האב ה"חופר"
שלום רב אב יקר, בני הנוער מפתחים שפה משלהם, סלנג, כל דור ומטבעות הלשון שהוא מנפיק ומוסיף לשפה המדוברת. נשמע לי שאתה בחברה טובה של הורים הזוכים בכינוי "חופר","חפרן" בהטיותיו המגוונים. נערים שמרגישים נוח בחיק הוריהם, אינם חוששים, ואינם מאויימים על ידם מרשים לעצמם לפנות אליהם ג ם כך. צרת הרבים יכולה להוות במקרה זה במידה מסוימת נחמת היחיד. הלא כן? גולשים שמכירים את "התופעה" מוזמנים לשתף . ולשאלתך? האם בכלל אפשר לדבר איתו בגיל הזה? התשובה היא כן אפשר. אם אנחנו אכן רוצים לשוחח עם ילדינו המתבגרים, עלינו לעשות זאת בשעת כושר מתאימה, לבדוק עם בן הנוער אם מתאים לו להקשיב לנו ברגע זה. אם לא, לנסות לתאם איתו מועד מתאים לשני הצדדים. נשמע מוגזם? אולי, אלא שהקשר עם הנערים ,הצורך והמחייבות שלנו לומר להם את מה שאנחנו חושבים מחייב אותנו . כדי למלא אחר זכותנו וחובתנו זו עלינו לפנות אל המתבגר כשווה ערך וברחשי כבוד. מתבגרים רבים חשים שאיננו מדברים איתם אלא אליהם, מגובה עשרת אלפים כמו שהם יגדירו, ממגדל השן, ממרחק, ובהתנשאות. התחושה שאנחנו מיילדים אותם או לחלופין מנסים לכפות עליהם האזנה או את עמדתנו איננה מקובלת עליהם. אוזניהם נאטמות, והם מדירים רגליהם. אני שומעת בני נוער מלינים:" הורי לא משוחחים איתי, הם נואמים, הם מרצים.כל רעיון פשוט הם מסבכים. אני פונה בשאלה קצרה והם נותנים נאום לאומה." לעיתים הם מרגישים שאנחנו שופטים , מכלילים, מעוותים, משמיטים, מסננים מידע ומטים אותו לכיוון בו אנו רוצים לשכנע. מוטב לבחור בעמדת המשפיע. כשאנו מנסים לשכנע(מלשון כ.נ.ע) אנו מנסים בעצם, להכניע ולהביא את השותף לשיח –במקרה זה בננו המתבגר לקבל ולהסכים עם דעתנו. בעוד כאשר אנו מנסים להשפיע (משורש ש.פ.ע.) אנו פורשים בפניו מניפת אלטרנטיבות לבחירתו. השיחות עם המתבגר צריכות לארוך במידת היכולת שלו להכיל ברגע נתון. נדרשת מאיתנו ההורים קריאת מפה עדינה ומשוכללת של תקשורת בלתי מילולית. כפי שציינת הנער משדר לך שעמום. הכיצד? עלינו לנסות לקרוא בין השורות, לחוש את המילים שלא נאמרות. לבדוק באמצעות ברומטר רגשי מה הלך הרוח של הנער. נוכל לבדוק איתו. לשאול. לא להניח הנחות. לא להיעלב ולא להיפגע כאשר הנער מכנה אותנו חפרנים, מעדיף שיחה עם בני גילו או משדר לנו שהוא בדרכו לפעילות הבאה ואנו כרגע עומדים בינו לבין רצונותיו. לסיום:שיחות הם כלי חשוב וחיוני בקשר ובחיבור שלנו עם בננו המתבגרים. דרושים לנו פתיחות, ערנות ורגישות, לא להטיף, לא לנאום - לשוחח איתם בגובה העיניים.האם עניתי לשאלתך? האם קיבלת כיוון למחשבה? בברכת שיחות מפרות ומתגמלות עינת גבע , יועצת משפחתית מטעם מכון אדלר.
