אנסה לענות
ראשית, אני ממליץ לקרוא את כתבות ההסבר שפרסמתי כאן בפורום. הקישור מופיע לפרקים למעלה, אז סביר שלא תהיה בעיה למצוא. הכתבות הן חלק מסדרה ארוכה יותר שפרסמתי לפני שנים במגזין אופניים. אולי הגיע הזמן להעלות עוד כמה פרקים מהסדרה... א. ככלל, המפה אמורה לתאר את מה שניתן למצוא בשטח בצורה מדויקת ועדכנית ובפרט את תנאי העבירות, כך שלכל מי שמביט במפה יהיו את אותם הנתונים. האיגוד משתדל לעדכן מפות כל כמה שנים וגם להוציא מספר מפות חדשות בכל שנה. מפה ישנה שאינה מעודכנת גורמת לחוסר הגינות בכך שיש יתרון משמעותי למי שמכיר את האזור. לצערי, לעיתים יש שינויים בשטח או מיפוי לא מושלם אשר גורמים לחוסר הגינות, אבל בדרך כלל המפות הן מדוייקות ועדכניות. ב. החוק אומר שאסור לרדת משבילים אלא אם נאמר אחרת. בפועל, במרבית התחרויות בארץ מותר לרדת משבילים. ההחלטה היא של המארגנים, והשיקולים הם בעיקר בטיחות ושמירה על הטבע. במקומות כמו יער עביר לרכיבה התרת ירידה משבילים מגדילה את מספר האפשרויות לבחירה, ולכן מאתגרת יותר לניווט. לפי התשובה הקודמת, השבילים אמורים להופיע במפה, ולכן לא אמור להיות הבדל בין שביל מסומן לבכלל. החוק אינו "מוסרי". אם יורדים מהשביל כשאסור עלולים להפסל, והיו דברים מעולם. ג. השבילים במפות ניווט אופני הרים מסומנים בקו עבר (דרך) או דק (שביל) רציף (מהיר) שבור (בינוני) או מקווקוו (איטי). למשל, דרך חולית תסומן בקו עבה מקווקוו והיא איטית יותר מסינגל ללא אלמנטים טכניים שתסומן בקו דק רציף. בדרך כלל סימון השבילים במפה יתן אינדיקציה להשוואה במהירות הרכיבה או העבירות ביניהם. ד. את המפה מקבלים דקה לפני זמן הזינוק. אפשר כמובן להשאר מעבר לדקה אבל הזמן עובר ולכן לא מומלץ. אישית, אני כמעט ולא עוצר להסתכל במפה אלא עושה זאת בעיקר תוך כדי תנועה. ההפרש בין זמן הגלגל לזמן התחרות צריך להיות מינימלי. ה. הנ.צ. בשטח מסומן עם דגלון דמוי אהיל בצבעים כתום ולבן והידוע בכינויו מנסרה.
