האינתיפאדה השניה- נכבה חדשה לפלסטינ
חלק אולי לא יסכימו איתי כשיראו את הכותרת, אך, ברצוני להבהיר, או בעצם להזכיר, שכל מה שאני הולך להציג כאן הוא דבר מובן לכל מי שיש לו עיניים או אוזניים. למרות ההתנגדות הראויה להערכה והערצה של העם הפלסטיני נגד הכובש האכזרי הישראלי המשתמש בציוד צבאי משוכלל מול אנשים לא חמושים, אלא שעם זה מתמודד עם פעולות נקמה מחרידות כשכל העולם צופה מהצד. האינתיפאדה הייתה המסר של הפלסטינים כדי להוציא את הכובשים על מנת שהפלסטינים יוכלו לחיות בשלום כמו עמים רבים אחרים. אך כובש זה פירש את אותו מסר כרצונו, וראה בו כטרור והתחיל להגיב בסגנון המתאים לו ושמוכר לכולם. העם הזה, שנשכח מאז הנכבה הראשונה בשנת 1948, ושעבר את הנכבה השנייה, או כפי שקראו לה הנכסה ב 1967,אינו יכול לשכוח שאדמת פלסטין היא אדמתם של אבותיו מלפני אלפי שנים ושאדמה זו היא חובה על כל פלסטיני ואינו יכול לוותר על החלק קטן ביותר ממנה. בשנת 1948, בנכבה הראשונה, העם הזה עשה הקרבה גדולה במטרה להגן על אדמתו, והעדויות מוכיחות זאת, כדוגמת הטבח בדיר יאסין וטבח קביה שביצע אותו "איש השלום" אריאל שרון, טבח נחלין, כפר קאסם ולוד שעל הקירות של המסגד שלה עדיין נמצאים שרידי דמם של השהידים שנפלו באותו טבח. בנוסף יש עוד מקרים רבים של טבח שרק לאחרונה נחשפו מכיוון שהייתה סודית. מקרי טבח אלה לא היו סימני ההיכר היחידים שנעשו בנכבה של1948, אלא היופעילויות אחרות, כך שאירועי הטבח שביצעו הישראלים לא היו אלא במטרה להשתלט על האדמה, על ידי כך שהיו מציבים את האפשרות בפני התושבים או למות על אדמתם או לברוח ממנה, וזאת הייתה אזהרה או סימן לאחרים שלא ישארו בפלסטין, כלומר, שיעזבו ויהגרו. כך היה המצב ועודנו קיים כשלישראל לא איכפת מאף אחד מהפלסטינים שנמאים בגלות במדינות ערביות רבות: לבנון קיבלה כמאה אלף פלסטינים, סוריה שלושים אלף, בנוסף לירדן כווית ואחרות. הפלסטינים גרו בותן מדינות, בנו בתים חדשים עם סגנון מיוחד ושקיבלו את השם מחנות פליטים, וכולם יודעים שהמילה מחנה מעידה על התיישבות זמנית מתוך הכרח, אך הפליטים הפלסטינים עודם גרים במחנות שלהם מאז שגורשו מפלסטין, אז מתי הם יחזרו לאחר השהייה הזמנית? הנכסה של שנת 1967, או הנכבה השנייה, לא הייתצה שונה מקודמתה ב 1948, אלא הייתה המשך לתוכנית של 1948 להרוג את הפלסטינים ולכבוש את יתר אדמותיהם, וגם את אדמות שכניהם. ישראל כבשה את האדמות הפלסטיניות ואז כבשה את סיני המצרית, הגולן הסורי, והשלימה את תוכנית הגירוש שלה עד ההגירה הפלסטינית השניה ב 1967. אבל היום, ומאז תחילת אינתיפאדת אלאקצא, ישראל ראתה בהפגנות של הפלסטינים כסכנה המאיימית