האישה השניה של יאיר לפיד
אז מה יש לי לומר על ג`וש שירמן ויאיר לפיד? ג`וש שירמן הוא גיבור ספרו האחרון של יאיר לפיד- האישה השניה. אותו ג`וש הוא גם גיבור ספריו הקודמים של לפיד – "הראש הכפול" ו- "החידה השישית". את הספר קיבלתי מתנה מחברה טובה טובה וישר התאכזבתי כי זכרתי שמבקרת הספרות הפלצנית של גלי צהל, קטלה ואמרה שהספר רדוד ושטחי ושהגיבור [ג`וש] הוא סתם חזיר שוביניסטי. אחר כך נזכרתי שיותר מרדוד ושטחי קשה לי להכיל, אז התחלתי לקרא. אחר כך התחלתי לחייך. גו`ש שירמן הוא לא חזיר שוביניסטי. הוא סתם אחד שחושב כמו כל גבר ממוצע. הוא אוהב שהתחת של האישה שלו נראה כמו לב הפוך. הוא שם לב לתנועה העדינה של החזה הכבד, מתחת לחולצת הכותנה הדקה. הוא לא אוהב שהזיון של הלילה, מדבר יותר מידי בבוקר. שום דבר שלא מאפיין כל גבר שהוא. אז למה חזיר שוביניסטי? כי יאיר לפיד מאפשר לנו וגם למבקרת הספרות הפלצנית, הצצה אוטנטית ותוך מחשבותיו של גיבור סיפרו. אז מה אם היא חשבה שלגברים שאותה מקיפים יש מחשבות טהורות, נקיות ומוסריות? זה עוד לא עושה את ג`וש שירמן לחזיר שובניסטי. כולנו כאלו. כמו ג`וש הזה. בודקים קודם את התחת, אח"כ בוחנים היטב את החזה ותמיד מדמיינים שאנחנו נראים כמו פול ניומן [בצעירותו], כשאנחנו באמצע זיון. רק שאת המחשבות שלנו ואת המעשים שלנו, יאיר לפיד לא מתאר. והוא מתאר היטב. שנון כמו שרק יאיר לפיד יכול להיות. מהוקצע מאוד. מדויק ומדוד כמו אחרון טיפות הג`ל על שיערו המלא. כל כך שנון ומדויק ומהוקצע, עד שלרגע היה נדמה לי שאני קורא את אחד הטורים המשעשעים של לפיד במוסף לשבת של מעריב ולא רומן שאמור להתוות עלילה, ולתאר דמויות בעלות עומק ומשמעות. "כמו חטיפים לשבת", תיארה המוכרת את הספר באזני חברתי שהתלבטה מול המדף בחנות. אמרה וצדקה. קראתי תוך יום. נשאר לי טעם של עוד. ולא זכרתי בסיום, למה התמוגגתי כל כך. המון סתם. חוץ משנינויות ומבט אנתרופולוגי אמין על נפשו של הגבר הישראלי הממוצע, אין שם הרבה. עלילה מגומגמת וצפויה. דמויות נשיות מוצקות חזה, מגולחות ערווה ובעלות תחת בצורת לב הפוך וטו לא. אה כן ויש שם גם גבר ישראלי אחד. מתבגר [47], שמן [ 93ק"ג], אלים, אבל ........ מה זה שוווווווה. אפילו הפיתול העלילתי בחצי העמוד האחרון, נראה לי קלוש וסתמי. רם אורן יצא דוסטוייבסקי לעומת לפיד. ובכל זאת. חייב להודות שנורא נהנתי.
אז מה יש לי לומר על ג`וש שירמן ויאיר לפיד? ג`וש שירמן הוא גיבור ספרו האחרון של יאיר לפיד- האישה השניה. אותו ג`וש הוא גם גיבור ספריו הקודמים של לפיד – "הראש הכפול" ו- "החידה השישית". את הספר קיבלתי מתנה מחברה טובה טובה וישר התאכזבתי כי זכרתי שמבקרת הספרות הפלצנית של גלי צהל, קטלה ואמרה שהספר רדוד ושטחי ושהגיבור [ג`וש] הוא סתם חזיר שוביניסטי. אחר כך נזכרתי שיותר מרדוד ושטחי קשה לי להכיל, אז התחלתי לקרא. אחר כך התחלתי לחייך. גו`ש שירמן הוא לא חזיר שוביניסטי. הוא סתם אחד שחושב כמו כל גבר ממוצע. הוא אוהב שהתחת של האישה שלו נראה כמו לב הפוך. הוא שם לב לתנועה העדינה של החזה הכבד, מתחת לחולצת הכותנה הדקה. הוא לא אוהב שהזיון של הלילה, מדבר יותר מידי בבוקר. שום דבר שלא מאפיין כל גבר שהוא. אז למה חזיר שוביניסטי? כי יאיר לפיד מאפשר לנו וגם למבקרת הספרות הפלצנית, הצצה אוטנטית ותוך מחשבותיו של גיבור סיפרו. אז מה אם היא חשבה שלגברים שאותה מקיפים יש מחשבות טהורות, נקיות ומוסריות? זה עוד לא עושה את ג`וש שירמן לחזיר שובניסטי. כולנו כאלו. כמו ג`וש הזה. בודקים קודם את התחת, אח"כ בוחנים היטב את החזה ותמיד מדמיינים שאנחנו נראים כמו פול ניומן [בצעירותו], כשאנחנו באמצע זיון. רק שאת המחשבות שלנו ואת המעשים שלנו, יאיר לפיד לא מתאר. והוא מתאר היטב. שנון כמו שרק יאיר לפיד יכול להיות. מהוקצע מאוד. מדויק ומדוד כמו אחרון טיפות הג`ל על שיערו המלא. כל כך שנון ומדויק ומהוקצע, עד שלרגע היה נדמה לי שאני קורא את אחד הטורים המשעשעים של לפיד במוסף לשבת של מעריב ולא רומן שאמור להתוות עלילה, ולתאר דמויות בעלות עומק ומשמעות. "כמו חטיפים לשבת", תיארה המוכרת את הספר באזני חברתי שהתלבטה מול המדף בחנות. אמרה וצדקה. קראתי תוך יום. נשאר לי טעם של עוד. ולא זכרתי בסיום, למה התמוגגתי כל כך. המון סתם. חוץ משנינויות ומבט אנתרופולוגי אמין על נפשו של הגבר הישראלי הממוצע, אין שם הרבה. עלילה מגומגמת וצפויה. דמויות נשיות מוצקות חזה, מגולחות ערווה ובעלות תחת בצורת לב הפוך וטו לא. אה כן ויש שם גם גבר ישראלי אחד. מתבגר [47], שמן [ 93ק"ג], אלים, אבל ........ מה זה שוווווווה. אפילו הפיתול העלילתי בחצי העמוד האחרון, נראה לי קלוש וסתמי. רם אורן יצא דוסטוייבסקי לעומת לפיד. ובכל זאת. חייב להודות שנורא נהנתי.
