האישה וערכה

נילי41

New member
../images/Emo20.gif תודה אירילה שחשבת עלינו...

טוב שיש מי שיש לו גם הערכה לנשים בכלל, לא רק לאלו המטפלות בבני זוגן. הנשים מטפלות גם בילדים ובנכדים ובחברים ובחברות וגם בבני הזוג... במחשבה שניה, מי שהכינה את המצגת הזו היתה לבטח אישה...
 
גם גברים מטפלים בבנות זוגם, אבל...

אני חייב וידוי קטן. מדי פעם עולה בי מחשבה שאם וכאשר המצב של רעייתי יחמיר ואגיע למסקנה להעביר אותה למוסד מתאים, הרי לו הייתי אשה שמטפלת בבן זוגה, יתכן שהיתי עושה זאת בשלב יותר מאוחר, או בכלל לא. שלכן באהבה, יעקב
 
../images/Emo8.gifיענקלה אתה צודק לנשים יש יותר סיבולת

מאשר גברים,גברים לא מסוגלים לעשות טוב מה שנשים מסוגלות לכן יש הבדל בן אישה לגבר אפילו שיש הרבה נשים שרוצות להיות כמו גבר לא ילך להם.
 
מחמאה מאשתי

אחרי הוידוי שלי אני חייב לספר לך גרשון, ולכל מי שקורא/ת. ישבתי היום יותר מדי זמן על יד המחשב ואשתי החלה להיות מתוחה. לקחתי אותה למסעדה טובה. אני בדר"כ משתדל לדבר איתה כעם אדם בריא. אמרתי לה: "תגידי לי אלפי, מה יש בך שאני כל כך אוהב אותך?" היא ענתה לי "אינני יודעת בעצמי". בתשובה לשאלה נוספת אמרה: גם אני אוהבת אותך. אני יודעת שאתה אוהב אותי ו י ש ל ך ס ב ל נ ו ת !". זה ריגש אותי וגם אישר לי פעם נוספת שאשתי מודעת לזה שיש לה בעיה אבל מעולם לא הודתה בכך (להוציא פעם אחת מזמן מאד). לדעתי אשתי, וודאי חולים נוספים מאלו שאינם מודים, בתוך עצמם מבינים משהו, אלא שזה לא תמיד, וכמובן שרק חלקית, כי אם הם היו ממש מבינים מה יש להם, הרי שלא היה להם, כי המחלה פוגעת בין השאר בתובנה. אני חושב שזה גם מה שקרה לשלמה ס. דהיינו הוא בכה לא רק משמחה על המפגש אלא בכה על עצמו.
 

אסתרס

New member
../images/Emo68.gifליענקלה, ולכולם בוקר טוב

אתה צודק בכל מה שאתה אומר, אני כל הזמן טוענת שלשלמה יש איים של הבנה. הבעיה העיקרית היתה אצלו - יכולת הביטוי המילולי, שנפגמה כבר בתחילת הדרך. טוב אתה עושה, בהתייחסותך אל אישתך כלאדם בריא, כך צריך ליהיות. כמובן ללא דרישות לתפקד בתחומים שיש ירידה כדי לא ליגרום לתיסכון מיותר. במאי 2006 עוד היינו בנופש במעלות עם הפנביונרים, היה קשה אך שווה. ביולי חגגנו בר מיצווה לאחד הנכדים ושלמה חגג אתנו עם הבנה סבירה בהחלט. בנובמבר החלה הדרדרות ביכולת ההליכה, ובפברואר חלה הנסיגה הגדולה. עד אד נסענו, בילינו, טיילנו המון. כמובן זה דרש המון סבלנות ומאמץ נפשי ופיזי, אבל היה כדאי. הלוואי והיינו היום באותו מצב. אז יישר כח מאסתר
 

אירילה

New member
כמו שאמרה אסתר - ישנם עדיין איים

אני רואה זאת אצל חמי ,שיהיה בריא עדיין מזהה אך לא זוכר כבר את השמות ,אבל הרגשות נשארו ואני מאמין כי גם בשלבים יותר מתקדמים עדיין נשארים רגשות ,גם אם יהיו חבויים הם ישנם ,המחלה כפי שנתפסת מתעתעת בנו ,יום אחד הוא צלול ולמחרת לא. תופעה נוספתהיא תשומת לב שהחולים זקוקים להם ,אצל חמי למשל ע"מ לעודד אותו אני פותח איתו בשיחות ,לא חשוב על מה ,מעודד אותו ליצור שיחה ,זה קשה מאוד אך אפשרי במסגרת המוגבליות שלו ,אני מאמין שבתוך תוכו הוא נהנה מהשיחה משום שהוא חש את ההתייחסות כלפיו ,ישנם לצערי מקרים בהם כל המשפחה מכונסת ואז אם לא מדברים איתו הוא יושב שקט ומכונס בתוך עצמו ואז לפחות אצלי ,אני שומע את צעקתו השקטה ומתחיל לדבר איתו ,גם אם לרוב איני מצליח להבין את דבריו בגלל מיעוט השימוש במילים אצלו הרי שאנחנו נהנים מהשיחה ,הוא מבסוט שמדברים איתו ואני נהנה מכך שעדיין אני זוכה לשוחח איתו ,צריך לנצל כל רגע בחיי חולה האלצהיימר ולנצל את אותם הדברים הנכבים לאיטם מידי יום כל עוד הם ישנם. ולסיום לגברים שבפורום ,כמובן שאיני מוריד מהערכתי על הטיפול בבנות הזוג. שיהיה לנו שבוע טוב ויום טוב. גרשון
 
../images/Emo103.gifמר גרשון נכון מה שאתה עושה

החולים צריכים גירויים הן בדיבור והן במעשה, אני קניתי לו 2 משחקים , לכל משחק יש מגש מחורר בגדלים שונים וצריך להכניס לתוך החורים את הפיטריה או את הלגו, כשאני נותנת לו לשחק הוא מרכיב אבל אם ישנם הנכדים או משהו אחר בבית הוא מתבייש ולא רוצה להרכיב את המשחק . ואז אני פותחת לו מחשב והוא רואה סירטי טבע. הדיבור איתו קשה הימים לא מובנות אינו זוכר את השמות אבל גירוי חייב להיות בכל מצב, אשריך
 

אסתרס

New member
../images/Emo68.gifגרשון כל כך כואב שזה נורא../images/Emo14.gif

דש להניה ולאורית ותחזיקו מעמד
 
../images/Emo106.gif../images/Emo150.gif אמרתי לך שמגיע לך גביע זה ממש

נכון ,רק שלא כל הגברים יודעים את זה צריך להעביר לכמה יותר גברים,שיעריכו את האישה שיש להם בבית, תודה ושבוע טוב
 
למעלה