האירוח של ישי רביד
**האירוח של ישי רביד נעשה עבור [[פורום מכת מדינה בתפוז|http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=1392]] ואושר לפרסום באתר זה.** __הקדמה__: ישי רביד הוא מיוצרי והוגי רעיון התוכנית - מכת מדינה. __הראיון__: ש: למה אתה בעצמך לא מתאבק? ת: בגלל שמספיק עמוס במחלקה האורתופדית באיכילוב גם ככה. וברצינות: זה לא התחום שלי, כמו שאומרים. אני תסריטאי, את הזירה אני משאיר לאנשים שיודעים מה לעשות בה. ש: איזה דמות הכי אהובה עליך ממכת מדינה ומה-IPWA? ת: זאת שאלה קשה, זה כמו לבחור איזה ילד אתה הכי אוהב, ובמקרה שלנו הילדים גם יודעים להכניס מכות. אבל אם הייתי חייב לבחור מישהו, הייתי בוחר בגרי (aka הרב סוויסה), גם במכת מדינה וגם בIPWA - גם בגלל שהוא היה בפיילוט שבזכותו מכרנו את הסדרה לביפ (מה שגרם לי, למרבה האירוניה, לומר אמן), וגם בגלל שהוא באמת פרפורמר בחסד. ש: עם מי הכי נהנתה לעבוד בשני האירועים? ת: טוב, באירוע של הIPWA עבדתי בעיקר עם הפעמון, אז אני לא יודע כ"כ את מי לשבח, למעט את פקקי האוזניים שלי. לגבי מכת מדינה: כאן אני באמת לא יכול לבחור אף אחד. המתאבקים היו מקסימים אחד אחד, וההקרבה שלהם למקצוע היתה אשכרה מרגשת. בצד של ההפקה, התוכנית הזאת לא היתה עולה בלי אוהד, איתי, שי, ארז וכל שאר הצוות, ולכולם יש מקום חם בליבי (וביחד: "awww"). ש: יש לך איזה מודל לחיקוי? ת: כולל אקשן פיגרס? סתם: יש הרבה תסריטאים שאני ממש אוהב, אבל במסגרת התוכנית הבן אדם שהכי השפיע עליי היה אוהד אשכנזי, העורך הראשי של ביפ, שהפריך את כל מה שחשבתי שאני יודע על התעשייה והרים את התוכנית הזאת כנגד כל הסיכויים. ש: איזה קרב היה הכי טוב? ת: אני אסביר למה באחת מהשאלות הבאות, אבל הקרב שהכי נהניתי ממנו היה סוויסה-עמית רומם. לגבי הIPWA, חשבתי שיוסי וג'ואי נתנו קרב מדהים, אבל כל האירוע היה מעולה. ש: האם תהיה עונה שנייה? ת: האמת? לא יודע. התוכנית שלנו היא מאוד מסובכת ומאוד יקרה להפקה. בעולם של תקציב אינסופי, אני בטוח שהיו מחדשים אותנו לעוד עונה - נתוני הצפייה היו לא רעים ממה שהבנתי, ובביפ ראו את פוטינציאל להמשך. אבל למרבה הצער לתקציב יש סוף (בקושי יש לו התחלה), וזה אומר שעם כל הרצון הטוב אי אפשר לעשות את כל מה שרוצים. נחיה ונראה. ש: הצילומים הראשונים של מכת מדינה, אתה יושב בקהל, ויש שם חבורה של חבר'ה שלא בדיוק משתפים פעולה עם הרעיון. הם מריצים בדיחות על הסטנדאפיסטים וצועקים "ECW! ECW!", אתה ניגש אליהם ומבקש מהם לשתף פעולה, להיות מארקים. (הראשונים שפנית אליהם היו ניר ואני), מה עבר לך בראש? מה חשבת ששמעת אותנו צועקים? ראית את הפוטנציאל שלנו כקהל? ת: ההכנות ליום הצילומים הראשון היו מאוד אינטנסביות, והאמת שלא כל כך חשבנו על הקהל, מה שהסתבר כטעות. לא ציפיתי שתהיה שם קבוצה hardcore-ית שתעשה בלגן כמוכם... כשהתחלתם הייתי בדילמה: מצד אחד הזדהיתי עם מה שאמרתם, ומצד שני ידעתי שזה יפגע בתוכנית אם תמשיכו. באותו הרגע עשיתי את הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו, וזה לדבר איתכם ופשוט לבקש ממכם ללכת איתנו עד סוף הערב. זה עבד לא רע, אבל מכיוון שכן ראינו את הפוטינציאל שלכם כקהל שמצית את כל שאר האולם, היה לנו חשוב לנסות לשכנע אותכם לעזור לנו. ואז אירגנו את המפגש בקשת, וגם התחלתי לכתוב קצת בפורום. התוצאות היו מעולות: אתם שיחקתם אותה עם השלטים, הצ'אנטים, וההתלהבות, והתוכנית הלכה והשתפרה, בין היתר הודות לפידבק שקיבלנו ממכם. ש: אחת ולתמיד, אני רוצה