האונקולוגים
- פותח הנושא אורית41
- פורסם בתאריך
אורית
כתבתי לך גם בפורום אובדן הריון - ואני בטוחה שגם כאן תוכלי לקבל הרבה תמיכה. דנו בפורום הזה הרבה פעמים על יחס האונקולוגים, בדרך כלל בזמן אמת - כלומר מייד אחרי הפגישה איתם... ממה שאני הרגשתי, יש המון שונות ביניהם - יש אנשים מדהימים, ויש כאלה שאני לא מבינה איך קיבלו רישיון לעסוק בעבודה עם אנשים בכלל. את מוזמנת לשפוך כאן הכל - מבטיחה לקרוא ולהגיב.
כתבתי לך גם בפורום אובדן הריון - ואני בטוחה שגם כאן תוכלי לקבל הרבה תמיכה. דנו בפורום הזה הרבה פעמים על יחס האונקולוגים, בדרך כלל בזמן אמת - כלומר מייד אחרי הפגישה איתם... ממה שאני הרגשתי, יש המון שונות ביניהם - יש אנשים מדהימים, ויש כאלה שאני לא מבינה איך קיבלו רישיון לעסוק בעבודה עם אנשים בכלל. את מוזמנת לשפוך כאן הכל - מבטיחה לקרוא ולהגיב.
doubtful reality
New member
רק בקשה קטנה אם אפשר
נסי לא לציין שמות רופאים ובתי חולים בכתיבתך, שכן אין הדבר אתי והוגן, וזאת אני אומר לא רק מנקודת מבט של מתמחה באונקולוגיה שרוצה לגונן על עמיתים אלא כבן אדם. תודה.
נסי לא לציין שמות רופאים ובתי חולים בכתיבתך, שכן אין הדבר אתי והוגן, וזאת אני אומר לא רק מנקודת מבט של מתמחה באונקולוגיה שרוצה לגונן על עמיתים אלא כבן אדם. תודה.
doubtful reality
New member
השאלה הנצחית
משום מה, תמיד שואלים את האונקולוגים ושאר מקצועות ה"מצוקה" את השאלה הזאת בעוד שלרופאי המשפחה לא מציקים בכלל, לא פייר
. ברצינות: -תחום מתפתח כל הזמן, לא כמו רפואת משפחה לדוגמא, מה שמחייב התחדשות וקדמה יומיומיים שמהווים אתגר לכל רופא (וחוקר) באשר הינו. -אפשרות למחקר פורה (ומכניס, מה לעשות). -ברור שלא ניתן להציל את כולם, והמונח "להציל" הוא מאוד בעייתי, בלשון המעטה. אבל - המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו, וכאשר היא\הוא ראש משפחה מרובת ילדים, הבאים כולם להודות לך שעזרת לאביהם\אמם לחיות - זו תחושה עילאית, אין טובה ממנה בעולם כולה, לעניות דעתי. אל תשכחו, למרות שלא מעט אנשים טוענים שעדיף איכות על כמות, אנשים נאבקים על כל יום בקרבת יקיריהם, ואם ניתן לעשות מצווה זו - אז זוהי מהות הרפואה, בשבילי. -שילוב ידע רב תחומי בנושאי הדמייה ופתולוגיה, שמאוד מוצאים חן בעיני. -העובדה שאתה נפגש עם אנשים במצבי מצוקה כ"כ קשים (ואני לא צריך ללמד אתכם איך מרגישים כשמקבלים בשורת איוב שכזו), ומצליחים לשכנע אותם שיש קצת אור בקצה המנהרה, ואפילו מקבלים חיוך פה ושם - אתה מרגיש שעשית את שלך. עברתי את הבחינה?
משום מה, תמיד שואלים את האונקולוגים ושאר מקצועות ה"מצוקה" את השאלה הזאת בעוד שלרופאי המשפחה לא מציקים בכלל, לא פייר
למה לא לפרסם שם../images/Emo35.gif
קודם כל אני מקבלת את רוח הפורום של "לא לפרסם שמות אונקולוגים הנוקטים בגישות לא הומניות לתקשר עם מטופליהם על מנת לא להכפיש". אבל למה בעצם? כמי שנמצאת בקשר עם חולי סרטן אני מאוד מעודדת העברת אינפורמציה לגבי אותם רופאים אנושיים ומדהימים וגם לגבי חסרי הרגש והמקצועיות. אני, בחלקת אלוהים הקטנה שלי אשמח לעודד אנשים לפנות אל המקצועיות והאנושיות ומאידך אשמח לתרום ידע על אונקולוגים שמודיעים לחולים במסדרון על תוחלת החיים שנותרה, שצועקים מתוך חוסר האונים שלהם על חולה סופני שמבקש כתובת ואינפורמציה, ששואלים שאלות בוטות לפני כל המחלקה ומגלים זילות לכבוד האדם....גם אתה המתמחה באונקולוגיה צריך לצאת בעד אמירות של אנשים חולים בסרטן בדבר חויותיהם הטובות והטובות פחות בקשר שהם מקיימים עם מי שהופכים להיות, מאז חלו בסרטן כתובת הדנה אותם בחויה הסוביקטיבית לחיים או למוות (גם הפיזי וגם ההומני).
