שאלה יפה שאלת
השאלה שלך יכולה להתייחס למישורים שונים, כמו זוגיות או חיי חברה. נתחיל בהתייחסות לחיי חברה. אנשים נוטים לעתים לבלבל בין 'לבדיות' לבין 'בדידות'. אדם יכול להיות לבד (עם עצמו) ואף להנות מכך- יש פעילויות רבות שאדם עשוי לגלות כי נהנה מהן, גם אם הוא נמצא בחברת עצמו בלבד. יש החוששים כי אם ימצאו לבדם יחושו בדידות ותחושת הבדידות היא, עבורם, מדד לערכם העצמי (אני לבד= אינני רצוי בחברה= אינני מסוגל למצוא לעצמי חברים= אין לי כל ערך= אני אפס וכך הלאה). משמע, ככל שאני מוקף ביותר חברים/ מוקף בחברים למשך פרקי זמן ארוכים יותר, כך ערכי העצמי והחברתי גבוה יותר. אנשים אלה תלויים באישור חברתי לשם יצירת דימוי עצמי חיובי. ככל שהערך העצמי נמוך יותר, כך הצורך באישור חברתי הוא רב יותר, ואפילו מאנשים אותם אינם מחבבים במיוחד- אך ה'מוכנים' להמצא בחברתם. כאשר מדובר בזוגיות המנגנון דומה- גם כאן מדובר, פעמים רבות, בהערכה עצמית נמוכה, כבסיס לשימור הקשר קשר עם אדם לא רלוונטי. מחשבות כמו: אף אחד אחר לא ירצה בי, אינני ראוי/ה לאהבה, צריך 'לתפוס' את המצוי (גם אם אינו הרצוי), אם אעזוב אהיה לבד (=בודד/ה) וכו', משמרות קשר עם אדם שלא אוהבים. ובכן, בשני המקרים שמור תפקיד מרכזי להערכה עצמית נמוכה. אינני רואה בכך מזוכיזם, אלא אוסף של מחשבות שגויות המובילות את האדם להגן' על עצמו, לכאורה, מפני מה שהוא תופס בטעות כבדידות. שבוע נפלא, גילת
