יוסף בן דוד שורץ
New member
האימפריאליזם, הציונות, והמרד הערבי
המופתי והמרד הערבי. המרד הערבי ב1936-9 היה חלק ממאבק ההמונים בכובשים האימפריאליסטים הבריטים והצרפתים, אשר כבשו את האזור במלחמת העולם הראשונה. מרד זה היה מרד צודק, אשר לרוע מזלם של ההמונים הערבים היו חסרים הנהגה מהפכנית. ח'ג אמין היה לאומני בורגני אשר חשש ממרד זה, של הפלחים וכל הלומד את ההיסטוריה ברצינות יודע כי הבריטים אשר סייעו לו להגיע לתפקידו כמופתי של ירושלים, ראו בו אלמנט המסוגל לבלום התפרצות מהפכנית או לפחות את ניצחונה. העובדה כי הציונים שתמיד שימשו את האימפריאליסטים, בכוונה תחילה מסלפים את ההיסטוריה של המרד האנטי אימפריאליסטי הצודק ומנסים לשוות לו אופי אנטישמי, משום שמאוחר יותר המופתי נמלט לגרמניה הנאצית ושם סייע לנאצים בעיקר בתעמולה, אל לה להטעות את מי שחפץ להבין את ההיסטוריה. האימפריאליזם האירופאי החל לחדור לאזור מראשית המאה ה-19. התעשייה האימפריאליסטית הייתה זקוקה לנפט, במיוחד לאחר המצאת המנוע ב1900, האזור היה אסטרטגי., כבר ב1807 הגנרל הבריטי פרייזר ניסה לכבוש את מצרים אך נכשל, אך חשיבות האזור עבור הקולוניאליזם גדלה במיוחד לאחר חפירת תעלת סואץ, ב1859 על ידי הצרפתים אך הבריטים השתלטו עליה ב 1875. שכן זו הייתה דרך ימית להודו. , וב1882 לאחר מאבק של שמונים שנה, הם השתלטו על מצרים. לאחר מלחמת העולם הבין אימפריאליסטית הראשונה: 1914-1918 האימפריאליסטים הבריטים והצרפתים חילקו את האזור ביניהם, למרות הבטחותיהם לערבים כי יקבלו עצמאות אם יתמכו בהם כנגד האימפריה העותמנית, והקימו מדינות מלאכותיות שדרך הנסיכים והאמירים ששיתפו עמם פעולה, בדומה למרהג'ות בהודו, הם שלטו על המוני הפלחים, הסוחרים הקטנים, ומאוחר יותר עם התיעוש באזור ששירת את הצרכים שלהם, גם על מעמד הפועלים . החלטתם לאשר "בית לאומי ליהודים", בניגוד להבטחותיהם לערבים, נבעה מאותה מדיניות, של הכנסת קבוצת מיעוט נוספת לאזור שעליה הם יוכלו להסתמך כדי למנוע את השלכתם מהאזור. הם למדו שיטה זאת מהניסיון שצברו באירלנד. לורד ארתור בלפור, שהיה אחד מהאנטישמים הידועים בתקופתו, ואשר נמנה על הנוצרים הציונים, כפי שאז כונו הפונדמנטליסטים הנוצרים, הפרו ציונים, היה בין השאר שר המושבות. הרעיון להשתמש ביהודים ככלי משחק לשליטה על האזור עוד קדם לבלפור, ואף לתנועה הציונית כתנועה מאורגנת. . נחום סוקלוב אחד מאבות התנועה הציונית הבהיר היטב את הסיבה לאמוץ הרעיון הציוני, על ידי האימפריאליסטים על מנת למנוע הקמת מדינה ערבית עצמאית. . בספרו ההיסטוריה של הציונות, הוא הצביע על פוליטיקאים אימפריאליסטים בריטים שונים אשר קראו ליישב את היהודים בפלסטין. . .(“The history of Zionism, the 1st volume, p104) למשל ב 25 לספטמבר 1840 שר החוץ הבריטי פאלמרטון הציע הקמת מושבה בריטית בסוריה. הוא הוסיף: “The area is in need of money and work and the Jews longing for return to Syria and if there were laws that achieved equality in the area, this would eliminate the Hebrew’s doubts and push them to offer their hidden capabilities”.( The second volume p 229)). בין 1840 ו1876 מדינאים אימפריאליסטים בריטים וסופרים למשל קולונל צ'רלס הנרי צ'רציל, אשר נלחם לכיבוש מצרים ב- 1840 כתב: 1. יש צורך לכבוש את המזרח התיכון במיוחד סוריה כולל פלסטין. 2. יש להשתמש ביהודים על מנת לכבוש את סוריה ואת פלסטין על מנת לאפשר את השליטה הבריטית ולהגן על הדרך להודו. . הסופר הארס קילן בספרו ציונות ומדיניות בינ"ל “Zionism and the international policy”, כתב: ” The idea of creating Israel could be real with regard to the practical policy and the religious standard (Believing in the Jew’s return to Palestine and in the resurrection of the Christ). The idea widely propagated in Britain and France among the Jewish people. הסופר הונגרוט Hongorth כתב ב1952 (postscripts about the situation of the Jews in Palestine), the real aim behind the establishment of a Jewish state in Palestine wasn’t