קודם כל אני מקבלת את רוח הפורום של "לא לפרסם שמות אונקולוגים הנוקטים בגישות לא הומניות לתקשר עם מטופליהם על מנת לא להכפיש". אבל למה בעצם? כמי שנמצאת בקשר עם חולי סרטן אני מאוד מעודדת העברת אינפורמציה לגבי אותם רופאים אנושיים ומדהימים וגם לגבי חסרי הרגש והמקצועיות. אני, בחלקת אלוהים הקטנה שלי אשמח לעודד אנשים לפנות אל המקצועיות והאנושיות ומאידך אשמח לתרום ידע על אונקולוגים שמודיעים לחולים במסדרון על תוחלת החיים שנותרה, שצועקים מתוך חוסר האונים שלהם על חולה סופני שמבקש כתובת ואינפורמציה, ששואלים שאלות בוטות לפני כל המחלקה ומגלים זילות לכבוד האדם....גם אתה המתמחה באונקולוגיה צריך לצאת בעד אמירות של אנשים חולים בסרטן בדבר חויותיהם הטובות והטובות פחות בקשר שהם מקיימים עם מי שהופכים להיות, מאז חלו בסרטן כתובת הדנה אותם בחויה הסוביקטיבית לחיים או למוות (גם הפיזי וגם ההומני).
כדי לא להיות כמותם
חורצים גורלות. אין לי שום בעיה עם העברת מידע, ואם מישהו מעוניין ברשימת שמות הרופאים שעשו לי נזקים בעשר השנים האחרונות, אני אעביר לו במידה ואני יודעת שזה יעזור לו להחליט לגבי המשך דרכו, במידה והוא מתלבט בין רופאים. אני חושבת שבתור התחלה ברמה המשפטית, אני לא רוצה שמילים משמיצות לגבי רופא זה או אחר יגיעו לאלו שעלולים לתבוע אחר כך את תפוז על הוצאת דיבה. מעבר לזה, אני בהחלט חושבת שיכול להיות מצב שאינטרקציה מחורבנת חולה לרופא מסוים תהיה מתוך מפגש לא מוצלח של שניהם ואולי אותו רופא עם חולה אחר יפעל בדרך אחרת שתהיה מקובלת על החולה. אם אני משתפת כאן באיזשהו סיפור של תקשורת לא מוצלחת ביני ובין הרופא המטפל שלי, בזמן שאדם אחר שקורא כאן בפורום, מטופל אצל אותו רופא ומאמין בו וסומך עליו, אני לא רוצה, אפילו לרגע, לערער את הביטחון הזה אצל אותו אדם חולה.
חורצים גורלות. אין לי שום בעיה עם העברת מידע, ואם מישהו מעוניין ברשימת שמות הרופאים שעשו לי נזקים בעשר השנים האחרונות, אני אעביר לו במידה ואני יודעת שזה יעזור לו להחליט לגבי המשך דרכו, במידה והוא מתלבט בין רופאים. אני חושבת שבתור התחלה ברמה המשפטית, אני לא רוצה שמילים משמיצות לגבי רופא זה או אחר יגיעו לאלו שעלולים לתבוע אחר כך את תפוז על הוצאת דיבה. מעבר לזה, אני בהחלט חושבת שיכול להיות מצב שאינטרקציה מחורבנת חולה לרופא מסוים תהיה מתוך מפגש לא מוצלח של שניהם ואולי אותו רופא עם חולה אחר יפעל בדרך אחרת שתהיה מקובלת על החולה. אם אני משתפת כאן באיזשהו סיפור של תקשורת לא מוצלחת ביני ובין הרופא המטפל שלי, בזמן שאדם אחר שקורא כאן בפורום, מטופל אצל אותו רופא ומאמין בו וסומך עליו, אני לא רוצה, אפילו לרגע, לערער את הביטחון הזה אצל אותו אדם חולה.