עליה ועל חייליה שהוצפו באבנים שיודו על ידי אנשים עקשנים. אך ישראל לא לקחה בחשבון שהדברים הקדושים לעם הם הלב הפועם שלה. אז היא עמדה בפני כולם, והסכימה ששרון היהודי יכנס למסגד אלאקצא המוסלמי, אחד המקומות היותר קדושים לאיסלאם. לאחר שהקרבות הלכו והחמירו בין שני הצדדים, הצד הפלסטיני שמגן על אדמתו וכבודו, והצד הישראלי הכובש והמתקיף, התוצאה הייתה קשה. וזה היה בעיקר מפני שהעם הפלסטיני רצה להעביר דרך האינתיפאדה שלו לעולם את קול המחאה שלו, בעיקר לעולם הערבי, אך תוצאות המשוואה היו אפסיות , כי הפלסטינים קיבלו משהו שהם לא ציפו לו: שתיקה בינלאומית, ערבית ומערבית, שהייתה מעין עידוד לכיבוש שימשיך בדיכוי שהוא עושה על ידי הרג של לפחות שלושת אלפי פלסטינים, פציעת עשרות אלפים, גרימת נכות מתמשכת לרבים מהם, ומעצרם של יותר משבעה אלף פלסטינים. אז האם זה אפשרי שכל אלה הם טרוריסטים?!!! הכובשים האלה למדו המון מעברם כדי שיוכלו לישם את תוכנית הטרנספר שלהם, כך שהם עדיין הורסים מאות בתים, כשהם משאירים את בעליהם לגור באוהלים. על ידי כך שהם מחזירים להם את הזכרונות של ימים שעברו, והדוגמאות לכך קיימות, אך מה התועלת בלזכור או לשכוח אותם אם כל העולם אינו יכול לתפקד אלא בדחיפה מארה"ב בכיוון שהיא רוצה. אם אדם בור ירצה לדעת את האמת של המתרחש על האדמות הפלסטיניות, הפלסטיני יגיד לו שמקרי הטבח שבוצעו בג'נין, רפיח, עזה, אלבריג' , שכונת הזייתון, ושכונת אלדרג' הם המרכיבים את המציאות הפלסטינית ביחד עם ההתנקשויות בחיי מנהיגים, פעילים וסמלים הפלסטינים, כמו השייך אחמד יאסין, ד"ר עבד אלעזיז אלרנתיסי ואבו עלי מוסטפא. אלה שלא חוסלו נעצרו, כדוגמת מרואן ברג'ות'י, המזכיר הכללי של תנועת פתח, וחסן אליוסף, מנהיג בתנועת חמאס, חבר הפרלמנט חוסאם ח'דר, אחמד סעדאת ואחרים רבים, וכל זה עוד נחשב כטיפת מים בים, כי הוא מציג מעט מאד מהצדדים של התיאטרון הפלסטיני המתפרק. אז האם משהו השתנה? התשובה היא כן, המצב השתנה לרעה, בעיקר מפני שמה שקרה עם הפלסטינים בשנים 1948 ו 1967 לא היה גלוי, ולכן אין להטיל אשמה גדולה על מדינות העולם בגלל הבורות שלהם- וגם אם כי לא היה זה בכוונה- בקשר למה שמתרחש בפלסטין. היום כל העולם שומע ורואה את המתרחש בפלסטין אך אותן מדינות, כפי שכבר הזכרתי, אינו יכולות לפעול מבלי אישורה של ארה"ב. הרי כל העולם ראה במו עיניו את הרצח הנתעב של הילד מוחמד אלדורה כשהוא בין זרועותיו של אביו המבוהל, ואת הפשע המזוויע שביצעו הישראלים בפלסטינים בצעדה שקטה ברפיח, ושגבתה יותר מעשרים שהידים כתוצאה מהפצצת טילים של מסוקים ישראלים. האם אפשר, אחרי כל מה שנאמר פה, לתהות למה קראתי למה שמתרחש פה נכבה?
