יוסף בן דוד שורץ
New member
האידיאולוגיה הציונית וגזענות
עד הופעת הציונות בשלהי המאה ה-19 למרות שיהודים נבדלו מאחרים, היהודים עצמם לא הגדירו עצמם כעם. הפיקציה של עם עולמי יהודי,ללא טריטוריה משותפת, ללא כלכלה משותפת, ללא שפה משותפת, ללא תרבות משותפת, היא גישה אנטי מטריאליסטית ואנטי דיאלקטית. אבות הציונות כפי שכל חוקר יודע השתמשו בהגדרות של גזע כדי לתאר את "העם היהודי העולמי". לא אחת שאלתי את עצמי מדוע צורת הוויכוח הפוליטי מצדם של ציונים כנגד אנשי שמאל והתייחסותם לערבים כה מזכירה לנו את השקפת העולם של הנאצים? האם זה משום שהם חשים מאוימים? הניסיון של השואה היהודית? ההוויה הקולוניאליסטית? את התשובה ברמה הפילוסופית מגלה לנו ספרו המרתק של רפאל פאלק:"ציונות והביולוגיה של היהודים", המצביע על המקורות המשותפים לשתי תנועות אלו. פאלק לימד באונ' העברית בירושלים במשך כשלושים שנה עסק במחקר גנטי ניסויי וזה למעלה מעשרים שנה עוסק בהיסטוריה ופילוסופיה של הביולוגיה. התנועה הציונית הסבירה את בידולם של היהודים באירופה בטיעונים של אומה, עם , תרבות יהודית, דת, אולם תמיד ברקע נשמר המרכיב הביולוגי: היהודים הם צאצאי אברהם יצחק ויעקוב. יהודי מוגדר בקשר של דם-היהודי הוא זה שנולד לאם יהודיה. אם במאה ה-18 תקופת הנאורות של הבורגנות, תקופת המהפכה הצרפתית וסיסמאותיה שקראו לאחווה ולשוויון(לפני החוק בלבד), במאה ה-19 התקופה המואצת של הקולוניאליזם והצדקתה של החברה המעמדית, עלו רעיונות שביססו את ההבדל בין קבוצות אתניות ועמים שטענו להסבר ביולוגי מורש. בתקופה זו השנאה ליהודים לבשה צורה חדשה-אנטישמיות- השנאה לגזע השמי הנחות. וילהלם מאר שהמציא את המושג אנטישמיות בשנות ה-70 של המאה ה-19, נשען על אינטרפרטציה של תורתו של צ'רלס דרווין על הבסיס הביולוגי של האבולוציה של המינים והשונות בין בני אותו מין. מכאן לפי תומכי הדרוויניזם החברתי, הבדלים במהות הביולוגית הם האחראים לשוני בין בני אדם. כבר בשלהי ה מאה ה-18 קרלוס לינאוס החל ברעיון הגזעני כי ניתן לחלק את האנושות לחמישה גזעים הנבדלים במוצאם,ומסודרים בהיררכיה , והפילוסוף הרומנטיקן יוהן גודפריד מחולל הרעיון של האומה VOLK הכניס לטיעונו התרבותי אלמנטים ביולוגים, כשלדעתו רק הקמת ישות פוליטית יהודית בערש תרבותם תציל את היהודים. אך במאה ה-19 עם החרפת המרוץ אחר מושבות , הרעיון הלאומי במערב קיבל גוונים לאומנים עוד יותר מובהקים. משה הס היה אחד הראשונים מקרב היהודים עצמם שקראו להפרדת היהודים וליישובם בארץ. הוא היה אחד מראשוני הדרוויניסטים החברתיים ואמר כי "היהודים הם בראש וראשונה גזע". בשונה מן היהודים המשכילים מאז מנדלסון אשר הדגישו את ההיבט התרבותי של היהדות, הציונים מראשית דרכם הדגישו כי היהודים הם יותר מאומה, תרבות או דת אלא כי היא ישות ביולוגית לה יש היסטוריה תרבותית ודתית ולא במקרה אימצה את המושג VOLK-אומה שעוצבה בדם ואדמה. שאיפתה הייתה להביא ל"נורמליזציה" של היהודים כישות אורגנית באמצעות שינוי אורח החיים וקשירתם לאדמה. לא במקרה היה זה המשורר הלאומי הציוני ביאליק אשר ב1934 במסיבת עיתונאים באונ' העברית אמר:"גם אני כמו היטלר מאמין בכוחו של רעיון הדם"( BIALIK 1934 ). אם גזענות הייתה קיימת כבר במאה ה-18 השוני הוא שהיא קיבלה במאה ה-19 כסות פסבדו מדעית שהתבססה על המחקר במדעי הטבע כאשר ההבדלים בין קבוצות בני אדם מוסברים בהבדלים ביולוגים כתוצאה