אביב וסתיו
New member
האדום אדום הזה...
סיפור שנכתב בעקבות התערבות... ------------------------------- היא באה כחצי שעה לפני כניסת השבת, נושאת פרחים סגולים בידה, עולה במדרגות אל הבית, חצאית די ארוכה וסוודר סולידי.(בשביל שחר תורג'מן היא הייתה מוכנה להתפשר אפילו על ההופעה היומיומית שלה) "שבת שלום שלי, ברוכה הבאה!" קידמה אותה בברכה לאה ונישקה אותה על שתי לחייה. "שבת שלום גברת תורג'מן" היא מסרה לה את הפרחים ולאה הביטה בהם בהתפעלות. ציון הופיע בסלון, אדם גבה קומה, זקנו לבן וקצר, חבוש קסקט, הוא לחץ את ידה של שלי "מה את עושה כיום?" "גרה בתל אביב ועובדת" אמרה. סעודת השבת קרבה,שתי אחיות של שחר ישבו בצד השולחן העטוי מפה לבנה וקובי אחד האחיינים של שחר ישב ליד ציון, לאחר הקידוש הוגשו לשולחן מיני מאכלים מעלי ריח ניחוח ששלי האשכנזיה הווזווזית והבהירה לא ראתה כמעט כמותם. היא ישבה לצד שחר והביטה בקערות, בסירים ובצלחות המלאות: היו שם מעקוד בטטה, סלטא מטבוחה, עריסה, קוסקוס וכל מיני מזטים שרק מרוקאים יכולים למלא. "אני יודעת שזה עריסה" הצביעה על הרוטב האדום והחריף, אבל מה זה האדום החלש השני?" "זה מטבוחה של לאה, שעליו נאמר שהסיכון לצדו" אמר ציון. "מה זאת אומרת" אמרה כשהיא נוטלת מן הרוטב וטועמת ממנו מלוא הכף. "תיזהרי תיזהרי".צעק שחר היא צחקה וטעמה מן הרוטב. "אחחחחחח" צעקה בקול נפחד. היא לקחה מכוס הנוז ל השקוף שעמד ליד ומיד צרחה: "אוווווווייי וי זמיר!!!" זה היה מחיה, ערק מרוקאי ששרף לה את מיתרי הקול עד בלי היכר. "קרח קרח" צעק ציון. "איזה קרח! אישפוז דחוף!" אמר שחר ושלי הביצ'ית אמרה בליבה: "אני עוד אסדר את שחר..." שלי ישבה ליד סבא פינייה, היה זה ביום ראשון ולאחר שהתאוששה מה"טבח של המטבוחה" היא סיפרה לו על מה שאירע ואיך התאוששה בקושי. סבא פינייה, אדם בא בימים אך חכם עד מאוד אמר: "נסי את תרגיל 23 א'" "ומה זה?" שאלה הצעירונת "הסכיתי והשכילי" שחר תורג'מן ישב סביב שולחנו של סבא פינייה, יום שישי היה היום ולידו ישבה שלי וסבתא שולינקה, השולחן היה מלא באיזה כמה צלחות, היו שם דג מלוח אדום דג מלוח לבן,גפילטע פיש אורז וגיבץ' וכולי וכולי: "מה זה האדום הזה?" שאל שחר "זה רוטב טעים ששמים על הגפילטע פיש" אמרה שלי שחר לקח מעט מלוא הכפית, לרגע צחק אך מיד הציף החריין (החזרת האדומה) את אפו, הוא השתעל והתשעל וצעק: "מים מים!!!" שלי צחקה צחקוק ומשלא נענתה בקשתו לקח נוזל בכוס: "אחח זה וודקה זה וודקה" "קרח קרח" צעק סבא פינייה...
סיפור שנכתב בעקבות התערבות... ------------------------------- היא באה כחצי שעה לפני כניסת השבת, נושאת פרחים סגולים בידה, עולה במדרגות אל הבית, חצאית די ארוכה וסוודר סולידי.(בשביל שחר תורג'מן היא הייתה מוכנה להתפשר אפילו על ההופעה היומיומית שלה) "שבת שלום שלי, ברוכה הבאה!" קידמה אותה בברכה לאה ונישקה אותה על שתי לחייה. "שבת שלום גברת תורג'מן" היא מסרה לה את הפרחים ולאה הביטה בהם בהתפעלות. ציון הופיע בסלון, אדם גבה קומה, זקנו לבן וקצר, חבוש קסקט, הוא לחץ את ידה של שלי "מה את עושה כיום?" "גרה בתל אביב ועובדת" אמרה. סעודת השבת קרבה,שתי אחיות של שחר ישבו בצד השולחן העטוי מפה לבנה וקובי אחד האחיינים של שחר ישב ליד ציון, לאחר הקידוש הוגשו לשולחן מיני מאכלים מעלי ריח ניחוח ששלי האשכנזיה הווזווזית והבהירה לא ראתה כמעט כמותם. היא ישבה לצד שחר והביטה בקערות, בסירים ובצלחות המלאות: היו שם מעקוד בטטה, סלטא מטבוחה, עריסה, קוסקוס וכל מיני מזטים שרק מרוקאים יכולים למלא. "אני יודעת שזה עריסה" הצביעה על הרוטב האדום והחריף, אבל מה זה האדום החלש השני?" "זה מטבוחה של לאה, שעליו נאמר שהסיכון לצדו" אמר ציון. "מה זאת אומרת" אמרה כשהיא נוטלת מן הרוטב וטועמת ממנו מלוא הכף. "תיזהרי תיזהרי".צעק שחר היא צחקה וטעמה מן הרוטב. "אחחחחחח" צעקה בקול נפחד. היא לקחה מכוס הנוז ל השקוף שעמד ליד ומיד צרחה: "אוווווווייי וי זמיר!!!" זה היה מחיה, ערק מרוקאי ששרף לה את מיתרי הקול עד בלי היכר. "קרח קרח" צעק ציון. "איזה קרח! אישפוז דחוף!" אמר שחר ושלי הביצ'ית אמרה בליבה: "אני עוד אסדר את שחר..." שלי ישבה ליד סבא פינייה, היה זה ביום ראשון ולאחר שהתאוששה מה"טבח של המטבוחה" היא סיפרה לו על מה שאירע ואיך התאוששה בקושי. סבא פינייה, אדם בא בימים אך חכם עד מאוד אמר: "נסי את תרגיל 23 א'" "ומה זה?" שאלה הצעירונת "הסכיתי והשכילי" שחר תורג'מן ישב סביב שולחנו של סבא פינייה, יום שישי היה היום ולידו ישבה שלי וסבתא שולינקה, השולחן היה מלא באיזה כמה צלחות, היו שם דג מלוח אדום דג מלוח לבן,גפילטע פיש אורז וגיבץ' וכולי וכולי: "מה זה האדום הזה?" שאל שחר "זה רוטב טעים ששמים על הגפילטע פיש" אמרה שלי שחר לקח מעט מלוא הכפית, לרגע צחק אך מיד הציף החריין (החזרת האדומה) את אפו, הוא השתעל והתשעל וצעק: "מים מים!!!" שלי צחקה צחקוק ומשלא נענתה בקשתו לקח נוזל בכוס: "אחח זה וודקה זה וודקה" "קרח קרח" צעק סבא פינייה...