כי כשאומרים אונקולוגיה
ישר יודעים במה מדובר. וכל אחד עם הקונוטציות שלו, והן בדרך כלל לא שמחות במיוחד. אני דווקא חושבת שהשאלה הזו לגיטימית (כמו ששואלים אותי למה אני מנהלת דווקא את הפורום הזה). אבל אתה יודע מה, זה לא משנה למה בעצם. אני חושבת שעצם זה שאתה פה, שאתה נחשף לצד השני לפני שאתה נשאב לתוך השגרה והתורנויות המתישות ונשאר פתוח להקשיב, ולהרגיש את מי שמולך... אולי תהיה הרופא שלי לא היה. מצד שני - היתה לי רופאה, זו שמיניתי להיות הרופאה שלי במהלך פעם שניה, שהראתה לי שאפשר גם אחרת, שהייתה מוכנה לקבל אותי גם ביום שלא קיבלה חולים אחרים, שרצתה לדעת באמת איך אני מרגישה ומה אפשר לעשות כדי להשיב לי את איכות החיים שאיבדתי בטיפולים. והיתה חד משמעית - החוויה המתקנת שלי לרופא שקיבל אותי למחלקה שעשה הרבה יותר נזק ממה שעשה טוב. ואם עברת את הבחינה? לוידעת.. הזמן יגיד, לא?
ישר יודעים במה מדובר. וכל אחד עם הקונוטציות שלו, והן בדרך כלל לא שמחות במיוחד. אני דווקא חושבת שהשאלה הזו לגיטימית (כמו ששואלים אותי למה אני מנהלת דווקא את הפורום הזה). אבל אתה יודע מה, זה לא משנה למה בעצם. אני חושבת שעצם זה שאתה פה, שאתה נחשף לצד השני לפני שאתה נשאב לתוך השגרה והתורנויות המתישות ונשאר פתוח להקשיב, ולהרגיש את מי שמולך... אולי תהיה הרופא שלי לא היה. מצד שני - היתה לי רופאה, זו שמיניתי להיות הרופאה שלי במהלך פעם שניה, שהראתה לי שאפשר גם אחרת, שהייתה מוכנה לקבל אותי גם ביום שלא קיבלה חולים אחרים, שרצתה לדעת באמת איך אני מרגישה ומה אפשר לעשות כדי להשיב לי את איכות החיים שאיבדתי בטיפולים. והיתה חד משמעית - החוויה המתקנת שלי לרופא שקיבל אותי למחלקה שעשה הרבה יותר נזק ממה שעשה טוב. ואם עברת את הבחינה? לוידעת.. הזמן יגיד, לא?
../images/Emo24.gif
היי אורית צר לי לשמוע על בעלך(אני לא בצאט ובקושי מספיקה להסניף את הפורום). זה בטח תקופה קשה שעברה עליך ועדין. יש כתובת ורצוי שעה אחת קודם יש איגוד האונקולוגים יש הנהלת בית החולים. אונקולוגים או כל צוות רפואי לדעתי עושים את עבודתם נאמנה והם משרתים את הציבור ויש מתוכם אנשים שעושים זאת כעבודת קודש מהלב ומהנשמה ופה ושם יש אנשים מצוות רפואי שהם לא נחמדים בכלל. ומותר להעיר להם ולכתוב על זה. מחזקת את ידיך נאנוש
היי אורית צר לי לשמוע על בעלך(אני לא בצאט ובקושי מספיקה להסניף את הפורום). זה בטח תקופה קשה שעברה עליך ועדין. יש כתובת ורצוי שעה אחת קודם יש איגוד האונקולוגים יש הנהלת בית החולים. אונקולוגים או כל צוות רפואי לדעתי עושים את עבודתם נאמנה והם משרתים את הציבור ויש מתוכם אנשים שעושים זאת כעבודת קודש מהלב ומהנשמה ופה ושם יש אנשים מצוות רפואי שהם לא נחמדים בכלל. ומותר להעיר להם ולכתוב על זה. מחזקת את ידיך נאנוש
האונקולוגים2