חלק אולי לא יסכימו איתי כשיראו את הכותרת, אך, ברצוני להבהיר, או בעצם להזכיר, שכל מה שאני הולך להציג כאן הוא דבר מובן לכל מי שיש לו עיניים או אוזניים. למרות ההתנגדות הראויה להערכה והערצה של העם הפלסטיני נגד הכובש האכזרי הישראלי המשתמש בציוד צבאי משוכלל מול אנשים לא חמושים, אלא שעם זה מתמודד עם פעולות נקמה מחרידות כשכל העולם צופה מהצד. האינתיפאדה הייתה המסר של הפלסטינים כדי להוציא את הכובשים על מנת שהפלסטינים יוכלו לחיות בשלום כמו עמים רבים אחרים. אך כובש זה פירש את אותו מסר כרצונו, וראה בו כטרור והתחיל להגיב בסגנון המתאים לו ושמוכר לכולם. העם הזה, שנשכח מאז הנכבה הראשונה בשנת 1948, ושעבר את הנכבה השנייה, או כפי שקראו לה הנכסה ב 1967,אינו יכול לשכוח שאדמת פלסטין היא אדמתם של אבותיו מלפני אלפי שנים ושאדמה זו היא חובה על כל פלסטיני ואינו יכול לוותר על החלק קטן ביותר ממנה. בשנת 1948, בנכבה הראשונה, העם הזה עשה הקרבה גדולה במטרה להגן על אדמתו, והעדויות מוכיחות זאת, כדוגמת הטבח בדיר יאסין וטבח קביה שביצע אותו "איש השלום" אריאל שרון, טבח נחלין, כפר קאסם ולוד שעל הקירות של המסגד שלה עדיין נמצאים שרידי דמם של השהידים שנפלו באותו טבח. בנוסף יש עוד מקרים רבים של טבח שרק לאחרונה נחשפו מכיוון שהייתה סודית. מקרי טבח אלה לא היו סימני ההיכר היחידים שנעשו בנכבה של1948, אלא היופעילויות אחרות, כך שאירועי הטבח שביצעו הישראלים לא היו אלא במטרה להשתלט על האדמה, על ידי כך שהיו מציבים את האפשרות בפני התושבים או למות על אדמתם או לברוח ממנה, וזאת הייתה אזהרה או סימן לאחרים שלא ישארו בפלסטין, כלומר, שיעזבו ויהגרו. כך היה המצב ועודנו קיים כשלישראל לא איכפת מאף אחד מהפלסטינים שנמאים בגלות במדינות ערביות רבות: לבנון קיבלה כמאה אלף פלסטינים, סוריה שלושים אלף, בנוסף לירדן כווית ואחרות. הפלסטינים גרו בותן מדינות, בנו בתים חדשים עם סגנון מיוחד ושקיבלו את השם מחנות פליטים, וכולם יודעים שהמילה מחנה מעידה על התיישבות זמנית מתוך הכרח, אך הפליטים הפלסטינים עודם גרים במחנות שלהם מאז שגורשו מפלסטין, אז מתי הם יחזרו לאחר השהייה הזמנית? הנכסה של שנת 1967, או הנכבה השנייה, לא הייתצה שונה מקודמתה ב 1948, אלא הייתה המשך לתוכנית של 1948 להרוג את הפלסטינים ולכבוש את יתר אדמותיהם, וגם את אדמות שכניהם. ישראל כבשה את האדמות הפלסטיניות ואז כבשה את סיני המצרית, הגולן הסורי, והשלימה את תוכנית הגירוש שלה עד ההגירה הפלסטינית השניה ב 1967. אבל היום, ומאז תחילת אינתיפאדת אלאקצא, ישראל ראתה בהפגנות של הפלסטינים כסכנה המאיימית עליה ועל חייליה