האותיות הקטנות
רבו בפורום דיונים שמכונים פסאודו-רפואיים, ופסאודו-מדעיים...
רובנו מכירים אותם היטב (חוץ מכמה "קשת" יומרנית שמנסה לפעמים לפרוץ דרך או לבנות גשר
.
מדי פעם מוזכר בקצרה גם ההיבט המשפטי - אבל בדרך כלל הנושא המרכזי הוא פיצוי נפגעי חיסונים (שכידוע לכולנו, בחוק יש כזה - במציאות הוא בחזקת נעדר).
כדי לאוורר קצת את הראש ממבוא לאימונולוגיה, חשבתי לנסות לדבר קצת על העניין החוקני - סליחה על הנוסח שנרמז ממנו איזה כפל משמעות, אבל "חוקתי" תפוס ע"י הכנסת ו"חוקי" תפוס ע"י המשטרה.
לפני שמושיטים את הזרוע (למעט פומי ונזאלי) - צריך אדם להיות יודע ומודע לחוק זכויות החולה. הנה המסמך.
כיאה לכל מסמך מהסוג הזה, השפה ארכאית, והלשון נפתלת. ובמרכז העניין פרק ד' 13(גם פרק ה' מעניין).
הסעיפים א' ב' ו-ג'. פשוטים וברורים להבנה.
הפתח שדרכו אפשר להתחיל להתפלפל מתחיל בסעיף ד'. וממשיך בפרק ד' 14.
פיתולים נוספים ממשיכים לעלות עוד בהמשך המסמך.
אנפילד, שהציע לי (בדרכו המיוחדת) להסתכל קצת בכיוון הזה, גם אומר שנעשו נסיונות לעקיפת החוק בנושא של חיסונים.
לבטל חוק זו באמת משימה סבוכה כמעט כמו הרכבת חוק, ואולי אפילו יותר. אין אף חבר כנסת שיבקש להסיר את החוק שמגן על זכויות החולה - שהן זכויות הציבור באותה הזדמנות.
וגם לנסות להכניס תיקון לחוק זו משימה סבוכה, במיוחד אם הרעיון המרכזי בבקשת התיקון מונעת מרצון ליצור "מסלול עוקף" שיפגע באיזשהו אופן בזכויות הראשוניות שהוגדרו בחוק מלכתחילה.
בעיה רצינית.
ישנם כמה עו"ד בארץ שתחום מומחיותם משפט רפואי. חלקם גם רופאים שהגיעו לרוויה וחפצו בהשכלה נוספת ושינוי מסלול (חלקם, אגב, קצו בחוליי המערכת).
אלו בערך המומחים שיכולים למצוא ידיים ורגליים בסבך הנפתל שבין בקיאות ברפואה מול בקיאות בלשון המשפט.
ביניהם יש אלו שפנו לעסוק ברשלנות רפואית - וזו דרכם להישאר נאמנים להיותם רופאים שרצונם להגן על המטופל היחיד.
וביניהם יש אלו שפנו לעסוק בנושאי רשלנות רפואית עבור המערכת, ועבור הקולגות שלהם.
לאלו ולאלו יש מקום, וכמובן גם זכות קיום. למטופל שיהיה לו עוגן רפואי-משפטי במצב שנגרם לו נזק. ולרופא, שנתבע לעתים ללא הצדקה בגין רשלנות שלא היתה שם, ועל לא עוול בכפו.
הנה דוגמה אחת שיכולה להיות מייצגת נושאים שנדונים כאן בפורום.
האם הרופאים מחויבים בחוק להתעדכן במחקר?
הדוגמה מייצגת מצד אחד את העובדה שהציבור נחשף לידע רב בנושאי בריאות ורפואה - ולכן מנסה להפעיל שיקול דעת נרחב ומעמיק יותר בשיקולי הבריאות שלו עצמו (פסאודו-רפואה, אמרנו?)
מצד שני - בדוגמה הזאת יש משהו מהדרך המתחכמת בניסוחיה להמעיט בערכו ובהבנתו של ה"ציבור". וגם משהו מן ההתחכמות עד כמה אמור באמת רופא להיות בקיא בחדשנויות הצצות חדשות לבקרים בתחומיו.
בבואך לנסות לברר את הדברים (לדוגמה בנושא חיסונים) עם רופא הילדים, או טיפת חלב - שים לב, על פי גישתו של עו"ד ניב-יגודה עליך להגיע חמוש במחקרים מדעיים ממקור רשמי, שיש בהם:
*חידוש/מידע בעל חשיבות רבה יותר
*חידוש/מידע שפורסם במקום בולט
*חידוש/מידע אשר פורסם בספרות רפואית בעלת משקל
בנושאי רפואת ילדים, נוירולוגיה, אימונולוגיה, וליתר ביטחון גם אלרגולורגיה...
ואולי כדאי גם לדאוג שהדברים יועלו על הכתב ברשומה הרפואית שמתעדת את הביקור. ככה לא יקרה לנו מצב של "לא ידעתי". ואולי גם הבאים בתור יהנו מפירות ההשקעה המשותפת הזאת.