לדעת - מכת מדינה - סאטירה שמשתמשת בהיאבקות, או שימוש בסאטירה כדי לדחוף היאבקות ישראלית לטלויזיה? ת: אני אף פעם לא חשבתי שיש סתירה בין הדברים. בעיניי, הרגעים הכי טובים של התוכנית היו אלו שהצליחו לשלב בין הסאטירה להיאבקות. "קרב התועבה" שבו סוויסה מתעלף מהתקפת האשכים של עמית רומם, "קרב הקיצונים" שבו המרכז זורק את השמאל הקיצוני והימין הקיצוני קיבינימט, מר וייס עושה פשיטת רגל לשכבות החלשות: אלה כולם רגעים שכללו גם היאבקות וגם סאטירה, וזה בדיוק מה שרצינו כשיצאנו לדרך. ברור לי שהעונה הראשונה היתה לא אחידה: היו רגעים שגלשנו יותר מדיי לכיוון כזה או אחר, אבל אני עדיין חושב שההצלחה היא בשילוב של שניהם. ש: ממתי אתה חובב היאבקות? מי המתאבקים האהובים עליך? ת: התחלתי לראות בערך מ-WrestleMania IX, אבל בשנים האחרונות אני רואה פחות - גם כי מסובך להשיג את התוכניות (אין לי כבלים...), וגם כי המוצר העכשווי כבר לא כל כך מבדר אותי. לגבי מתאבק: שון מייקלס הוא המושלמות הטוטאלית, ברט הארט הוא אגדה ובצדק, ואני קראתי את האוטוביוגרפיה הראשונה של פולי בערך 20 פעם. אחלה ספר. ש: מה היו המטרות שהצבתם לעצמכם כשרק התחלתם לגלגל את הרעיון? האם עניתם על חלק מהן? ת: תשמע, הצלחנו להעלות תוכנית טלוויזיה... רנן, גרי, ואני השקענו בטירוף בבנייה של הרעיון הזה, עוד חודשים לפני שבאנו לביפ. זה שכל המאמץ הזה לא היה בחינם, זה הדבר שאני הכי מרוצה ממנו. כל תסריטאי יודע כמה זה מתסכל לכתוב משהו שאתה מאמין בו ולראות אותו מזדקן בתוך המגירה: עצם זה שהרעיון הזה באמת יצא לעולם, זה מה שאני הכי גאה בו. בנוגע לתוכנית: יש עוד המון דברים שרצינו לעשות - דמויות, סטוריליינס - וגם הרבה דברים שהיינו משנים בפורמט. ב"ה עונה שנייה, ב"ה.
**האירוח של ישי רביד נעשה עבור [[פורום מכת מדינה בתפוז|http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?id=1392]] ואושר לפרסום באתר זה.** __הקדמה__: ישי רביד הוא מיוצרי והוגי רעיון התוכנית - מכת מדינה. __הראיון__: ש: למה אתה בעצמך לא מתאבק? ת: בגלל שמספיק עמוס במחלקה האורתופדית באיכילוב גם ככה. וברצינות: זה לא התחום שלי, כמו שאומרים. אני תסריטאי, את הזירה אני משאיר לאנשים שיודעים מה לעשות בה. ש: איזה דמות הכי אהובה עליך ממכת מדינה ומה-IPWA? ת: זאת שאלה קשה, זה כמו לבחור איזה ילד אתה הכי אוהב, ובמקרה שלנו הילדים גם יודעים להכניס מכות. אבל אם הייתי חייב לבחור מישהו, הייתי בוחר בגרי (aka הרב סוויסה), גם במכת מדינה וגם בIPWA - גם בגלל שהוא היה בפיילוט שבזכותו מכרנו את הסדרה לביפ (מה שגרם לי, למרבה האירוניה, לומר אמן), וגם בגלל שהוא באמת פרפורמר בחסד. ש: עם מי הכי נהנתה לעבוד בשני האירועים? ת: טוב, באירוע של הIPWA עבדתי בעיקר עם הפעמון, אז אני לא יודע כ"כ את מי לשבח, למעט את פקקי האוזניים שלי. לגבי מכת מדינה: כאן אני באמת לא יכול לבחור אף אחד. המתאבקים היו מקסימים אחד אחד, וההקרבה שלהם למקצוע היתה אשכרה מרגשת. בצד של ההפקה, התוכנית הזאת לא היתה עולה בלי אוהד, איתי, שי, ארז וכל שאר הצוות, ולכולם יש מקום חם בליבי (וביחד: "awww"). ש: יש לך איזה מודל לחיקוי? ת: כולל אקשן פיגרס? סתם: יש הרבה תסריטאים שאני ממש אוהב, אבל במסגרת התוכנית הבן אדם שהכי השפיע עליי היה אוהד אשכנזי, העורך הראשי של ביפ, שהפריך את כל מה שחשבתי שאני יודע על התעשייה והרים את התוכנית הזאת כנגד כל הסיכויים. ש: איזה קרב היה הכי טוב? ת: אני אסביר למה באחת מהשאלות הבאות, אבל הקרב שהכי