אז ככה... הגידול התגלה במאי 2003. לאחר התייעצויות החליט בעלי להינתח במרכז מסוים. הניתוח עבר בהצלחה ולאחר כ-3 שבועות נפגשנו עם ראש המחלקה לקבל את תוצאות הפתולוגיה. הוא אמר את שם הסרטן והוסיף שזה בדרגת ממאירות 4. נבהלתי, אז הוא אמר שזה מגיב טוב להקרנות. יצאנו מעודדים ! יש לציין שעד אז לא חפשתי באינטרנט משום שרציתי לחפש לפי הסוג ולא סתם לקרוא על כל גידולי המח. למחרת נסענו לבי"ח אחר כדי לפגוש את הפרופ' המומחית ביותר בארץ. היא אמרה שאת ההקרנות כדאי שנעשה בבי"ח אחר מזה שבו עשינו את הניתוח וכן שהיא רוצה לשלוח את הדגימה לפתולוג שלה. בערב, כשחזרנו בעלי התחיל להרגיש מאד לא טוב. בלילה הוא עבר פרכוס נוראי ושלחתי אותו לבי"ח הראשון. בבוקר התקשרתי לפרופ' והיא אמרה לי : ידעתי שזה יקרה ! - מה היא רצתה להגיד בזה? שהיא יודעת הכל? אם כן, מדוע לא הזהירה אותנו, או לפחות אותי. יש לציין שהייתי בחודש הרביעי להריוני. בביה"ח נכנסתי לסחרור : אולי עלי להעבירו לבי"ח שעליו המליצה הפרופ' ??! מנהל המחלקה אמר לי במסדרון: מה זה משנה איזה בי"ח ממילא הוא ימות תוך 4 חדשים! - בעלי חי שנה וחדשיים יותר ממה שקצב לו אותו רופא !!! רופאה אחרת אמרה לקרובים אחרים שיש לו רק 10 חדשים - שוב, בשיחת מסדרון. אף לא אחד מהם היה הרופא האישי שלו. הרופא שלו היה נחמד אך כל נסיון שלנו להביא מחקרים חדשים נתקל בתגובה של זלזול. כאשר מצבו החמיר, לפי הצילום לא לפי החיצוניות, הוא העלה לו את המינון של התרופה הכימוטרפית (דבר שלא נכון לעשות מבחינה אונקולוגית) ולמעשה שלח אותו הביתה למות. הוא לא שתף אותנו במחקרים אחרים שנעשים בארץ ונעשו, בבתי חולים אחרים. כמו-כן, בספט' 2003 היו לבעלי מספר אשפוזים בגלל תופעות לוואי שונות (כמו ירידת הנתרן בדם וכו') כל פעם הם אשפזו אותו ליום יומיים ייצבו אותו ושחררו. באחד האשפוזים הללו נגשה רופאה במחלקה לאחותו, שישנה לצדו אותו לילה, ואמרה לה שאנחנו צריכים להתכונן לרע ביותר. גם האונקולוג שלו רמז לי שהסוף קרוב. העובדת הסוציאלית הגדילה עשות ובאשפוז הרביעי, כאשר התעקשתי שישאירו אותו לעוד יומיים כדי לוודא שמצבו אכן מאוזן, אמרה: מה זה משנה במילא הוא יחזור לפה עוד פעם. נשבעתי שהוא לא יחזור לשם ובטח לא בגלל תופעות הלוואי ואכן כך קרה. מהאשפוז הזה הוא יצא מאוזן, שמרתי על דיאטה מאוזנת בהתאם לתרופות ואף הורדנו לו חלק מהתרופות בהדרגה. מצבו השתפר והוא נהנה מ 8 חדשים טובים מאד. ניתוח שני הוא עבר בבית החולים של הפרופ'. לאחר חדשיים טובים מצבו החל להתדרדר תוך נסיון לטפל בו בתהליך נסיוני. בתחילת יולי הוא אושפז שם בעקבות זיהום חריף. אז, גם הפרופ' אמרה לאחותו שעלינו להתכונן... היא לא חכתה לי לשוחח, להסביר. הוא חי, אמנם מרותק למיטה, עוד 4 חדשים וזכה לחגוג את יום הולדתה הראשון של בתנו השלישית. אני יודעת שעבודת האונקולוגים קשה מאד. הם הרופאים המתוסכלים ביותר, הרי הרבה חולים שלהם מתים. יחד עם זאת, עליהם לזכור שכמו כולנו הם בני אדם ואינם יכולים ו/או רשאים לקצוב חיי אדם. גם הם כשהם באים לעורך דין או למורה וגם לשרברב הרי הם תלויים בהם. אז קצת צניעות ודרך ארץ. ולרופא המתלמד, כל הכבוד. התחום באמת מרתק, עם כל התסכול. אם וכאשר תפגוש בחולה אשר תדע שאי אפשר להצילו תוכל תמיד להגיד לו שהמחלה מאד מאד ממאירה אבל שאתה וחבריך תעשו הכל כדי שיחיה ככל האפשר יותר ובאיכות חיים גבוהה ככל הניתן. כך אני, התעלמתי מהסטטיסטיקות ונלחמתי על כל יום בחייו של האיש הנפלא שלי. ביום שני 6.12.2004 נציין 30 למותו. תהיו בריאים וחזקים. אורית.
