האישה, האישה השנייה ואני, "הדפוק", ביניהן....
שלום לכולם, הסיפור שלי הוא ארוך מאוד ולכן, אני אתן רק תקציר (שגם הוא די ארוך, אני חושב)... אני בן 30 ואני נשוי כבר למעלה מארבע שנים, אחרי כמה שנות חברות איתה. יש לנו ילד ועוד אחת בדרך. אני די חולה מין שכל הזמן מחפש ``הרפתקאות`` וכשהיינו חברים, תמיד חיפשתי ריגושים מהצד וגם מצאתי (זונות...) וזה גם גלש לאחרי הנישואים, כי הרגשתי שתדירות יחסי המין שלנו יורדת לאט לאט... נכנסתי לאתרי הכרויות וכו`, בכדי למצוא לי מישהי לריגוש ומצאתי מישהי כזו שרק רוצה סקס. נפגשתי איתה כמה פעמים באותו בחניון ואחרי שגמרתי, רק רציתי לברוח משם ולחזור הביתה, כי לא רציתי להשאר איתה שם... לא יודע למה... היא לא הייתה ממש יפה, אבל זה הספיק לי לסיפוקים שלי. היא גילתה שאני נשוי וחודש אחרי זה גמרנו את העסק... מאותו הרגע החלטתי שזהו, מספיק, אני מעכשיו משקיע בבית ובמשפחה ולא ממש עשיתי את זה, אבל גם לא חיפשתי יותר ריגושים אחרים כדי לספק את עצמי. אשתי, כמובן, לא ידעה מהדברים האלה ולא יודעת. כל הזמן הזה שאנחנו נשואים, היו לה בעיות עם ההורים שלי בכל מיני נושאים ואני אף פעם לא התערבתי בנושא הזה והיא תמיד חשבה שאני מצדד בהורים שלי במקום לתת לה גב, כשצריך. היום, בדיעבד, אני עדיין לא מוצא פעם אחת שהייתי צריך לתת לה גב מול ההורים שלי, אבל אולי עד היום אני טועה במחשבה שלי... לא משנה.... היו לה ועדיין יש לה לפעמים מעין עצבים כאלה עלי ואני אפילו לא יודע למה וכשאני שואל אותה מה קורה, היא אומרת לי כלום ושום דבר וכו`, לפעמים היא סתם מתעצבנת משום דבר ואז אי אפשר לדבר איתה. לא תמיד היא מתעצבנת עלי על שום דבר, כן? אני לא חף מפשע, כמובן, אבל יש לה ימים שהיא יכולה להעיר מתים מעצבים, ככה היא לפעמים מעצבנת אותי וזה לא משנה מה היא עושה לי או לא עושה לי, ככה היא ואני אפילו לא יודע להסביר את זה. היא משגעת אותי עד כדי כך שבא לי לפעמים פשוט לקפוץ ראש מהמרפסת ולגמור עם העסק הזה בקלות - כמובן שאני לא אעשה את זה וגם לא עשיתי את זה...אבל ככה היא משגעת אותי לפעמים, אפילו בדברים הכי קטנים - אני מכין לעצמי אוכל ונשארים פרורים על השיש ואני הולך לאכול. היא מגיעה ורואה פרורים על השיש ומתעצבנת למה אני לא מנקה את זה, אז אני אומר לה שאני אנקה אחרי שאני אסיים והיא מתעצבנת.... בדברים הקטנים היא יכולה לשגע פילים.... זה לא שהיו פרורים כבר שבוע שלם ולא ניקיתי אותם, נכון?..... היא לא ממש אכפת לה.... ועוד כל מיני דברים אחרים יותר גדולים ופחות גדולים, אבל הרבה כאלה, זה לא פעם בשבוע, זה כמעט כל יום משהו חדש... במשפחה שלי אמרו לי שאני לא ממש נראה מאושר איתה (עם אשתי) וכאילו רע לי איתה והם מסתכלים מהצד, בערך... לאחרונה קרתה טרגדיה אצל אשתי במשפחה ואני לא הייתי שם בשבילה, כדי לתת לה כתף וכו`, פשוט ברחתי לעולם משלי ולא התייחסתי לא אליה ולא אל הילד הקטן שלנו, כאילו חזרתי הביתה רק כדי לאכול, לשתות, להתקלח ולהתעסק בעיסוקים שלי, לישון וללכת לעבודה וחוזר חלילה. המשפחה שלי לא היתה בראש סדר