מתהליך מלחמת המינים והסלקציה הטבעית . הצדקת החברה המעמדית באנגליה, שעבוד השחורים באמריקה, הפטרוניות של האירופאים כלפי "הילידים" במושבות באסיה ואפריקה, כשם שהאנטישמיות שאבו סמכותם מפרוש של ספרו של צ'רלס דרווין מוצא המינים שהתפרסם ב1859. בן דורו של דרווין פרנסיס גלטון טען כי המדיניות הליברלית והגברת השוויון נוגדים את כוחות הברירה הטבעית, ומסכנים את קיום הגזע האנושי ששיאו היא התרבות האירופאית. הוא שיצר את המושג איגניקה -"רביה טובה" ב1865, והטיף להתערבות המדינה האמורה למנוע את ההידרדרות הביולוגית של המין האנושי. גישה זו הגיעה לשיאה במסגרתה של תורת הגזע הנאצית. אולם זו לא צמחה מהאוויר לפתע. הוגים מערביים רבים ששיקפו את השלב הקולוניאליסטי של הקפיטליזם תמכו בגישתו של גלטון. רבים מן הציונים ראו בתנועתם במיוחד בשנות העשרים והשלושים, השנים של עליית הפשיזם באירופה תנועה איגניקית המבקשת להציל את הגזע היהודי מהניוון הביולוגי שנכפה עליו "בגולה"."החלוצים" שהתיישבו כקולוניאליסטים בארץ ראו את עצמם כשליחים של תנועה לאומית נצחית המחדשת לא רק את תרבותה והמבנה החברתי כלכלי שלה, אלא את הבראת המבנה הפיזיולוגי של היהודים שהתנוונו ב"גולה". לא מקרה הוא שכבר בשנות העשרים והשלושים הדגישו רופאים ומחנכים את ההיבטים האיגניים , בטיפוח ההיגיינה של הגזע. מניעתן של מחלות תורשתיות דרך פיקוח על ילודה של קבוצות מסוימות הסובלות מנחיתות תרבותית גנטית. ללא כל ספק הם הושפעו מהרעיונות הנאצים בנושא זה. ארתור רופין התרשם עמוקות מחוקר הגזעים הנאצי הנס פ"ק גינתר , הוא נפגש עמו ב1933 וציין בהערכה שגינתר הסכים עמו שהיהודים אינם נחותים מבחינה ביולוגית. קשרים אלו נמשכו עד לראשית שנות הארבעים.
עד הופעת הציונות בשלהי המאה ה-19 למרות שיהודים נבדלו מאחרים, היהודים עצמם לא הגדירו עצמם כעם. הפיקציה של עם עולמי יהודי,ללא טריטוריה משותפת, ללא כלכלה משותפת, ללא שפה משותפת, ללא תרבות משותפת, היא גישה אנטי מטריאליסטית ואנטי דיאלקטית. אבות הציונות כפי שכל חוקר יודע השתמשו בהגדרות של גזע כדי לתאר את "העם היהודי העולמי". לא אחת שאלתי את עצמי מדוע צורת הוויכוח הפוליטי מצדם של ציונים כנגד אנשי שמאל והתייחסותם לערבים כה מזכירה לנו את השקפת העולם של הנאצים? האם זה משום שהם חשים מאוימים? הניסיון של השואה היהודית? ההוויה הקולוניאליסטית? את התשובה ברמה הפילוסופית מגלה לנו ספרו המרתק של רפאל פאלק:"ציונות והביולוגיה של היהודים", המצביע על המקורות המשותפים לשתי תנועות אלו. פאלק לימד באונ' העברית בירושלים במשך כשלושים שנה עסק במחקר גנטי ניסויי וזה למעלה מעשרים שנה עוסק בהיסטוריה ופילוסופיה של הביולוגיה. התנועה הציונית הסבירה את בידולם של היהודים באירופה בטיעונים של אומה, עם , תרבות יהודית, דת, אולם תמיד ברקע נשמר המרכיב הביולוגי: היהודים הם צאצאי אברהם יצחק ויעקוב. יהודי מוגדר בקשר של דם-היהודי הוא זה שנולד לאם יהודיה. אם במאה ה-18 תקופת הנאורות של הבורגנות, תקופת המהפכה הצרפתית וסיסמאותיה שקראו לאחווה ולשוויון(לפני החוק בלבד), במאה ה-19 התקופה המואצת של הקולוניאליזם והצדקתה של החברה המעמדית, עלו רעיונות שביססו את ההבדל בין קבוצות אתניות ועמים שטענו להסבר ביולוגי מורש. בתקופה זו השנאה ליהודים לבשה צורה חדשה-אנטישמיות- השנאה לגזע השמי הנחות. וילהלם מאר שהמציא את המושג אנטישמיות בשנות ה-70 של המאה ה-19, נשען