האישה הבוגרת והגבר הצעיר
יום ההולדת החמישים כבר נשקף אי שם באופק וכביכול הגיע הזמן להוריד את המסך על תקופת הנעורים ואפילו על הבגרות ולהפנים את ההכרה בעובדה המצערת שזמני כצעירה עבר. זו בעיה בפני עצמה ואני מתארת לעצמי את התגובות הראויות עליה, שישללו בתוקף את ההנחה המובלעת שבגיל חמישים תמה הצעירות וחלפו הימים הירוקים והרעננים, כי הכול בראש, ובכלל גיל חמישים של היום הוא לא גיל חמישים של פעם, וכתבה שלמה על הצעירות החדשות של ימינו בנות החמישים פלוס מינוס יוחדה לכך ב'ידיעות אחרונות' לרימום מצב הרוח של הנאלצים להתמודד עם הטראומה של כניסה לעשור החמישי. בכל זאת, גיל חמישים נראה לי כ'חתיכת גיל' אוללה, רב וכבד מכתפי הדלה, ואני מרגישה רחוקה מהגיל המנטלי, הנפשי והרגשי, אפילו הפיזי, שאמור להתלוות לזה - 'אמור' לפי התבנית המחשבתית המקובעת והסטיגמטית שכנראה משפיעה עליי, ולא לטובה, מודה באשמה. אני נתקלת בהנחות שבגילי המופלג אני אמורה להיות אישה 'בשלה' וזה מצחיק אותי. מה בשלה. אני עגבניה בשלה שהגיע זמנה למטבוחה? אני סטייק שהתיישן ונוח יותר לצלייה כעת? אני עוד מרגישה ילדה, ונראה לי שזה לא יעבור לי לעולם, אם כי השנים - ומקווה שגם חכמת השנים שהצטברה לצד הקמטים - עושות משהו, בתוך הראש כמו בגוף, בלי ספק. ודי מפתיע אותי לגלות, על פי מדגם בהחט לא מייצג של שיחות ומגעים וירטואליים בצ'אטים, שגילי משום מה מושך צעירים נחושים, המתעקשים למצוא באשה הבוגרת קסם מיוחד. חכמת חיים, 'בשלות' - תהיה משמעותה אשר תהיה - ניסיון, דעתנות, כל אלה מיוחסים לאישה הבוגרת הצועדת קוממיות לקראת שנתה החמישים, בבחינת יין המשתבח עם הגיל, כך הם מתפייטים. אבל מסתבר שגם קסם מיני מיוחד מיוחס לה והצעירים, ההרפתקנים והשואפים לטעום מכל העולמות, לא נרתעים (או לפחות טוענים כך) גם מהגוף המתבגר ומעוניניים בהחלט לעשות איתו אהבה. אז מה הם באמת היתרונות מבחינתם?: ניסיון מיני רב ומיניות פורצת ומשוחררת? גוף שעדיין שמור, נשיות גאה ומודעת לעצמה? קשר מיני לא מחייב ונטול פוזות, ציפיות ומועקות? לתת ולקחת בלי כל ההצגות מסביב, הנאה נטו להתקשרות קצרה ולא כואבת? כנראה יש משהו בינון כזה או אחר מכל הדברים האלה. מבחינת האישה, נראה שתופעה זו עושה איתה צדק. מקובל שגברים מבוגרים רודפים אחרי פרגיות? הנה באים הצעירים ורודפים אחרי התרנגולות המזקינות, ושמח בלול לכולם. יש משהו מחמם את הלב גם בנפילת המחיצות בין הגילאים השונים, כי אולי בכל זאת מפציעה מבעד לכל מסכי העשן שמפרידים בין אדם לאדם ובין גברים לנשים מקטגוריות שונות ההסתכלות באדם, באישה, כאדם, כאישה נטו. אישה היא אישה ותחי האישה החדשה, הצעירה גם בהתבגרותה וגם בהזדקנותה, שבימינו לא עוד אובד עליה כלח בגיל שבעבר הלבינו שערותיה והיא התהלכה בחלוקים מהוהים ובמטפחת סבתאית על ראשה. ובכל זאת, קשרים עם צעירים מאתגרים גם מרתיעים. הציפייה המובלעת מנשיות משוחררת שעמה הצפי שהיא קלה להשגה, נוחה לשימוש מזדמן ולהתנתקות מהירה, כביכול, בלי לערב רגשות עם הריגושים והסיפוקים המיידיים יכולה להפריע מאוד. אישה שלא הייתה דרכה בכך בצעירותה, למה יהיה לה קל ללכת בדרך הזאת בבגרותה? האם היא אמורה להיות נואשת או חסינה עד כדי כך? האם יש טעם של ממש בהתקשרות עם צעירים, שסופה ידוע מראש כי אין לה עתיד? או שמא צריך להתייחס להתקשרות כזאת כאל כל מגע עם כל גבר שהוא, שהרי ברוך השם, גם גברים בוגרים ומבוגרים לרוב מחפשים קשרים מזדמנים, מהנים לרגע ונוחים לניתוק כמו הצעירים.
