דפי נוכחות
New member
האח ערס בגיבוי
אז ככה...יש הקדמה- אבל היא הכרחית- אני מעיר פיתוח בדרום... בן 20 והמצב הוא כזה. אף פעם לא היתי חלק מהעיר הזו כאן... עד גיל כלשהו תמיד היתי מנודה, ותמיד היתי צריך להתנצל על זה שאני נושם, סוג כזה של נטל על כל מקום שהגעתי... התנצלתי כל הזמן שאני לא אוהב כדורגל, שאני צמחוני, שאני קורא ספרים... ואז איכשהו בגיל 15 התחלתי לצאת לתל אביב במסגרת של תנועת נוער שהיתה רק באיזור המרכז- סוף סוף הכרתי נוער כמוני, סוף סוף הבנתי שאני לא צריך להתנצל על מי שאני- וסוף סוף מצאתי חברים... אם להגדיר את ההבדל החיצוני- סוף סוף מצאתי עוד ילדים בגיל שלי שהלכו עם שער ארוך ומכנסים קרועים ויחפים. לפני שנה עברתי לתל אביב (לא גיסו אותי מסיבה בריאותית)... מאז אני חוזר לפעמים לסופי שבוע- והמצב בבית רק הולך ומדרדר. האח הקטן שלי... אם לומר את זה בצורה הכי רכה בעולם... הפך לערס, משהו כמו האח החורג של הארי פוטר... מתנהג כמו פושע בן שבע עשרה, מציק לי, מקניט אותי, מקלל אותי, והכל בצורה כל כך ערסית ובבונית שמתאימה ליצורים מהספארי... בסביבת המשפחה הוא מתנהג כמו ילד למופת, אבל כשאני בחדר בטלפון בסופי שבוע או מול המחשב הוא נכנס ומציק כל הזמן משעמום, מעיר אותי בבוקר ונוגע לי בדברים... כשאני אומר את זה להורים שלי- הוא מצד אחד מצטדק- 'לא שפכתי דבק לנעלים!, זה קרה בטעות'... ואם אני מעיר על כך שהוא מתנהג בצורה לא מנומסת (להלן בבונית) הוא אומר שאני מתנשא צפוי- ומאז שעברתי לתל אביב האף שלי בתקרה, בנוסף הוא משתמש בטריק של צעור אב-ואם... לאבא שלי מאד כואב כשהוא רואה שהבנים שלו לא מסתדרים- ומצד שני כל הזמן אח שלי- שלא אכפת לו לפגוע באבא שלי מסתתר מאחורי זה שאני נזהר מאד לפני שאני פונה להורים שלי- בידיעה שכשאנחנו רבים זה פוגע בהם... לפני שבוע למשל הסתובבתי בשכונה עם חברים שלי- ואחי שהבחין בנו הביא את החברים שלו כדי שיצחקו עלינו, יקללו אותנו- וירגמו אותנו בהקנטות של אוהדי כדורגל... אחר כך הוא בכה לאבא שלי שיש לי חברים 'מוזרים' (כלומר יחפים עם שער ארוך שקוראים ספרים)... אבא שלי איתו מצידו התעצבן שאני מסתובב בחברת אנשים מוזרים מול אח שלו ועושה לו בושות..., ואני כבר ממש מעוצבן כשאני מגיע לביקור...
אז ככה...יש הקדמה- אבל היא הכרחית- אני מעיר פיתוח בדרום... בן 20 והמצב הוא כזה. אף פעם לא היתי חלק מהעיר הזו כאן... עד גיל כלשהו תמיד היתי מנודה, ותמיד היתי צריך להתנצל על זה שאני נושם, סוג כזה של נטל על כל מקום שהגעתי... התנצלתי כל הזמן שאני לא אוהב כדורגל, שאני צמחוני, שאני קורא ספרים... ואז איכשהו בגיל 15 התחלתי לצאת לתל אביב במסגרת של תנועת נוער שהיתה רק באיזור המרכז- סוף סוף הכרתי נוער כמוני, סוף סוף הבנתי שאני לא צריך להתנצל על מי שאני- וסוף סוף מצאתי חברים... אם להגדיר את ההבדל החיצוני- סוף סוף מצאתי עוד ילדים בגיל שלי שהלכו עם שער ארוך ומכנסים קרועים ויחפים. לפני שנה עברתי לתל אביב (לא גיסו אותי מסיבה בריאותית)... מאז אני חוזר לפעמים לסופי שבוע- והמצב בבית רק הולך ומדרדר. האח הקטן שלי... אם לומר את זה בצורה הכי רכה בעולם... הפך לערס, משהו כמו האח החורג של הארי פוטר... מתנהג כמו פושע בן שבע עשרה, מציק לי, מקניט אותי, מקלל אותי, והכל בצורה כל כך ערסית ובבונית שמתאימה ליצורים מהספארי... בסביבת המשפחה הוא מתנהג כמו ילד למופת, אבל כשאני בחדר בטלפון בסופי שבוע או מול המחשב הוא נכנס ומציק כל הזמן משעמום, מעיר אותי בבוקר ונוגע לי בדברים... כשאני אומר את זה להורים שלי- הוא מצד אחד מצטדק- 'לא שפכתי דבק לנעלים!, זה קרה בטעות'... ואם אני מעיר על כך שהוא מתנהג בצורה לא מנומסת (להלן בבונית) הוא אומר שאני מתנשא צפוי- ומאז שעברתי לתל אביב האף שלי בתקרה, בנוסף הוא משתמש בטריק של צעור אב-ואם... לאבא שלי מאד כואב כשהוא רואה שהבנים שלו לא מסתדרים- ומצד שני כל הזמן אח שלי- שלא אכפת לו לפגוע באבא שלי מסתתר מאחורי זה שאני נזהר מאד לפני שאני פונה להורים שלי- בידיעה שכשאנחנו רבים זה פוגע בהם... לפני שבוע למשל הסתובבתי בשכונה עם חברים שלי- ואחי שהבחין בנו הביא את החברים שלו כדי שיצחקו עלינו, יקללו אותנו- וירגמו אותנו בהקנטות של אוהדי כדורגל... אחר כך הוא בכה לאבא שלי שיש לי חברים 'מוזרים' (כלומר יחפים עם שער ארוך שקוראים ספרים)... אבא שלי איתו מצידו התעצבן שאני מסתובב בחברת אנשים מוזרים מול אח שלו ועושה לו בושות..., ואני כבר ממש מעוצבן כשאני מגיע לביקור...