העדיפויות שלי באותו הזמן, למה? אפילו אני לא יודע למה עד היום כשאני מסתכל אחורה אני לא יודע למה עשיתי את זה. באותו הזמן, תדירות יחסי המין בינינו ירדה לאפס - לא היו יחסי מין בינינו וזה די מובן, כן? אחרי טרגדיה וכו`. אני, בתור חולה מין....., איכשהו הסתדרתי עם זה ולא חיפשתי ריגושים אחרים, כן? אבל זה הפריע לי שאין סקס בינינו - מטומטם אני, הא? רק על זה אני חושב.... יום אחד הגיעה מישהי חדשה למקום עבודתי והתחלתי להרגיש כלפיה רגשות חזקים מאוד והתאהבתי בה... ישבנו ודיברנו על כל מיני דברים ודבר הוביל לדבר והתנשקנו גם. היינו חודשיים ``ביחד`` עד שאשתי גילתה את זה (איך היא גילתה זה לא משנה, אבל היא גילתה). אני התאהבתי בבחורה (היא קטנה ממני בעשר שנים - היא בת 20) והיא התאהבה בי ובמשך הזמן גם שכבנו. היא עשתה לי דברים שאף בחורה לא עשתה לי לפניה ואולי גם לא תעשה אחריה, גם נפשיים וגם פיזים - אהבתי אותה כל כך ודבר כזה לא קרה לי אף פעם - לאהוב מישהי ככה, כשאני נמצא עם מישהי אחרת. יכול להיות שבגלל העובדה שזו אהבה אסורה, זה היה כל כך טוב, אבל אני יודע מה הרגשתי וזה לא היה ריגוש, אלא אהבה אמיתית מכל הלב, רק שאני לא יכולתי לתת לה אותו, כי אני נשוי... אלו היו החודשיים הכי טובים שלי בחיים והכי מדהימים שהיו לי. אשתי גילתה את זה בסופו של דבר, זרקה אותי מהבית והייתה מוכנה כבר ללכת איתי עד הסוף - גירושים וכו`. לאחר תתחנונים רבים שלי לחזור הביתה, סיפרתי לה את האמת על מה שקרה והיא הסכימה לתת לי עוד הזדמנות להוכיח לה שאני רוצה את המשפחה שלי בחזרה. אני יודע שאני לא אוכל להיות עם האישה השנייה גם אם אני אתגרש, כי ההורים שלה לא יתנו לה להיות עם מישהו גרוש עם שני ילדים, מזונות, חובות וכו`. אני יודע שהיא מאוד אוהבת אותי ואני יודע שאני מאוד אוהב אותה, אבל אני זה שלא רוצה לעשות לה את זה - ``להפיל`` את עצמי עליה עם כל העסק הזה, במיוחד שהיא בת 20 ועוד כל החיים לפניה היא לא צריכה ``להתקע`` עם מישהו במצב שלי. היה איזה יום שאשתי שאלה אותי אם אני אוהב אותה (לפני שהכל התפוצץ) ואמרתי לה שאני לא יודע... לא יכולתי להגיד לה את האמת שאני כבר לא ממש אוהב אותה, אלא אני אוהב מישהי אחרת. אמרתי לה שאני רוצה לחזור ולאהוב אותה כמו פעם ואני רוצה לאהוב את המשפחה שלי. במשך שבועיים אחרי ש``חזרתי`` הביתה וסיימתי את הקשר עם השנייה לא הפסקתי כל יום לחשוב עליה ולהתגעגע אליה ולרצות לראות אותה ולדבר איתה ולהרגיש אותה וכו`, אבל לא עשיתי את זה, כי לא רציתי להמשיך לפגוע בה. בבית ``שיחקתי את המשחק`` - הייתי בעל, משהו שלא הייתי כבר ארבע שנים, הייתי אבא לילד, עזרתי יותר בבית וכו`, כי הייתי חייב לעשות את זה, למרות שאני עדיין חושב על השנייה. לבסוף, נשברתי חלקית ונפגשתי איתה לשעה (רציתי לתת לה משהו בעניני עבודה ולא רציתי לשלוח אליה, אלא לתת לה ישרות, כי רציתי לראות אותה...) הכל חזר לי... פתאום כל החודשיים איתה עלו לי לראש, כשראיתי אותה, פתאום שוב הציפו אותי רגשות חזקים אליה, לא שלא היו לי אליה רגשות מקודם, כי שבועיים זה לא מספיק זמן בשביל לשכוח משהו כזה... פתאום שוב התחלנו להרגיש דברים.... מטומטם אני... מה עשיתי לי ולה... מאז אותה פגישה, אני שוב מוצא את עצמי חושב עליה יותר מידי ושוב מוצא את עצמי מתעצבן מדברים שאשתי עושה לי ושוב מוצא את עצמי חושב על זה שאשתי כבר תעזוב אותי בשקט ואני מוצא את עצמי מבקש רק שקט להיות עם עצמי זמן מה ו.....