רבו בפורום דיונים שמכונים פסאודו-רפואיים, ופסאודו-מדעיים...
רובנו מכירים אותם היטב (חוץ מכמה "קשת" יומרנית שמנסה לפעמים לפרוץ דרך או לבנות גשר
.מדי פעם מוזכר בקצרה גם ההיבט המשפטי - אבל בדרך כלל הנושא המרכזי הוא פיצוי נפגעי חיסונים (שכידוע לכולנו, בחוק יש כזה - במציאות הוא בחזקת נעדר).
כדי לאוורר קצת את הראש ממבוא לאימונולוגיה, חשבתי לנסות לדבר קצת על העניין החוקני - סליחה על הנוסח שנרמז ממנו איזה כפל משמעות, אבל "חוקתי" תפוס ע"י הכנסת ו"חוקי" תפוס ע"י המשטרה.
לפני שמושיטים את הזרוע (למעט פומי ונזאלי) - צריך אדם להיות יודע ומודע לחוק זכויות החולה. הנה המסמך.
כיאה לכל מסמך מהסוג הזה, השפה ארכאית, והלשון נפתלת. ובמרכז העניין פרק ד' 13(גם פרק ה' מעניין).
הסעיפים א' ב' ו-ג'. פשוטים וברורים להבנה.
הפתח שדרכו אפשר להתחיל להתפלפל מתחיל בסעיף ד'. וממשיך בפרק ד' 14.
פיתולים נוספים ממשיכים לעלות עוד בהמשך המסמך.
אנפילד, שהציע לי (בדרכו המיוחדת) להסתכל קצת בכיוון הזה, גם אומר שנעשו נסיונות לעקיפת החוק בנושא של חיסונים.
לבטל חוק זו באמת משימה סבוכה כמעט כמו הרכבת חוק, ואולי אפילו יותר. אין אף חבר כנסת שיבקש להסיר את החוק שמגן על זכויות החולה - שהן זכויות הציבור באותה הזדמנות.
וגם לנסות להכניס תיקון לחוק זו משימה סבוכה, במיוחד אם הרעיון המרכזי בבקשת התיקון מונעת מרצון ליצור "מסלול עוקף" שיפגע באיזשהו אופן בזכויות הראשוניות שהוגדרו בחוק מלכתחילה.
בעיה רצינית.
ישנם כמה עו"ד בארץ שתחום מומחיותם משפט רפואי. חלקם גם רופאים שהגיעו לרוויה וחפצו בהשכלה נוספת ושינוי מסלול (חלקם, אגב, קצו בחוליי המערכת).
אלו בערך המומחים שיכולים למצוא ידיים ורגליים בסבך הנפתל שבין בקיאות ברפואה מול בקיאות בלשון המשפט.
ביניהם יש אלו שפנו לעסוק ברשלנות רפואית - וזו דרכם להישאר נאמנים להיותם רופאים שרצונם להגן על המטופל היחיד.
וביניהם יש אלו שפנו לעסוק בנושאי רשלנות רפואית עבור המערכת, ועבור הקולגות שלהם.
לאלו ולאלו יש מקום, וכמובן גם זכות קיום. למטופל שיהיה לו עוגן רפואי-משפטי במצב שנגרם לו נזק. ולרופא, שנתבע לעתים ללא הצדקה בגין רשלנות שלא היתה שם, ועל לא עוול בכפו.
הנה דוגמה אחת שיכולה להיות מייצגת נושאים שנדונים כאן בפורום.
האם הרופאים מחויבים בחוק להתעדכן במחקר?
הדוגמה מייצגת מצד אחד את העובדה שהציבור נחשף לידע רב בנושאי בריאות ורפואה - ולכן מנסה להפעיל שיקול דעת נרחב ומעמיק יותר בשיקולי הבריאות שלו עצמו (פסאודו-רפואה, אמרנו?)
מצד שני - בדוגמה הזאת יש משהו מהדרך המתחכמת בניסוחיה להמעיט בערכו ובהבנתו של ה"ציבור". וגם משהו מן ההתחכמות עד כמה אמור באמת רופא להיות בקיא בחדשנויות הצצות חדשות לבקרים בתחומיו.
בבואך לנסות לברר את הדברים (לדוגמה בנושא חיסונים) עם רופא הילדים, או טיפת חלב - שים לב, על פי גישתו של עו"ד ניב-יגודה עליך להגיע חמוש במחקרים מדעיים ממקור רשמי, שיש בהם:
*חידוש/מידע בעל חשיבות רבה יותר
*חידוש/מידע שפורסם במקום בולט
*חידוש/מידע אשר פורסם בספרות רפואית בעלת משקל
בנושאי רפואת ילדים, נוירולוגיה, אימונולוגיה, וליתר ביטחון גם אלרגולורגיה...
ואולי כדאי גם לדאוג שהדברים יועלו על הכתב ברשומה הרפואית שמתעדת את הביקור. ככה לא יקרה לנו מצב של "לא ידעתי". ואולי גם הבאים בתור יהנו מפירות ההשקעה המשותפת הזאת.