human or rightful but was political”. ההיסטוריון הנרי דנט Henry Dennett כתב כי יש להקים חברה שמטרתה להבטיח את השליטה על המזרח ובמיוחד על פלסטין בסיוע היהודים ובאשור מקבלי ההחלטות הבריטיים והצרפתים. . (The history of Zionism, 2nd volume, p2)). הרצל הבין שאלה זו היטב, והוא הציע לקיזר הגרמני, הסולטן הטורקי חמיד השני "האדום", שהיה אחראי לטבח הארמנים הראשון, ולצאר הרוסי שהמציא את הפרוטוקול של זקני ציון ושר הפנים שלו פלבה, כי יסייע להם להשתלט על האזור כנגד התנועה הלאומית הערבית בתמורה לסיוע להקמת מושבה ציונית בפלסטין. "We should there form a portion of the rampart of Europe against Asia, an outpost of civilisation as opposed to barbarism." (Theodor Herzl, A Jewish State. London: 1896, p.29) Max Nordau, formulated Zionist foreign policy: “Our aspirations point to Palestine as a compass points north, therefore we must orient ourselves towards those powers under whose influence Palestine happens to be.” Quoted by N. Israeli, Israel and Imperialism, IS 32. הרצל נכשל במטרה זו, אולם וייצמן שהיה למנהיג התנועה הציונית, ואשר ככימאי סייע לבריטים בהכנת חומרי נפץ יעילים לכיבושיהם, בו הם השתמשו לא רק במלחמת העולם הראשונה אלא לדיכוי המרד הערבי בעיראק בשנות העשרים זכה לתמיכה הבריטית. הבריטים יכלו לסמוך על מר ויצמן שכן במכתב מנובמבר 1914 ללויד ג'ורג הוא כתב: “We can reasonably say that should Palestine fall within the British sphere of influence and should Britain encourage Jewish settlement there, as a British dependency, we would have in 20 or 30 years a million Jews, perhaps more; they could develop the country, bring back civilisation and form a very effective guard for the Suez canal. ואכן בתקופת המרד ההנהגה הציונית חברה לאימפריאליזם הבריטי וסייעה לו לדכא את המרד. תפקיד זה של שרות לאימפריאליזם תמלא התנועה הציונית ואחר מדינת ישראל מימיה הראשונים ועד היום
המופתי והמרד הערבי. המרד הערבי ב1936-9 היה חלק ממאבק ההמונים בכובשים האימפריאליסטים הבריטים והצרפתים, אשר כבשו את האזור במלחמת העולם הראשונה. מרד זה היה מרד צודק, אשר לרוע מזלם של ההמונים הערבים היו חסרים הנהגה מהפכנית. ח'ג אמין היה לאומני בורגני אשר חשש ממרד זה, של הפלחים וכל הלומד את ההיסטוריה ברצינות יודע כי הבריטים אשר סייעו לו להגיע לתפקידו כמופתי של ירושלים, ראו בו אלמנט המסוגל לבלום התפרצות מהפכנית או לפחות את ניצחונה. העובדה כי הציונים שתמיד שימשו את האימפריאליסטים, בכוונה תחילה מסלפים את ההיסטוריה של המרד האנטי אימפריאליסטי הצודק ומנסים לשוות לו אופי אנטישמי, משום שמאוחר יותר המופתי נמלט לגרמניה הנאצית ושם סייע לנאצים בעיקר בתעמולה, אל לה להטעות את מי שחפץ להבין את ההיסטוריה. האימפריאליזם האירופאי החל לחדור לאזור מראשית המאה ה-19. התעשייה האימפריאליסטית הייתה זקוקה לנפט, במיוחד לאחר המצאת המנוע ב1900, האזור היה אסטרטגי., כבר ב1807 הגנרל הבריטי פרייזר ניסה לכבוש את מצרים אך נכשל, אך חשיבות האזור עבור הקולוניאליזם גדלה במיוחד לאחר חפירת תעלת סואץ, ב1859 על ידי הצרפתים אך הבריטים השתלטו עליה ב 1875. שכן זו הייתה דרך ימית להודו. , וב1882 לאחר מאבק של שמונים שנה, הם השתלטו על מצרים. לאחר מלחמת העולם הבין אימפריאליסטית הראשונה: 1914-1918 האימפריאליסטים הבריטים והצרפתים חילקו את האזור ביניהם, למרות הבטחותיהם לערבים כי יקבלו עצמאות אם יתמכו בהם כנגד האימפריה העותמנית, והקימו מדינות מלאכותיות שדרך הנסיכים והאמירים ששיתפו עמם פעולה, בדומה למרהג'ות בהודו, הם שלטו על המוני הפלחים, הסוחרים הקטנים, ומאוחר יותר עם התיעוש באזור ששירת את הצרכים שלהם, גם על מעמד הפועלים . החלטתם לאשר "בית לאומי ליהודים", בניגוד להבטחותיהם לערבים, נבעה מאותה מדיניות, של הכנסת קבוצת מיעוט נוספת לאזור שעליה הם יוכלו להסתמך כדי למנוע את השלכתם מהאזור. הם למדו שיטה זאת מהניסיון שצברו באירלנד. לורד ארתור בלפור, שהיה אחד מהאנטישמים הידועים בתקופתו, ואשר נמנה על הנוצרים הציונים, כפי שאז כונו הפונדמנטליסטים הנוצרים, הפרו ציונים, היה בין השאר שר המושבות. הרעיון להשתמש ביהודים ככלי משחק לשליטה על האזור עוד קדם לבלפור, ואף לתנועה הציונית כתנועה מאורגנת. . נחום סוקלוב אחד מאבות התנועה הציונית הבהיר היטב את הסיבה לאמוץ הרעיון הציוני, על ידי האימפריאליסטים על מנת למנוע הקמת מדינה ערבית עצמאית. . בספרו ההיסטוריה של הציונות, הוא הצביע על פוליטיקאים אימפריאליסטים בריטים שונים אשר קראו ליישב את היהודים בפלסטין. . .