אני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי... נקלעתי למצב מסובך שאני כמעט בטוח שאם אני אתגרש, אני אשאר קירח מכאן ומכאן - האישה השנייה לא תרצה להיות איתי במצב שלי ואשתי כבר תהיה גרושתי ואז אני אצטרך למצוא את עצמי לבד, אבל אולי זה מה שאני רוצה, אולי לא הייתי מוכן לנישואים ורק עכשיו אני מבין את זה, אולי לא הייתי צריך להתחתן איתה ורק עכשיו אני מבין את זה? זה כל כך נורא להתגרש? יכול להיות שאני לא רוצה להתגרש, גם בגלל הילדים וגם כי אולי אני מפחד מהלא נודע, אולי זה לא יהיה לי טוב ואז לא יהיה לי לאן לחזור, כי אשתי לא תקבל אותי שוב... אני כבר לא יודע מה לחשוב ומה לעשות. בינתיים את ההחלטה שלי עשיתי - נשארתי עם המשפחה שלי ואני מאוד מקווה לחזור ולאהוב את אשתי כמו פעם ואפילו יותר מפעם ולהחזיר לה את האמון בי. יש לי עבודה רבה מאוד בעסק הזה ואני שואל את עצמי האם אני בכלל רוצה בזה או שבא לי להיות ``ציפור`` חופשייה ולעשות מה שבא לי בלי לתת חשבון לאף אחד. אני יודע שאם אני אתגרש, אני אצטרך להתחתן יום אחד שוב ושוב יהיו לי ילדים וכו` ואז מה? האם גם אז אני אשתגע ככה? כי עכשיו אני משתגע...
שלום לכולם, הסיפור שלי הוא ארוך מאוד ולכן, אני אתן רק תקציר (שגם הוא די ארוך, אני חושב)... אני בן 30 ואני נשוי כבר למעלה מארבע שנים, אחרי כמה שנות חברות איתה. יש לנו ילד ועוד אחת בדרך. אני די חולה מין שכל הזמן מחפש ``הרפתקאות`` וכשהיינו חברים, תמיד חיפשתי ריגושים מהצד וגם מצאתי (זונות...) וזה גם גלש לאחרי הנישואים, כי הרגשתי שתדירות יחסי המין שלנו יורדת לאט לאט... נכנסתי לאתרי הכרויות וכו`, בכדי למצוא לי מישהי לריגוש ומצאתי מישהי כזו שרק רוצה סקס. נפגשתי איתה כמה פעמים באותו בחניון ואחרי שגמרתי, רק רציתי לברוח משם ולחזור הביתה, כי לא רציתי להשאר איתה שם... לא יודע למה... היא לא הייתה ממש יפה, אבל זה הספיק לי לסיפוקים שלי. היא גילתה שאני נשוי וחודש אחרי זה גמרנו את העסק... מאותו הרגע החלטתי שזהו, מספיק, אני מעכשיו משקיע בבית ובמשפחה ולא ממש עשיתי את זה, אבל גם לא חיפשתי יותר ריגושים אחרים כדי לספק את עצמי. אשתי, כמובן, לא ידעה מהדברים האלה ולא יודעת. כל הזמן הזה שאנחנו נשואים, היו לה בעיות עם ההורים שלי בכל מיני נושאים ואני אף פעם לא התערבתי בנושא הזה והיא תמיד חשבה שאני מצדד בהורים שלי במקום לתת לה גב, כשצריך. היום, בדיעבד, אני עדיין לא מוצא פעם אחת שהייתי צריך לתת לה גב מול ההורים שלי, אבל אולי עד היום אני טועה במחשבה שלי... לא משנה.... היו לה ועדיין יש לה לפעמים מעין עצבים כאלה עלי ואני אפילו לא יודע למה וכשאני שואל אותה מה קורה, היא אומרת לי כלום