אני אוהבת לפרסם רשומות
כלומר, ממש את רגע הפרסום, כשרשומה טריה יוצאת. אני נהנית מתהליך הכתיבה וחיפוש התמונות, אחרת לא הייתי טורחת כל כך, אבל לפעמים יש לכך גם צדדים מייגעים. אבל כשהרשומה מוכנה, ועברתי עליה והכל, אז לפרסם אותה זה נורא כיף, ואז גם מתחילות להגיע תגובות אחרי זמן מה. הרגשה של "הנה, יצרתי משהו". הדבר השנוא עלי ביותר נובע מבאג טכני בעורך (ואני לא יודעת אם זה רק אצלי, אבל קשה לי להאמין בכך), שאם אני רוצה לתקן משהו אחרי שכבר פורסם, הוא לא שומר כמו שצריך, מה שהופך את כל התיקון למעייף ומציק. אם לא סופרים את העניין הזה, אני חושבת שאני פחות נהנית מעניין העריכה. העובדה שדברים כתובים על גבי מסך, עם פס גלילה, ושטווח הקשב של הקוראים בדרך כלל קצר, הם שיקולים שצריך להביא בחשבון, גם מבחינת התוכן וגם מהבחינה הגרפית, אז לפעמים יכול לקחת די הרבה זמן לארגן רשומה אחרי שהיא נכתבה.