אז ככה... הגידול התגלה במאי 2003. לאחר התייעצויות החליט בעלי להינתח במרכז מסוים. הניתוח עבר בהצלחה ולאחר כ-3 שבועות נפגשנו עם ראש המחלקה לקבל את תוצאות הפתולוגיה. הוא אמר את שם הסרטן והוסיף שזה בדרגת ממאירות 4. נבהלתי, אז הוא אמר שזה מגיב טוב להקרנות. יצאנו מעודדים ! יש לציין שעד אז לא חפשתי באינטרנט משום שרציתי לחפש לפי הסוג ולא סתם לקרוא על כל גידולי המח. למחרת נסענו לבי"ח אחר כדי לפגוש את הפרופ' המומחית ביותר בארץ. היא אמרה שאת ההקרנות כדאי שנעשה בבי"ח אחר מזה שבו עשינו את הניתוח וכן שהיא רוצה לשלוח את הדגימה לפתולוג שלה. בערב, כשחזרנו בעלי התחיל להרגיש מאד לא טוב. בלילה הוא עבר פרכוס נוראי ושלחתי אותו לבי"ח הראשון. בבוקר התקשרתי לפרופ' והיא אמרה לי : ידעתי שזה יקרה ! - מה היא רצתה להגיד בזה? שהיא יודעת הכל? אם כן, מדוע לא הזהירה אותנו, או לפחות אותי. יש לציין שהייתי בחודש הרביעי להריוני. בביה"ח נכנסתי לסחרור : אולי עלי להעבירו לבי"ח שעליו המליצה הפרופ' ??! מנהל המחלקה אמר לי במסדרון: מה זה משנה איזה בי"ח ממילא הוא ימות תוך 4 חדשים! - בעלי חי שנה וחדשיים יותר ממה שקצב לו אותו רופא !!! רופאה אחרת אמרה לקרובים אחרים שיש לו רק 10 חדשים - שוב, בשיחת מסדרון. אף לא אחד מהם היה הרופא האישי שלו. הרופא שלו היה נחמד אך כל נסיון שלנו להביא מחקרים חדשים נתקל בתגובה של זלזול. כאשר מצבו החמיר, לפי הצילום לא לפי החיצוניות, הוא העלה לו את המינון של התרופה הכימוטרפית (דבר שלא נכון לעשות מבחינה אונקולוגית) ולמעשה שלח אותו הביתה למות. הוא לא שתף אותנו במחקרים אחרים שנעשים בארץ ונעשו, בבתי חולים אחרים. כמו-כן, בספט' 2003 היו לבעלי מספר אשפוזים בגלל תופעות לוואי שונות (כמו ירידת הנתרן בדם וכו') כל פעם הם אשפזו אותו ליום יומיים ייצבו אותו ושחררו. באחד האשפוזים הללו נגשה רופאה במחלקה לאחותו, שישנה לצדו אותו לילה, ואמרה לה שאנחנו צריכים להתכונן לרע ביותר. גם האונקולוג שלו רמז לי שהסוף קרוב. העובדת הסוציאלית הגדילה עשות ובאשפוז הרביעי, כאשר התעקשתי שישאירו אותו לעוד יומיים כדי לוודא שמצבו אכן מאוזן, אמרה: מה זה משנה במילא הוא יחזור לפה עוד פעם. נשבעתי שהוא לא יחזור לשם ובטח לא בגלל תופעות הלוואי ואכן כך קרה. מהאשפוז הזה הוא יצא מאוזן, שמרתי על דיאטה מאוזנת בהתאם לתרופות ואף הורדנו לו חלק מהתרופות בהדרגה. מצבו השתפר והוא נהנה מ 8 חדשים טובים מאד. ניתוח שני הוא עבר בבית החולים של הפרופ'. לאחר חדשיים טובים מצבו החל להתדרדר תוך נסיון לטפל בו בתהליך נסיוני. בתחילת יולי הוא אושפז שם בעקבות זיהום חריף. אז, גם הפרופ' אמרה לאחותו שעלינו להתכונן... היא לא חכתה לי לשוחח, להסביר. הוא חי, אמנם מרותק למיטה, עוד 4 חדשים וזכה לחגוג את יום הולדתה הראשון של בתנו השלישית. אני יודעת שעבודת האונקולוגים קשה מאד. הם הרופאים המתוסכלים ביותר, הרי הרבה חולים שלהם מתים. יחד עם זאת, עליהם לזכור שכמו כולנו הם בני אדם ואינם יכולים ו/או רשאים לקצוב חיי אדם. גם הם כשהם באים לעורך דין או למורה וגם לשרברב הרי הם תלויים בהם. אז קצת צניעות ודרך ארץ. ולרופא המתלמד, כל הכבוד. התחום באמת מרתק, עם כל התסכול. אם וכאשר תפגוש בחולה אשר תדע שאי אפשר להצילו תוכל תמיד להגיד לו שהמחלה מאד מאד ממאירה אבל שאתה וחבריך תעשו הכל כדי שיחיה ככל האפשר יותר ובאיכות חיים גבוהה ככל הניתן. כך אני, התעלמתי מהסטטיסטיקות ונלחמתי על כל יום בחייו של האיש הנפלא שלי. ביום שני 6.12.2004 נציין 30 למותו. תהיו בריאים וחזקים. אורית.