נהניתי ממנו היה סוויסה-עמית רומם. לגבי הIPWA, חשבתי שיוסי וג'ואי נתנו קרב מדהים, אבל כל האירוע היה מעולה. ש: האם תהיה עונה שנייה? ת: האמת? לא יודע. התוכנית שלנו היא מאוד מסובכת ומאוד יקרה להפקה. בעולם של תקציב אינסופי, אני בטוח שהיו מחדשים אותנו לעוד עונה - נתוני הצפייה היו לא רעים ממה שהבנתי, ובביפ ראו את פוטינציאל להמשך. אבל למרבה הצער לתקציב יש סוף (בקושי יש לו התחלה), וזה אומר שעם כל הרצון הטוב אי אפשר לעשות את כל מה שרוצים. נחיה ונראה. ש: הצילומים הראשונים של מכת מדינה, אתה יושב בקהל, ויש שם חבורה של חבר'ה שלא בדיוק משתפים פעולה עם הרעיון. הם מריצים בדיחות על הסטנדאפיסטים וצועקים "ECW! ECW!", אתה ניגש אליהם ומבקש מהם לשתף פעולה, להיות מארקים. (הראשונים שפנית אליהם היו ניר ואני), מה עבר לך בראש? מה חשבת ששמעת אותנו צועקים? ראית את הפוטנציאל שלנו כקהל? ת: ההכנות ליום הצילומים הראשון היו מאוד אינטנסביות, והאמת שלא כל כך חשבנו על הקהל, מה שהסתבר כטעות. לא ציפיתי שתהיה שם קבוצה hardcore-ית שתעשה בלגן כמוכם... כשהתחלתם הייתי בדילמה: מצד אחד הזדהיתי עם מה שאמרתם, ומצד שני ידעתי שזה יפגע בתוכנית אם תמשיכו. באותו הרגע עשיתי את הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו, וזה לדבר איתכם ופשוט לבקש ממכם ללכת איתנו עד סוף הערב. זה עבד לא רע, אבל מכיוון שכן ראינו את הפוטינציאל שלכם כקהל שמצית את כל שאר האולם, היה לנו חשוב לנסות לשכנע אותכם לעזור לנו. ואז אירגנו את המפגש בקשת, וגם התחלתי לכתוב קצת בפורום. התוצאות היו מעולות: אתם שיחקתם אותה עם השלטים, הצ'אנטים, וההתלהבות, והתוכנית הלכה והשתפרה, בין היתר הודות לפידבק שקיבלנו ממכם. ש: אחת ולתמיד, אני רוצה לדעת - מכת מדינה - סאטירה שמשתמשת בהיאבקות, או שימוש בסאטירה כדי לדחוף היאבקות ישראלית לטלויזיה? ת: אני אף פעם לא חשבתי שיש סתירה בין הדברים. בעיניי, הרגעים הכי טובים של התוכנית היו אלו שהצליחו לשלב בין הסאטירה להיאבקות. "קרב התועבה" שבו סוויסה מתעלף מהתקפת האשכים של עמית רומם, "קרב הקיצונים" שבו המרכז זורק את השמאל הקיצוני והימין הקיצוני קיבינימט, מר וייס עושה פשיטת רגל לשכבות החלשות: אלה כולם רגעים שכללו גם היאבקות וגם סאטירה, וזה בדיוק מה שרצינו כשיצאנו לדרך. ברור לי שהעונה הראשונה היתה לא אחידה: היו רגעים שגלשנו יותר מדיי לכיוון כזה או אחר, אבל אני עדיין חושב שההצלחה היא בשילוב של שניהם. ש: ממתי אתה חובב היאבקות? מי המתאבקים האהובים עליך? ת: התחלתי לראות בערך מ-WrestleMania IX, אבל בשנים האחרונות אני רואה פחות - גם כי מסובך להשיג את התוכניות (אין לי כבלים...), וגם כי המוצר העכשווי כבר לא כל כך מבדר אותי. לגבי מתאבק: שון מייקלס הוא המושלמות הטוטאלית, ברט הארט הוא אגדה ובצדק, ואני קראתי את האוטוביוגרפיה הראשונה של פולי בערך 20 פעם. אחלה ספר. ש: מה היו המטרות שהצבתם לעצמכם כשרק התחלתם לגלגל את הרעיון? האם עניתם על חלק מהן? ת: תשמע, הצלחנו להעלות תוכנית טלוויזיה... רנן, גרי, ואני השקענו בטירוף בבנייה של הרעיון הזה, עוד חודשים לפני שבאנו לביפ. זה שכל המאמץ הזה לא היה בחינם, זה הדבר שאני הכי מרוצה ממנו. כל תסריטאי יודע כמה זה מתסכל לכתוב משהו שאתה מאמין בו ולראות אותו מזדקן בתוך המגירה: עצם זה שהרעיון הזה באמת יצא לעולם, זה מה שאני הכי גאה בו. בנוגע לתוכנית: יש עוד המון דברים שרצינו לעשות - דמויות, סטוריליינס - וגם הרבה דברים שהיינו משנים בפורמט. ב"ה עונה שנייה, ב"ה.