ושום דבר וכו`, לפעמים היא סתם מתעצבנת משום דבר ואז אי אפשר לדבר איתה. לא תמיד היא מתעצבנת עלי על שום דבר, כן? אני לא חף מפשע, כמובן, אבל יש לה ימים שהיא יכולה להעיר מתים מעצבים, ככה היא לפעמים מעצבנת אותי וזה לא משנה מה היא עושה לי או לא עושה לי, ככה היא ואני אפילו לא יודע להסביר את זה. היא משגעת אותי עד כדי כך שבא לי לפעמים פשוט לקפוץ ראש מהמרפסת ולגמור עם העסק הזה בקלות - כמובן שאני לא אעשה את זה וגם לא עשיתי את זה...אבל ככה היא משגעת אותי לפעמים, אפילו בדברים הכי קטנים - אני מכין לעצמי אוכל ונשארים פרורים על השיש ואני הולך לאכול. היא מגיעה ורואה פרורים על השיש ומתעצבנת למה אני לא מנקה את זה, אז אני אומר לה שאני אנקה אחרי שאני אסיים והיא מתעצבנת.... בדברים הקטנים היא יכולה לשגע פילים.... זה לא שהיו פרורים כבר שבוע שלם ולא ניקיתי אותם, נכון?..... היא לא ממש אכפת לה.... ועוד כל מיני דברים אחרים יותר גדולים ופחות גדולים, אבל הרבה כאלה, זה לא פעם בשבוע, זה כמעט כל יום משהו חדש... במשפחה שלי אמרו לי שאני לא ממש נראה מאושר איתה (עם אשתי) וכאילו רע לי איתה והם מסתכלים מהצד, בערך... לאחרונה קרתה טרגדיה אצל אשתי במשפחה ואני לא הייתי שם בשבילה, כדי לתת לה כתף וכו`, פשוט ברחתי לעולם משלי ולא התייחסתי לא אליה ולא אל הילד הקטן שלנו, כאילו חזרתי הביתה רק כדי לאכול, לשתות, להתקלח ולהתעסק בעיסוקים שלי, לישון וללכת לעבודה וחוזר חלילה. המשפחה שלי לא היתה בראש סדר העדיפויות שלי באותו הזמן, למה? אפילו אני לא יודע למה עד היום כשאני מסתכל אחורה אני לא יודע למה עשיתי את זה. באותו הזמן, תדירות יחסי המין בינינו ירדה לאפס - לא היו יחסי מין בינינו וזה די מובן, כן? אחרי טרגדיה וכו`. אני, בתור חולה מין....., איכשהו הסתדרתי עם זה ולא חיפשתי ריגושים אחרים, כן? אבל זה הפריע לי שאין סקס בינינו - מטומטם אני, הא? רק על זה אני חושב.... יום אחד הגיעה מישהי חדשה למקום עבודתי והתחלתי להרגיש כלפיה רגשות חזקים מאוד והתאהבתי בה... ישבנו ודיברנו על כל מיני דברים ודבר הוביל לדבר והתנשקנו גם. היינו חודשיים ``ביחד`` עד שאשתי גילתה את זה (איך היא גילתה זה לא משנה, אבל היא גילתה). אני התאהבתי בבחורה (היא קטנה ממני בעשר שנים - היא בת 20) והיא התאהבה בי ובמשך הזמן גם שכבנו. היא עשתה לי דברים שאף בחורה לא עשתה לי לפניה ואולי גם לא תעשה אחריה, גם נפשיים וגם פיזים - אהבתי אותה כל כך ודבר כזה לא קרה לי אף פעם - לאהוב מישהי ככה, כשאני נמצא עם מישהי אחרת. יכול להיות שבגלל העובדה שזו אהבה אסורה, זה היה כל כך טוב, אבל אני יודע מה הרגשתי וזה לא היה ריגוש, אלא אהבה אמיתית מכל הלב, רק שאני לא יכולתי לתת לה אותו, כי אני נשוי... אלו היו החודשיים הכי טובים שלי בחיים והכי מדהימים שהיו לי. אשתי גילתה את זה בסופו של דבר, זרקה אותי מהבית והייתה מוכנה כבר ללכת איתי עד הסוף - גירושים וכו`. לאחר תתחנונים רבים שלי לחזור הביתה, סיפרתי לה את האמת על מה שקרה והיא הסכימה לתת לי עוד הזדמנות להוכיח לה שאני רוצה את