doubtful reality
New member
responce
שלום רב. לפני שאתחיל בתגובתי, אני רוצה להקדים ולהגיד כמה צר לי לשמוע על המקרה שלך, ואני מקווה שלאט לאט תתאוששי מהמקרה, אם בכלל ניתן להגדיר את זה כהתאוששות. עכשיו, בקשר לפרכוס: נכון, הרופאה לא הייתה בסדר בכך שהיא לא ציינה אפשרות לפרכוס. אבל מה בקשר לרופא הראשון שראה אתכם, למה הוא לא ציין כלום? אני חושב שאולי הם התכוונו לא להלחיץ אתכם, אבל יכול להיות שהיה מקום לציין אפשרות כזאת, ולהגיד שמדובר בספקולציה על מנת שלא להכניס אתכם למה שנקרא "סרטים רעים". אני מאוד מתנגד למה שנקרא "רפואת מסדרון". זה לא מכבד את החולה, הרופא, המשפחה והמקצוע. אני גם מאוד מסתייג מתחזיות החלמה בסגנון "עוד X חודשים וY ימים, ואולי קצת F שעות". אני לא חושב שזה מתפקידם של הרופאים לתת תחזיות כאלו, וכאמור - תחזיות הן רק תחזיות, הן לא נוסחאות מדוייקות. עד שיוכח אחרת, אני מאמין כי לאמונה מקום מרכזי בהחלמה. מה שכן, אולי יש מקום להגיד למשפחת החולה "שמעו רבותיי, אני מאמין שהמצב לא קל ולמרות שאנחנו מטפלים בו כמיטב יכולתנו אנחנו לא בטוחים לגבי סיכויינו" וכאן גם משאירים מקום לאופטימיות, וגם נותנים אפשרות לעשות סידורים אחרונים, פרידה וכל דבר אחר שמגיע לחולה ומשפחתו לעשות טרם פטירת החולה. בקשר למחקרים שהבאת לרופא: לפעמים, עד כמה שליברלי הרופא, פשוט לא נעים כשחולים באים ומנפצים את המילה שלך עם מחקרים, שחלקם מבוססים היטב וחלקם פשוט זבל שכתוב במילים גבוהות, ואתה כ"כ נלחץ מהסיטואציה הזאת שאתה מגיב בתוקפנות או בזלזול. זה לא מכוונה רעה, אני משוכנע, אלא פשוט מאנושיות. במקרה כזה, עדיף לשאול את הרופא "תגיד, שמעתי על X Y Z, אתה חושב שזה אפקטיבי ורלוונטי למקרה שלנו?", ואני משוכנע שתקבלו תשובה כנה ומדויקת, בלי צורך בהתגוננות או תוקפנות של אף אחד. עם כל הכבוד לעובדת סוציאלית, ברגע היא אמרה את דבריה, היית צריכה לקום ולהתלונן בפני הנהלת בית החולים, ואולי לאירגון שלהם. אני מאמין שהיא הייתה חוזרת בה מדבריה, לא שזה עוזר הרבה, אבל היא גם הייתה נזהרת יותר בלשונה להבא, וגם זה הישג. אונקולוגים לא מלקקים דבש. אבל, הם לא היחידים. יש את הפנימאים, הגריאטרים ועוד כמה מקצועות שלא תמיד אופטימיים. זה לא מפחית מהעובדה שיש לחולים זכות ויש לרופאים חובה לתת שירות ברמה מקצועית גבוהה, ורמה אישית לא פחות גבוהה. אז מה אם מת חולה בבוקר? אז מה אם אשתך רבה איתך? ברגע שרופא מטפל בחולה, הוא אמור לבודד את כל מה שמטריד אותו ולהתמקד בחולה עצמו. בשביל לפרוק עצבים יש שק אגרוף, פסיכולוג ואפילו כיסא שאפשר להטיח בקיר. צריך להמנע מהצהרות בומבסטיות וממתחים מיותרים, אבל כאמור - כולנו אנושיים, וכולם מפשלים לפעמים. אבל מפשלות לומדים. וכמובן, צריך לשים דגש על צורת ביטוי, לפעמים התקווה היא כל מה שנשאר לאנשים, ומי אנחנו שננפץ אותה? תודה, ומשתתף בצערך.
