האובדן שלי...
האובדן שלי התחיל ללא ידיעתי! ההתחלה היתה סודית... היא לא רצתה לגלות לי. ההרגשה הפנימית היא זו שגילתה! ומאוחר יותר... זה גם בא ממנה! -------------------------------------- היא לא רצתה בה בהתחלה... היא רצתה לעשות הפלה! היא ידעה שמדובר כאן בפרי האהבה אבל סיבותיה היו עימה! ואני... אני כל כך רציתי אותה!!! ------------------------------------------ חלף לו הזמן ועמו בא גם נתק נורא! לא ידעתי מה היה לה... ומה היה בסופה?! האם היא עדיין צומחת וגדלה?! או שמא, חלילה היא ביצעה את רצונה והאהבה אבדה לה... -------------------------------------- רצה הגורל והנתק המוחלט התחדש לו. הדבר הראשון שתמיד רציתי לשאול היה היכן היא האהבה?! וכל הזמן פחדתי מהתשובה! מההתחלה... מההתחלה היא התייחסה אליי כאילו שאני לא חלק ממנה ואין לי שום זכות וחלק בה! "אינך זכאי לדעת!" "ואינך ראוי להיות שותף מלא בהחלטה!!" והחשש הזה אכל וכרסם ולא ידעתי אנא אני בא! וכאן, כאן התחילה ההתאבלות הראשונה! עד לאותה שיחה... ------------------------------------------------------ אזרתי אומץ ושאלתי: "היכן אהבתינו, אהובה?!" והגיעה לה התשובה הידועה "אתה לא שותף בזה ואין לך חלק בידיעה!" והנה אני מוצא את עצמי, מתאבל בפעם השניה! ------------------------------------------------- השיחה היתה נוקבת וקשה עד שבסופה היא אמרה בטון כל כך נורא: "הילדה איננה!" ובאפיסת כוחות הבנתי שזו לי הפעם השלישית! ------------------------------------------------ השעות חלפו ימים ושבועות אך המחוג לא זז! החיים משום מה נעצרו. היה זה לילה מוזר וישבתי לכתוב לה! ישבתי לכתוב לילדה המקסימה שלנו שאבדה... הרגשתי כאילו שסיימתי את השבעה וזהו זה חיים מההתחלה ואז זה בא! ההאהבה שלנו עדיין בתוכה!! כל הזמן הזה היא שוב שיקרה ושוב הרגשתי כאחד שאין לו חלק בה אבל כל כך אהבתי אותה... --------------------------------------------------- האושר היה אין סופי... כל כך ציפינו לבואה כל כך רצינו לחוש את אותה האהבה! אבל בסופו של דבר היא באמת לא באה! והפעם... הפעם התבשרתי על לכתה אבל רק מאמה! הפעם לא היה זה שקר... הפעם זו היתה האמת לאמיתה! והפעם... הפעם... הפעם הבנתי שלא אזכה יותר לראותה והתחיל לו האבל הקשה מכולם התחיל לו האבל הרביעי! ובמבט לאחור... היה זה האבל האמיתי! ------------------------------------------ אני כותב לכם כאן לאחר שנתבקשתי להצטרף. בהתחלה סירבתי... כי לא רציתי להיות עם הדמות ששיקרה! אבל החלטתי שיהי מה... ואולי זה המקום לומר לה שהגיע הזמן לסיים את האבל... ולהתחיל את הכל מההתחלה! אני כבר לא רוצה את אותה מסיכה... אני רוצה את החיים בחזרה! רוצה לזעוק לה מכאן דרככם ולומר לה שאני אוהב אותה ורוצה אותה! ולא את המתחזה... ------------------------------------------------ בהריון שלנו איבדתי ארבעה! אך מעולם לא העזתי לחלוק את זה איתה! תמיד היינו עסוקים באובדן שלה! ואילו האובדן שלי נדחק לקרן פינה... אז הנה אני מוריד מכבודי ןמגיע אל קרן חדשה ויושב בפינה! ותוהה... האם הפעם היא תבין?! האם היא בכל זאת הפעם תשמע?! נועם.