על אינטרפרטציה של תורתו של צ'רלס דרווין על הבסיס הביולוגי של האבולוציה של המינים והשונות בין בני אותו מין. מכאן לפי תומכי הדרוויניזם החברתי, הבדלים במהות הביולוגית הם האחראים לשוני בין בני אדם. כבר בשלהי ה מאה ה-18 קרלוס לינאוס החל ברעיון הגזעני כי ניתן לחלק את האנושות לחמישה גזעים הנבדלים במוצאם,ומסודרים בהיררכיה , והפילוסוף הרומנטיקן יוהן גודפריד מחולל הרעיון של האומה VOLK הכניס לטיעונו התרבותי אלמנטים ביולוגים, כשלדעתו רק הקמת ישות פוליטית יהודית בערש תרבותם תציל את היהודים. אך במאה ה-19 עם החרפת המרוץ אחר מושבות , הרעיון הלאומי במערב קיבל גוונים לאומנים עוד יותר מובהקים. משה הס היה אחד הראשונים מקרב היהודים עצמם שקראו להפרדת היהודים וליישובם בארץ. הוא היה אחד מראשוני הדרוויניסטים החברתיים ואמר כי "היהודים הם בראש וראשונה גזע". בשונה מן היהודים המשכילים מאז מנדלסון אשר הדגישו את ההיבט התרבותי של היהדות, הציונים מראשית דרכם הדגישו כי היהודים הם יותר מאומה, תרבות או דת אלא כי היא ישות ביולוגית לה יש היסטוריה תרבותית ודתית ולא במקרה אימצה את המושג VOLK-אומה שעוצבה בדם ואדמה. שאיפתה הייתה להביא ל"נורמליזציה" של היהודים כישות אורגנית באמצעות שינוי אורח החיים וקשירתם לאדמה. לא במקרה היה זה המשורר הלאומי הציוני ביאליק אשר ב1934 במסיבת עיתונאים באונ' העברית אמר:"גם אני כמו היטלר מאמין בכוחו של רעיון הדם"( BIALIK 1934 ). אם גזענות הייתה קיימת כבר במאה ה-18 השוני הוא שהיא קיבלה במאה ה-19 כסות פסבדו מדעית שהתבססה על המחקר במדעי הטבע כאשר ההבדלים בין קבוצות בני אדם מוסברים בהבדלים ביולוגים כתוצאה מתהליך מלחמת המינים והסלקציה הטבעית . הצדקת החברה המעמדית באנגליה, שעבוד השחורים באמריקה, הפטרוניות של האירופאים כלפי "הילידים" במושבות באסיה ואפריקה, כשם שהאנטישמיות שאבו סמכותם מפרוש של ספרו של צ'רלס דרווין מוצא המינים שהתפרסם ב1859. בן דורו של דרווין פרנסיס גלטון טען כי המדיניות הליברלית והגברת השוויון נוגדים את כוחות הברירה הטבעית, ומסכנים את קיום הגזע האנושי ששיאו היא התרבות האירופאית. הוא שיצר את המושג איגניקה -"רביה טובה" ב1865, והטיף להתערבות המדינה האמורה למנוע את ההידרדרות הביולוגית של המין האנושי. גישה זו הגיעה לשיאה במסגרתה של תורת הגזע הנאצית. אולם זו לא צמחה מהאוויר לפתע. הוגים מערביים רבים ששיקפו את השלב הקולוניאליסטי של הקפיטליזם תמכו בגישתו של גלטון. רבים מן הציונים ראו בתנועתם במיוחד בשנות העשרים והשלושים, השנים של עליית הפשיזם באירופה תנועה איגניקית המבקשת להציל את הגזע היהודי מהניוון הביולוגי שנכפה עליו "בגולה"."החלוצים" שהתיישבו כקולוניאליסטים בארץ ראו את עצמם כשליחים של תנועה לאומית נצחית המחדשת לא רק את תרבותה והמבנה החברתי כלכלי שלה, אלא את הבראת המבנה הפיזיולוגי של היהודים שהתנוונו ב"גולה". לא מקרה הוא שכבר בשנות העשרים והשלושים הדגישו רופאים ומחנכים את ההיבטים האיגניים , בטיפוח ההיגיינה של הגזע. מניעתן של מחלות תורשתיות דרך פיקוח על ילודה של קבוצות מסוימות הסובלות מנחיתות תרבותית גנטית. ללא כל ספק הם הושפעו מהרעיונות הנאצים בנושא זה. ארתור רופין התרשם עמוקות מחוקר הגזעים הנאצי הנס פ"ק גינתר , הוא נפגש עמו ב1933 וציין בהערכה שגינתר הסכים עמו שהיהודים אינם נחותים מבחינה ביולוגית. קשרים אלו נמשכו עד לראשית שנות הארבעים.