(“The history of Zionism, the 1st volume, p104) למשל ב 25 לספטמבר 1840 שר החוץ הבריטי פאלמרטון הציע הקמת מושבה בריטית בסוריה. הוא הוסיף: “The area is in need of money and work and the Jews longing for return to Syria and if there were laws that achieved equality in the area, this would eliminate the Hebrew’s doubts and push them to offer their hidden capabilities”.( The second volume p 229)). בין 1840 ו1876 מדינאים אימפריאליסטים בריטים וסופרים למשל קולונל צ'רלס הנרי צ'רציל, אשר נלחם לכיבוש מצרים ב- 1840 כתב: 1. יש צורך לכבוש את המזרח התיכון במיוחד סוריה כולל פלסטין. 2. יש להשתמש ביהודים על מנת לכבוש את סוריה ואת פלסטין על מנת לאפשר את השליטה הבריטית ולהגן על הדרך להודו. . הסופר הארס קילן בספרו ציונות ומדיניות בינ"ל “Zionism and the international policy”, כתב: ” The idea of creating Israel could be real with regard to the practical policy and the religious standard (Believing in the Jew’s return to Palestine and in the resurrection of the Christ). The idea widely propagated in Britain and France among the Jewish people. הסופר הונגרוט Hongorth כתב ב1952 (postscripts about the situation of the Jews in Palestine), the real aim behind the establishment of a Jewish state in Palestine wasn’t human or rightful but was political”. ההיסטוריון הנרי דנט Henry Dennett כתב כי יש להקים חברה שמטרתה להבטיח את השליטה על המזרח ובמיוחד על פלסטין בסיוע היהודים ובאשור מקבלי ההחלטות הבריטיים והצרפתים. . (The history of Zionism, 2nd volume, p2)). הרצל הבין שאלה זו היטב, והוא הציע לקיזר הגרמני, הסולטן הטורקי חמיד השני "האדום", שהיה אחראי לטבח הארמנים הראשון, ולצאר הרוסי שהמציא את הפרוטוקול של זקני ציון ושר הפנים שלו פלבה, כי יסייע להם להשתלט על האזור כנגד התנועה הלאומית הערבית בתמורה לסיוע להקמת מושבה ציונית בפלסטין. "We should there form a portion of the rampart of Europe against Asia, an outpost of civilisation as opposed to barbarism." (Theodor Herzl, A Jewish State. London: 1896, p.29) Max Nordau, formulated Zionist foreign policy: “Our aspirations point to Palestine as a compass points north, therefore we must orient ourselves towards those powers under whose influence Palestine happens to be.” Quoted by N. Israeli, Israel and Imperialism, IS 32. הרצל נכשל במטרה זו, אולם וייצמן שהיה למנהיג התנועה הציונית, ואשר ככימאי סייע לבריטים בהכנת חומרי נפץ יעילים לכיבושיהם, בו הם השתמשו לא רק במלחמת העולם הראשונה אלא לדיכוי המרד הערבי בעיראק בשנות העשרים זכה לתמיכה הבריטית. הבריטים יכלו לסמוך על מר ויצמן שכן במכתב מנובמבר 1914 ללויד ג'ורג הוא כתב: “We can reasonably say that should Palestine fall within the British sphere of influence and should Britain encourage Jewish settlement there, as a British dependency, we would have in 20 or 30 years a million Jews, perhaps more; they could develop the country, bring back civilisation and form a very effective guard for the Suez canal. ואכן בתקופת המרד ההנהגה הציונית חברה לאימפריאליזם הבריטי וסייעה לו לדכא את המרד. תפקיד זה של שרות לאימפריאליזם תמלא התנועה הציונית ואחר מדינת ישראל מימיה הראשונים ועד היום