האחים לב- ארי - זוכרים את

[sagiberg]

האחים לב- ארי../images/Emo121.gif- זוכרים את

ספרה של אסטריד (הסופרת שכתבה את בילבי)? מה היתה החוויה שנשארה לכם מהספר ?

 

[דרקונית מזל]

../images/Emo58.gifמורכב....

שם המשפחה של אסטריד-אכן שובר שיניים הוא לינדגרן(אאל"ט...) את הספר אני לא זוכרת מילדות אלא משלב מאוחר הרבה יותר. הוא כתוב נפלא- כמו כל הספרים שלה, רהוט,סוחף ומאוד מרגש. מצד שני- הספר שעוסק במווות בצורה בעייתית השאיר אותי בסוג של מבוכה. יש שם ילד חולה ותאור של אהבת אחים חזקה מאוד שמובילה בסוף למין עולם מושלם ונפלא-גן עדן אוטופי שהוא בעצם המוות שמוצג כהרבה יותר טוב מהעולם שלנו.מקום בו החלומות מתגשמים, החלשים מתחזקים וכו'. כעידוד לילד גוסס יש בזה משהו אבל בהחלט עלול להתפרש ,חלילה, כמעודד מוות וקצת קשה לי עם זה. מה את חשבת?

 

[sagiberg]

כמוני כמוך../images/Emo98.gif גם אני קראתי

את הספר רק בבגרותי ומצאתי את עצמי מגיבה ברגשות מעורבים ויותר מזה- בני הצעיר אמור לקרוא את הספר ואני מעט חוששת מהתגובות שהספר יעורר בו. אומנם יש בספר חגיגה של רגשות אהבה ונאמנות, אבל, כפי שאמרת- העיסוק במוות וה"עידוד" למוות ולחיים בעולם אחר נראה לי כמשחק בחומרים דליקים.

 

[דרקונית מזל]

במקרים כאלה אני בעד

לתת לילד לקרוא ולנצל את ההזדמנות לדיון משותף . את יכולה להגיד לו מה הפריע לך ולשמוע מה דעתו. ככה הוא לא מפסיד יצירה טובה ושניכם מרוויחים "תירוץ" לשוחח על נושאים חשובים.

 

[sweety tweety girl]

נצל"ש

כולם מומנים לקומונה שלי!

 

[גלעד הרכז]

כל פעם מחדש הספר מעלה בי חיוכים

אהבתי אותו מאוד, כנער וכמבוגר. האמת שהמוות לא הפריע כל-כך כי הוא נעלם די מהר. רוב הספר האחים ביחד. מי זוכר שהם כבר לא בין החיים.

 

[ורדה ש]

לא אהבתי!

אל הספר הגעתי כשהייתי כבר מבוגרת, ולכן גם תגובתי לא יכולה להיות מעיניים של ילדה: ההרפתקאות, הדמיון, נאהבה שבין האחים, רגשות של ידידות ומחוייבות מול סכנה - כל אלה עושים את הספר נהדר בכל גיל, אבל ממש לא התחבר לי הרעיון של המוות. זה נראה כאילו היה ללינדגרן סיפור נפלא, אבל היא חשבה שהוא לא מספיק, שצריך להוסיף לו עוד משהו שיצדיק אותו. כך כל הקטע עם המוות בהתחלה נראה לי איכשהו תפור בתפרים גסים מאד ולא ממש מחובר לשאר העלילה, שהיתה יכולה לעמוד בכבוד בזכות עצמה!

 

[לבנדר_בראון]

אממ../images/Emo19.gif../images/Emo188.gif

אני קראתי את הספר בגיל עשר ככה, ובכלל לא הפריע לי שהוא עוסק בעולם הבא. מבחינתי זה היה פשוט עוד ספר נהדר של הרפתקאות, והוא לא עורר בי שום חשק למות כדי לעבור למקום טוב יותר או משהו.

 

[ורדה ש]

לא הפריע לי העיסוק במוות אלא

שהוא נראה ממש לא קשור לשאר הסיפור. באותה מידה לינדגרן יכלה להחליט שהם עברו לעולם ההוא באלף ואחת צורות אחרות. זאת אומרת: הביקורת שלי היא לא ברמה החינוכית-פסיכולוגית אלא מהכוון הספרותי, מה שמבקרי הספרות אוהבים לכנות "תפור בתפרים גסים". אחרי שקראתי את "גילגי" ואת "מיו-מיו שלי" (שנראים לי כיצירות גאוניות ממש) התאכזבתי מהאיכות הספרותית של האחים לב ארי.