יום ההולדת החמישים כבר נשקף אי שם באופק וכביכול הגיע הזמן להוריד את המסך על תקופת הנעורים ואפילו על הבגרות ולהפנים את ההכרה בעובדה המצערת שזמני כצעירה עבר. זו בעיה בפני עצמה ואני מתארת לעצמי את התגובות הראויות עליה, שישללו בתוקף את ההנחה המובלעת שבגיל חמישים תמה הצעירות וחלפו הימים הירוקים והרעננים, כי הכול בראש, ובכלל גיל חמישים של היום הוא לא גיל חמישים של פעם, וכתבה שלמה על הצעירות החדשות של ימינו בנות החמישים פלוס מינוס יוחדה לכך ב'ידיעות אחרונות' לרימום מצב הרוח של הנאלצים להתמודד עם הטראומה של כניסה לעשור החמישי. בכל זאת, גיל חמישים נראה לי כ'חתיכת גיל' אוללה, רב וכבד מכתפי הדלה, ואני מרגישה רחוקה מהגיל המנטלי, הנפשי והרגשי, אפילו הפיזי, שאמור להתלוות לזה - 'אמור' לפי התבנית המחשבתית המקובעת והסטיגמטית שכנראה משפיעה עליי, ולא לטובה, מודה באשמה. אני נתקלת בהנחות שבגילי המופלג אני אמורה להיות אישה 'בשלה' וזה מצחיק אותי. מה בשלה. אני עגבניה בשלה שהגיע זמנה למטבוחה? אני סטייק שהתיישן ונוח יותר לצלייה כעת? אני עוד מרגישה ילדה, ונראה לי שזה לא יעבור לי לעולם, אם כי השנים - ומקווה שגם חכמת השנים שהצטברה לצד הקמטים - עושות משהו, בתוך הראש כמו בגוף, בלי ספק. ודי מפתיע אותי לגלות, על פי מדגם בהחט לא מייצג של שיחות ומגעים וירטואליים בצ'אטים, שגילי משום מה מושך צעירים נחושים, המתעקשים למצוא באשה הבוגרת קסם מיוחד. חכמת חיים, 'בשלות' - תהיה משמעותה אשר תהיה - ניסיון, דעתנות, כל אלה מיוחסים לאישה הבוגרת הצועדת קוממיות לקראת שנתה החמישים, בבחינת יין המשתבח עם הגיל, כך הם מתפייטים. אבל מסתבר שגם קסם מיני מיוחד מיוחס לה והצעירים, ההרפתקנים והשואפים לטעום מכל העולמות, לא נרתעים (או לפחות טוענים כך) גם מהגוף המתבגר ומעוניניים בהחלט לעשות איתו אהבה. אז מה הם באמת היתרונות מבחינתם?: ניסיון מיני רב ומיניות פורצת ומשוחררת? גוף שעדיין שמור, נשיות גאה ומודעת לעצמה? קשר מיני לא מחייב ונטול פוזות, ציפיות ומועקות? לתת ולקחת בלי כל ההצגות מסביב, הנאה נטו להתקשרות קצרה ולא כואבת? כנראה יש משהו בינון כזה או אחר מכל הדברים האלה. מבחינת האישה, נראה שתופעה זו עושה איתה צדק. מקובל שגברים מבוגרים רודפים אחרי פרגיות? הנה באים הצעירים ורודפים אחרי התרנגולות המזקינות, ושמח בלול לכולם. יש משהו מחמם את הלב גם בנפילת המחיצות בין הגילאים השונים, כי אולי בכל זאת מפציעה מבעד לכל מסכי העשן שמפרידים בין אדם לאדם ובין גברים לנשים מקטגוריות שונות ההסתכלות באדם, באישה, כאדם, כאישה נטו. אישה היא אישה ותחי האישה החדשה, הצעירה גם בהתבגרותה וגם בהזדקנותה, שבימינו לא עוד אובד עליה כלח בגיל שבעבר הלבינו שערותיה והיא התהלכה בחלוקים מהוהים ובמטפחת סבתאית על ראשה. ובכל זאת, קשרים עם צעירים מאתגרים גם מרתיעים. הציפייה המובלעת מנשיות משוחררת שעמה הצפי שהיא קלה להשגה, נוחה לשימוש מזדמן ולהתנתקות מהירה, כביכול, בלי לערב רגשות עם הריגושים והסיפוקים המיידיים יכולה להפריע מאוד. אישה שלא הייתה דרכה בכך בצעירותה, למה יהיה לה קל ללכת בדרך הזאת בבגרותה? האם היא אמורה להיות נואשת או חסינה עד כדי כך? האם יש טעם של ממש בהתקשרות עם צעירים, שסופה ידוע מראש כי אין לה עתיד? או שמא צריך להתייחס להתקשרות כזאת כאל כל מגע עם כל גבר שהוא, שהרי ברוך השם, גם גברים בוגרים ומבוגרים לרוב מחפשים קשרים מזדמנים, מהנים לרגע ונוחים לניתוק כמו הצעירים.