האדם הוא התעלמות מהעכשיו

האדם הוא התעלמות מהעכשיו../images/Emo140.gif

משחר קיומו, האדם מתאמץ ומנסה למצוא מענה לשאלות אלה - מהי מטרת החיים או הקיום, מהן המטרות שהיו לקדוש ברוך הוא לברוא את עולמו. ההגיון האנושי ודרכיה של ההכרה הם פשוטים וברורים למדי: אם אני בונה דבר-מה, אני בונה זאת עבור מטרה כלשהי. לפיכך, המסקנה המתבקשת היא שאם הקדוש ברוך הוא ברא עולם, ברור מאליו שהייתה לו בכך מטרה כלשהי.
ההכרה חושבת במושגים אלה מסיבה פשוטה : כל קיומה מכוון לעבר ולעתיד. אך שומה עלינו לדעת כי העבר אינו קיים במציאות. הוא אינו קיים אלא בזיכרוננו... וכל עוד אנו חיים בנוסטלגיות ובזיכרונות אנו נעדרים לחלוטין מן הרגע הנוכחי. וגם העתיד אינו קיים.
קיומו נמצא בדמיוננו בלבד... ובעצם, העתיד אינו אלא הקרנה של העבר. שכן אנו יכולים לצפות או לדמיין את העתיד אך ורק ביחס למה שאנו כבר מכירים מעברנו...
המשך בקישור המצורף
 
האדם אינו קיים

לפי תיאוריה זו הרי האדם אינו קיים בכלל מפני ש"הוה" זה דבר לא קיים. הרי כל רגע מתחלק לשנים עבר ועתיד. לפי דעתי כל מה שרוצה הר ציון לומר ולהטיף לו הוא: תשמחו עם הרגע, אבל הבעיה שגם הרגע לא נותן תמיד סיבות לשמוח. רעיון החסידות להיות בשמחה הוא ממקור שונה והוא ההכרה שכל מה שהקוש ברוך הוא עושה הוא לטובה ולא קשור לעבר הוה ועתיד. ולמען האמת, תנועת החסידות לא המציאה את הרעיון הזה כמו הרבה רעיונות שנקשרו בשמה, אלא הפיחה בהם רוח חיים והטיפה להפיכתם לאורח חיים ולעשותם נר לרגלנו.
 
למעלה