שהוצפו באבנים שיודו על ידי אנשים עקשנים. אך ישראל לא לקחה בחשבון שהדברים הקדושים לעם הם הלב הפועם שלה. אז היא עמדה בפני כולם, והסכימה ששרון היהודי יכנס למסגד אלאקצא המוסלמי, אחד המקומות היותר קדושים לאיסלאם. לאחר שהקרבות הלכו והחמירו בין שני הצדדים, הצד הפלסטיני שמגן על אדמתו וכבודו, והצד הישראלי הכובש והמתקיף, התוצאה הייתה קשה. וזה היה בעיקר מפני שהעם הפלסטיני רצה להעביר דרך האינתיפאדה שלו לעולם את קול המחאה שלו, בעיקר לעולם הערבי, אך תוצאות המשוואה היו אפסיות , כי הפלסטינים קיבלו משהו שהם לא ציפו לו: שתיקה בינלאומית, ערבית ומערבית, שהייתה מעין עידוד לכיבוש שימשיך בדיכוי שהוא עושה על ידי הרג של לפחות שלושת אלפי פלסטינים, פציעת עשרות אלפים, גרימת נכות מתמשכת לרבים מהם, ומעצרם של יותר משבעה אלף פלסטינים. אז האם זה אפשרי שכל אלה הם טרוריסטים?!!! הכובשים האלה למדו המון מעברם כדי שיוכלו לישם את תוכנית הטרנספר שלהם, כך שהם עדיין הורסים מאות בתים, כשהם משאירים את בעליהם לגור באוהלים. על ידי כך שהם מחזירים להם את הזכרונות של ימים שעברו, והדוגמאות לכך קיימות, אך מה התועלת בלזכור או לשכוח אותם אם כל העולם אינו יכול לתפקד אלא בדחיפה מארה"ב בכיוון שהיא רוצה. אם אדם בור ירצה לדעת את האמת של המתרחש על האדמות הפלסטיניות, הפלסטיני יגיד לו שמקרי הטבח שבוצעו בג'נין, רפיח, עזה, אלבריג' , שכונת הזייתון, ושכונת אלדרג' הם המרכיבים את המציאות הפלסטינית ביחד עם ההתנקשויות בחיי מנהיגים, פעילים וסמלים הפלסטינים, כמו השייך אחמד יאסין, ד"ר עבד אלעזיז אלרנתיסי ואבו עלי מוסטפא. אלה שלא חוסלו נעצרו, כדוגמת מרואן ברג'ות'י, המזכיר הכללי של תנועת פתח, וחסן אליוסף, מנהיג בתנועת חמאס, חבר הפרלמנט חוסאם ח'דר, אחמד סעדאת ואחרים רבים, וכל זה עוד נחשב כטיפת מים בים, כי הוא מציג מעט מאד מהצדדים של התיאטרון הפלסטיני המתפרק. אז האם משהו השתנה? התשובה היא כן, המצב השתנה לרעה, בעיקר מפני שמה שקרה עם הפלסטינים בשנים 1948 ו 1967 לא היה גלוי, ולכן אין להטיל אשמה גדולה על מדינות העולם בגלל הבורות שלהם- וגם אם כי לא היה זה בכוונה- בקשר למה שמתרחש בפלסטין. היום כל העולם שומע ורואה את המתרחש בפלסטין אך אותן מדינות, כפי שכבר הזכרתי, אינו יכולות לפעול מבלי אישורה של ארה"ב. הרי כל העולם ראה במו עיניו את הרצח הנתעב של הילד מוחמד אלדורה כשהוא בין זרועותיו של אביו המבוהל, ואת הפשע המזוויע שביצעו הישראלים בפלסטינים בצעדה שקטה ברפיח, ושגבתה יותר מעשרים שהידים כתוצאה מהפצצת טילים של מסוקים ישראלים. האם אפשר, אחרי כל מה שנאמר פה, לתהות למה קראתי למה שמתרחש פה נכבה?