שלום רב. לפני שאתחיל בתגובתי, אני רוצה להקדים ולהגיד כמה צר לי לשמוע על המקרה שלך, ואני מקווה שלאט לאט תתאוששי מהמקרה, אם בכלל ניתן להגדיר את זה כהתאוששות. עכשיו, בקשר לפרכוס: נכון, הרופאה לא הייתה בסדר בכך שהיא לא ציינה אפשרות לפרכוס. אבל מה בקשר לרופא הראשון שראה אתכם, למה הוא לא ציין כלום? אני חושב שאולי הם התכוונו לא להלחיץ אתכם, אבל יכול להיות שהיה מקום לציין אפשרות כזאת, ולהגיד שמדובר בספקולציה על מנת שלא להכניס אתכם למה שנקרא "סרטים רעים". אני מאוד מתנגד למה שנקרא "רפואת מסדרון". זה לא מכבד את החולה, הרופא, המשפחה והמקצוע. אני גם מאוד מסתייג מתחזיות החלמה בסגנון "עוד X חודשים וY ימים, ואולי קצת F שעות". אני לא חושב שזה מתפקידם של הרופאים לתת תחזיות כאלו, וכאמור - תחזיות הן רק תחזיות, הן לא נוסחאות מדוייקות. עד שיוכח אחרת, אני מאמין כי לאמונה מקום מרכזי בהחלמה. מה שכן, אולי יש מקום להגיד למשפחת החולה "שמעו רבותיי, אני מאמין שהמצב לא קל ולמרות שאנחנו מטפלים בו כמיטב יכולתנו אנחנו לא בטוחים לגבי סיכויינו" וכאן גם משאירים מקום לאופטימיות, וגם נותנים אפשרות לעשות סידורים אחרונים, פרידה וכל דבר אחר שמגיע לחולה ומשפחתו לעשות טרם פטירת החולה. בקשר למחקרים שהבאת לרופא: לפעמים, עד כמה שליברלי הרופא, פשוט לא נעים כשחולים באים ומנפצים את המילה שלך עם מחקרים, שחלקם מבוססים היטב וחלקם פשוט זבל שכתוב במילים גבוהות, ואתה כ"כ נלחץ מהסיטואציה הזאת שאתה מגיב בתוקפנות או בזלזול. זה לא מכוונה רעה, אני משוכנע, אלא פשוט מאנושיות. במקרה כזה, עדיף לשאול את הרופא "תגיד, שמעתי על X Y Z, אתה חושב שזה אפקטיבי ורלוונטי למקרה שלנו?", ואני משוכנע שתקבלו תשובה כנה ומדויקת, בלי צורך בהתגוננות או תוקפנות של אף אחד. עם כל הכבוד לעובדת סוציאלית, ברגע היא אמרה את דבריה, היית צריכה לקום ולהתלונן בפני הנהלת בית החולים, ואולי לאירגון שלהם. אני מאמין שהיא הייתה חוזרת בה מדבריה, לא שזה עוזר הרבה, אבל היא גם הייתה נזהרת יותר בלשונה להבא, וגם זה הישג. אונקולוגים לא מלקקים דבש. אבל, הם לא היחידים. יש את הפנימאים, הגריאטרים ועוד כמה מקצועות שלא תמיד אופטימיים. זה לא מפחית מהעובדה שיש לחולים זכות ויש לרופאים חובה לתת שירות ברמה מקצועית גבוהה, ורמה אישית לא פחות גבוהה. אז מה אם מת חולה בבוקר? אז מה אם אשתך רבה איתך? ברגע שרופא מטפל בחולה, הוא אמור לבודד את כל מה שמטריד אותו ולהתמקד בחולה עצמו. בשביל לפרוק עצבים יש שק אגרוף, פסיכולוג ואפילו כיסא שאפשר להטיח בקיר. צריך להמנע מהצהרות בומבסטיות וממתחים מיותרים, אבל כאמור - כולנו אנושיים, וכולם מפשלים לפעמים. אבל מפשלות לומדים. וכמובן, צריך לשים דגש על צורת ביטוי, לפעמים התקווה היא כל מה שנשאר לאנשים, ומי אנחנו שננפץ אותה? תודה, ומשתתף בצערך.