האובדן שלי התחיל ללא ידיעתי! ההתחלה היתה סודית... היא לא רצתה לגלות לי. ההרגשה הפנימית היא זו שגילתה! ומאוחר יותר... זה גם בא ממנה! -------------------------------------- היא לא רצתה בה בהתחלה... היא רצתה לעשות הפלה! היא ידעה שמדובר כאן בפרי האהבה אבל סיבותיה היו עימה! ואני... אני כל כך רציתי אותה!!! ------------------------------------------ חלף לו הזמן ועמו בא גם נתק נורא! לא ידעתי מה היה לה... ומה היה בסופה?! האם היא עדיין צומחת וגדלה?! או שמא, חלילה היא ביצעה את רצונה והאהבה אבדה לה... -------------------------------------- רצה הגורל והנתק המוחלט התחדש לו. הדבר הראשון שתמיד רציתי לשאול היה היכן היא האהבה?! וכל הזמן פחדתי מהתשובה! מההתחלה... מההתחלה היא התייחסה אליי כאילו שאני לא חלק ממנה ואין לי שום זכות וחלק בה! "אינך זכאי לדעת!" "ואינך ראוי להיות שותף מלא בהחלטה!!" והחשש הזה אכל וכרסם ולא ידעתי אנא אני בא! וכאן, כאן התחילה ההתאבלות הראשונה! עד לאותה שיחה... ------------------------------------------------------ אזרתי אומץ ושאלתי: "היכן אהבתינו, אהובה?!" והגיעה לה התשובה הידועה "אתה לא שותף בזה ואין לך חלק בידיעה!" והנה אני מוצא את עצמי, מתאבל בפעם השניה! ------------------------------------------------- השיחה היתה נוקבת וקשה עד שבסופה היא אמרה בטון כל כך נורא: "הילדה איננה!" ובאפיסת כוחות הבנתי שזו לי הפעם השלישית! ------------------------------------------------ השעות חלפו ימים ושבועות אך המחוג לא זז! החיים משום מה נעצרו. היה זה לילה מוזר וישבתי לכתוב לה! ישבתי לכתוב לילדה המקסימה שלנו שאבדה... הרגשתי כאילו שסיימתי את השבעה וזהו זה חיים מההתחלה ואז זה בא! ההאהבה שלנו עדיין בתוכה!! כל הזמן הזה היא שוב שיקרה ושוב הרגשתי כאחד שאין לו חלק בה אבל כל כך אהבתי אותה... --------------------------------------------------- האושר היה אין סופי... כל כך ציפינו לבואה כל כך רצינו לחוש את אותה האהבה! אבל בסופו של דבר היא באמת לא באה! והפעם... הפעם התבשרתי על לכתה אבל רק מאמה! הפעם לא היה זה שקר... הפעם זו היתה האמת לאמיתה! והפעם... הפעם... הפעם הבנתי שלא אזכה יותר לראותה והתחיל לו האבל הקשה מכולם התחיל לו האבל הרביעי! ובמבט לאחור... היה זה האבל האמיתי! ------------------------------------------ אני כותב לכם כאן לאחר שנתבקשתי להצטרף. בהתחלה סירבתי... כי לא רציתי להיות עם הדמות ששיקרה! אבל החלטתי שיהי מה... ואולי זה המקום לומר לה שהגיע הזמן לסיים את האבל... ולהתחיל את הכל מההתחלה! אני כבר לא רוצה את אותה מסיכה... אני רוצה את החיים בחזרה! רוצה לזעוק לה מכאן דרככם ולומר לה שאני אוהב אותה ורוצה אותה! ולא את המתחזה... ------------------------------------------------ בהריון שלנו איבדתי ארבעה! אך מעולם לא העזתי לחלוק את זה איתה! תמיד היינו עסוקים באובדן שלה! ואילו האובדן שלי נדחק לקרן פינה... אז הנה אני מוריד מכבודי ןמגיע אל קרן חדשה ויושב בפינה! ותוהה... האם הפעם היא תבין?! האם היא בכל זאת הפעם תשמע?! נועם.
