המאות הראשונות של האסלאם
היו מאות של התפשטות האסלאם ע"י כיבושים ואיסלום של אוכלוסיות כבושות. הכח האסלאמי הראשוני היו הערבים, שיבטי מרכז סעודיה (מכה - מדינה - טאיף) של היום. הכיבוש האסלאמי נעשה ל-4 כנפות הארץ במקביל בשיטת "קלף מפיל קלף", כלומר הכיבושים הראשונים בוצעו ע"י בני ערב שאיסלמו את עמי המזרח שבשכנותם - ארץ ישראל (בגל הראשון של המאה ה-7 השתתפו בכיבוש הארץ בדואים סעודים של היום, צאצאי נבטים ואדומים ואילו בגל השני של תחילת החצי השני של תקופת מסעי הצלב כבשו את הארץ סלאח אדין הכורדי במאה ה-12 בעיקר עם לוחמים כורדים-אסיריאנים ושכירי חרב טג'יקים תורכמנים), תימן, מרחב המפרץ הפרסי, עיראק, ירדן, סוריה ומצרים. בגל ההמשך השתתפו בכיבושים בני השבטים שגרו במדינות הכבושות מחוזקים ע"י מעט חיילים ערבים, וכך זה המשיך הלאה, לדוגמה מערבה, כאשר שיבטי צפון מצרים ולוב השתתפו בכיבושי תוניס-אלג'יריה-מרוקו של היום והללו השתתפו בכיבושי ספרד ודרום צרפת. באותו אופן המשיכו הכיבושים דרומה לכיוון סודאן, אריתריאה ואתיופיה, ומזרחה לפרס, פקיסטאן, הודו ולמרחב של ימות הכספי ואורל. אפשר לומר באמת שאסלאם הראשוני הזה לא היה קיצוני כמו האסלאם של היום, למרות שהטקסטים הראשוניים כבר נכתבו במאות ה-6 - 8 (קוראן וחדית' בעיקר), וזאת משום שהתרבות הערבית-הבדואית עדיין לא השפיעה על המתאסלמים. מבחינות רבות האסיריאנים (אשורים), המצרים, הצידונים, היפואים וכו' שהתאסמו עדיין היו ספוגים קודם כל בתרבויות העולם העתיק, היווני והרומי. והללו עדיין עסקו ברוב זמן בלימודי פילוסופיה, מתימטיקה, אסטרולוגיה וכו' כפי שהעולם העתיק ירש מתרבויות יוון ורומי. גדולי הפילוסופים ואנשי הרוח של אז היו מוסלמים לא-ערבים - כאשר המסה העיקרית שלהם היתה דווקא במרחבי פרס, ארמניה, צפון סוריה, אסיה הקטנה ובהיקף של הים הכספי. רק כאשר האסלאם בעמיק שורשים והשתלט על ההוויה התרבותית של העמים שהתאסלמו, רק אז ירד חלקם של העמים האלה בלימודי הפילוסופיה והמדעים בעולם. האסלאם החניק את הלימוד האינטלקטואלי וכפה לימודי דת בלבד. משהוא כמו קיצוני החרדים אצלנו, רק קצת ביותר קיצוניות. צריך להזכיר פה את חלקם הגדול של המשכילים היהודים בקידמת המדע בימי הביניים, שרובם היו גם רבנים (בינהם כמובן הרמב"ם) שהיוו את הגשר החיוני להעברת המידע, הכתבים, המחקרים אם במקורם ואם בתרגום, וכמובן שכתבו מחקרים ועבודות חשובים בפילוסופיה ובמדעים - בחלק הראשון של ימי הביניים היהודים כתבו את עבודותיהם ביהודית ערבית, כלומר בערבים באותיות עבריות עם הרבה ביטויים בעברית ובחלק השני של ימי הביניים החכמים היהודים כתבו את עבודותיהם יותר בלטינית ועברית, שינוי שמבטא היטב את העברת דגל הקידמה מתרבויות האסלאם לתרבויות הנצרות. כאמור לאותם חכמים יהודים לאורך כ-400 שנה היה את התפקיד החשוב לשמר, לערוך ולהעביר את הידע האנושי שהצטבר לידי אירופה המתעוררת.