רק לא לתקן, רק לא להזכיר...
ראית לפי ההסכמה הכללית של העונים לך, שהדעה פה נחרצת: לא לתקן, לא להעיר, לא להסביר, לא להביא הוכחות שטועה, לא להתווכח. את חייבת להבין שהחולה חי במציאות משלו, אבל לגביו היא ממשית וודאית. הוא באמת רואה את הדברים, שומע את האנשים, יודע איפה הוא נמצא, חווה את הזמן. הוא רואה את המציאות שלו בדיוק כמו שאת רואה את שלך. אם אני אגיד לך שכרגע שנת 2017, ושאני הבת שלך, תאמיני? ואם אני אנסה להתווכח איתך, אביא את ענתי שתעיד, אולי קצת אכעס עלייך ואפילו ארים קול בתסכול - זה יעזור לך להיווכח שעכשו 2017 , ושאני, אכן, ביתך? ככה עובד הראש שלה. כל הויכוחים והתזכורות גורמים רק לבלבול, לכעס, לתסכול, לחוסר אונים. הם פשוט לא יכולים אחרת !! לכן - "זרמי" איתה. כל הדוגמאות וההערות של קודמי למסר, וגם הרבה הרבה מסרים שנכתבו בעניין זה בעבר (אפילו שלשום היתה שרשרת בעניין הזה) הם באותה רוח: זרמי, והסכימי.