המשפחה שלי בחזרה. אני יודע שאני לא אוכל להיות עם האישה השנייה גם אם אני אתגרש, כי ההורים שלה לא יתנו לה להיות עם מישהו גרוש עם שני ילדים, מזונות, חובות וכו`. אני יודע שהיא מאוד אוהבת אותי ואני יודע שאני מאוד אוהב אותה, אבל אני זה שלא רוצה לעשות לה את זה - ``להפיל`` את עצמי עליה עם כל העסק הזה, במיוחד שהיא בת 20 ועוד כל החיים לפניה היא לא צריכה ``להתקע`` עם מישהו במצב שלי. היה איזה יום שאשתי שאלה אותי אם אני אוהב אותה (לפני שהכל התפוצץ) ואמרתי לה שאני לא יודע... לא יכולתי להגיד לה את האמת שאני כבר לא ממש אוהב אותה, אלא אני אוהב מישהי אחרת. אמרתי לה שאני רוצה לחזור ולאהוב אותה כמו פעם ואני רוצה לאהוב את המשפחה שלי. במשך שבועיים אחרי ש``חזרתי`` הביתה וסיימתי את הקשר עם השנייה לא הפסקתי כל יום לחשוב עליה ולהתגעגע אליה ולרצות לראות אותה ולדבר איתה ולהרגיש אותה וכו`, אבל לא עשיתי את זה, כי לא רציתי להמשיך לפגוע בה. בבית ``שיחקתי את המשחק`` - הייתי בעל, משהו שלא הייתי כבר ארבע שנים, הייתי אבא לילד, עזרתי יותר בבית וכו`, כי הייתי חייב לעשות את זה, למרות שאני עדיין חושב על השנייה. לבסוף, נשברתי חלקית ונפגשתי איתה לשעה (רציתי לתת לה משהו בעניני עבודה ולא רציתי לשלוח אליה, אלא לתת לה ישרות, כי רציתי לראות אותה...) הכל חזר לי... פתאום כל החודשיים איתה עלו לי לראש, כשראיתי אותה, פתאום שוב הציפו אותי רגשות חזקים אליה, לא שלא היו לי אליה רגשות מקודם, כי שבועיים זה לא מספיק זמן בשביל לשכוח משהו כזה... פתאום שוב התחלנו להרגיש דברים.... מטומטם אני... מה עשיתי לי ולה... מאז אותה פגישה, אני שוב מוצא את עצמי חושב עליה יותר מידי ושוב מוצא את עצמי מתעצבן מדברים שאשתי עושה לי ושוב מוצא את עצמי חושב על זה שאשתי כבר תעזוב אותי בשקט ואני מוצא את עצמי מבקש רק שקט להיות עם עצמי זמן מה ו.....אני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי... נקלעתי למצב מסובך שאני כמעט בטוח שאם אני אתגרש, אני אשאר קירח מכאן ומכאן - האישה השנייה לא תרצה להיות איתי במצב שלי ואשתי כבר תהיה גרושתי ואז אני אצטרך למצוא את עצמי לבד, אבל אולי זה מה שאני רוצה, אולי לא הייתי מוכן לנישואים ורק עכשיו אני מבין את זה, אולי לא הייתי צריך להתחתן איתה ורק עכשיו אני מבין את זה? זה כל כך נורא להתגרש? יכול להיות שאני לא רוצה להתגרש, גם בגלל הילדים וגם כי אולי אני מפחד מהלא נודע, אולי זה לא יהיה לי טוב ואז לא יהיה לי לאן לחזור, כי אשתי לא תקבל אותי שוב... אני כבר לא יודע מה לחשוב ומה לעשות. בינתיים את ההחלטה שלי עשיתי - נשארתי עם המשפחה שלי ואני מאוד מקווה לחזור ולאהוב את אשתי כמו פעם ואפילו יותר מפעם ולהחזיר לה את האמון בי. יש לי עבודה רבה מאוד בעסק הזה ואני שואל את עצמי האם אני בכלל רוצה בזה או שבא לי להיות ``ציפור`` חופשייה ולעשות מה שבא לי בלי לתת חשבון לאף אחד. אני יודע שאם אני אתגרש, אני אצטרך להתחתן יום אחד שוב ושוב יהיו לי ילדים וכו` ואז מה? האם גם אז אני אשתגע ככה? כי עכשיו אני משתגע...
