ואפשרות דל"ת:
כל האפשרויות נכונות ובזו ההזדמנות אני לא מתאפק ומספר לכם שאתמול לקחנו את הילדות לראות שלג, ler הזהירה אותנו שהדרכים אליה חסומות אז פנינו במקום זה לרמת הגולן (הגיוני, נכון?), בדרך למסעדה, לקראת התחלת יער אודם, הגעתי למצב שבו ההגה התחיל להניע אותנו מצד לצד באופן דמוקרטי וזאת כאשר מבעד לערפל של ראות שני מטר היבחנו ברכבי ארבע על ארבע חוזרים אחורה עם הדריישאפט בין הרגליים, אז הסתובבנו וירדנו לעין קיניה שמול קלעת נמרוד. בעל הבית במסעדה פתח עלינו זוג עיניים של אחד שרואה רוחות רפאים, אבל הוא מיד התעשת, הביא תה והושיב אותנו מול התנור והתחיל להעמיס מכל מה שהוא יודע להכין (ויש כבוד). עברנו שעתיים של מאכלים דרוזיים מתובלים בסומאק ולימון סביב התנור כשמבעד לחלונות נשקפת סופת שלג שהחליטה לחכות עד שנתמקם בפנים. כשיצאנו לבסוף, צמודים לטרקטור של נביל, היינו צריכים לחלץ את המכונית עם כף נעליים, הדרך חזרה נראתה כמו סצינת החורף עם שירלי טמפל בהיידי: מפלים גועשים, בדי אילנות עמוסים שלג לעייפה, קרעי עננים בגובה העיניים ושלג מתמוטט מהמדרון אל הכביש. ולמטה בעמק, מתחת לקו השלג, מים ועוד מים ועוד מים, שמחת בית השואבה. אמרתי לכם שאני לא מתאפק.