תגובה ענינית
תודה לך על התגובה הענינית. התקווה והאמונה הם מאד חשובים להחלמה וגם, אם אין סכוי להחלמה, לזמן העובר עד רגע המוות. על כולנו לזכור שיש מחלות ויש אנשים השונים מאד זה מזה. על הרופאים לזכור שכל חולה הוא אדם בפני עצמו ולא כל פרוטוקול שהם מכירים יתאים לו בהכרח. לפעמים הם רואים רק את המחלה ולא את האדם. יש לציין שדווקא הפנימאים שטפלו בו באשפוזים שונים, כולל זה שבמהלכו נפטר, עשו זאת באנושיות ובחום. תודה לך ובהצלחה.
תודה לך על התגובה הענינית. התקווה והאמונה הם מאד חשובים להחלמה וגם, אם אין סכוי להחלמה, לזמן העובר עד רגע המוות. על כולנו לזכור שיש מחלות ויש אנשים השונים מאד זה מזה. על הרופאים לזכור שכל חולה הוא אדם בפני עצמו ולא כל פרוטוקול שהם מכירים יתאים לו בהכרח. לפעמים הם רואים רק את המחלה ולא את האדם. יש לציין שדווקא הפנימאים שטפלו בו באשפוזים שונים, כולל זה שבמהלכו נפטר, עשו זאת באנושיות ובחום. תודה לך ובהצלחה.
lili the one
New member
אורית מבינה אותך ומשתתפת בצערכם
לפני 15 שנים אימי נפטרה גם כן מסרטן בלבלב. הרופא לאחר שניתח אותה במזדרון ביה"ח אמר לנו שנשארו לה 6 שבועות לחיות. לצערי הפעם הוא צדק. חזק ואמץ, ל.
לפני 15 שנים אימי נפטרה גם כן מסרטן בלבלב. הרופא לאחר שניתח אותה במזדרון ביה"ח אמר לנו שנשארו לה 6 שבועות לחיות. לצערי הפעם הוא צדק. חזק ואמץ, ל.
סנונית 100
New member
אורית יקרה ושאר המשתתפים
צר לי על הטרגדיה הנוראית שפקדה אותך. לגבי אונקולוגים ורופאים בכלל - אכן יש ויש, מכל הסוגים, בכל הרמות ובכל השילובים: מקצועיים, אדיבים, קשובים, אמפטיים, ועוד. בעת קבלת הבשורה הקשה על הסרטן, בדרך-כלל אנו ממהרים להתחיל לטפל ולא תמיד מקדישים את כל הזמן הנדרש כדי לאסוף מידע שיעזור לנו להחליט. רופא - הוא אחד התחומים שעלינו לקבל החלטה. למזלי, עקב מחלת סרטן השד בה חליתי, נתקלתי לרוב ברופאים מקצועיים והומאנים. אחד שהיה מקצועי אך לא "בן-אדם" - עזבתי אותו, למרות המוניטין הרב שלו. אתם מוזמנים לבקר בפורום "סרטןהשד - יחד איתך" (מצ"ב קישור), המהווה תמיכה מקצועית ואישית. הרופאה המנהלת את הפורום, נותנת דוגמא מצויינת לרופא מקצועי מאוד מחד ואמפטי מצד שני. איננו יכולים לשנות את הרופאים, אך בהחלט אנחנו יכולים לבחור אותם. הרבה בריאות לכולם ושנדע רק טוב.
צר לי על הטרגדיה הנוראית שפקדה אותך. לגבי אונקולוגים ורופאים בכלל - אכן יש ויש, מכל הסוגים, בכל הרמות ובכל השילובים: מקצועיים, אדיבים, קשובים, אמפטיים, ועוד. בעת קבלת הבשורה הקשה על הסרטן, בדרך-כלל אנו ממהרים להתחיל לטפל ולא תמיד מקדישים את כל הזמן הנדרש כדי לאסוף מידע שיעזור לנו להחליט. רופא - הוא אחד התחומים שעלינו לקבל החלטה. למזלי, עקב מחלת סרטן השד בה חליתי, נתקלתי לרוב ברופאים מקצועיים והומאנים. אחד שהיה מקצועי אך לא "בן-אדם" - עזבתי אותו, למרות המוניטין הרב שלו. אתם מוזמנים לבקר בפורום "סרטןהשד - יחד איתך" (מצ"ב קישור), המהווה תמיכה מקצועית ואישית. הרופאה המנהלת את הפורום, נותנת דוגמא מצויינת לרופא מקצועי מאוד מחד ואמפטי מצד שני. איננו יכולים לשנות את הרופאים, אך בהחלט אנחנו יכולים לבחור אותם. הרבה בריאות לכולם ושנדע רק טוב.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.