האיש ההוא והרוח ההיא
האיש ההוא והרוח ההיא יום אחד, בלי שום סיבה, שום כלום, נגמרו לו האנשים שהוא יכל לדבר איתם, אז הוא חיפש לעצמו תחליפים. לא שאי פעם הוא באמת דיבר איתם, או שהם לא באמת התעניינו או שהוא חשב שהם לא באמת מתעניינים, ככה או ככה, זה לא משנה, הוא לא מצא. אז לאחר שהוא עבר על כל האנשים הלא מעונינים, שזה אומר כל האנשים כולם, הוא החליט למצוא לעצמו תחליפים אחרים. קצת מוזר שמישהו מחליט שאין אנשים שאפשר לדבר איתם, באמת לדבר איתם, לא סתם הא ודה וכל מיני האים ודהים, אבל ככה הוא החליט, לפעמים אנשים מחליטים דברים לא היגיוניים בעליל, אז הוא עזב את כל מה שהיה לו, חדר אפור עם מחשבות שחורות ושמש מזויפת שתלויה על התקרה, כמו השמש ככה החיים הוא חשב לעצמו דיי בגיחוך באותם הלילות שהוא בילה יחד עם הירח ושאר הכוכבים, עזב את הכל, טפס מונית לשום מקום, בשום מקום לקח איזה גמל לשום מקום אחר, וככה הוא התחיל נודד, איש קטן בעולם גדול, נקודה שחורה-לבנה בים של אפור. נודד במרחקים, במדברות ובימים, וזה הכל בשביל למצוא מישהו לדבר איתו. האיש היחיד שהוא אי פעם דיבר איתו כמו שצריך, שיחה מלב אל לב קוראים לזה, היה הוא עצמו, אבל כולם בסוף משתעממים מעצמם, לא משנה ההוא מהקומה השניה או ההוא מכוכב יאיר, אבל לכולם יש את כולם, ורק הוא חשב שאין לו כלום, אז הוא יצא לחפש. לחפש עם מי לדבר. אתם, סביר להניח, כנראה, מן הראוי, היגיוני בהחלט, בטוח, אין לכם מושג מה זה שאין לכם עם מי לדבר. קשה, קשה להבין אדם שחושב שאף אחד לא מקשיב לו, ולא משנה שהם אומרים שזה כן, הוא מרגיש שזה לא, ככה שאתם באמת לא יכולים להבין את הסיפור הזה. גם הוא לא באמת מבין את הסיפור הזה. כשמבינים משהו אפשר להתמודד איתו, אם הוא היה מבין אז בטח שהוא היה חושב על דרכים של התמודדות, אבל הוא לא הבין, `אין, אין עם מי לדבר` הוא חשב לעצמו, כולם כמו הטלפניות האלו של בזק, `שלום, אפשר לעזור לך?` מה שאומר שכולם נורא נחמדים, אבל זה לא נחמדים באמת. נחמדים בכלל כל מיני סיבות, אבל אף פעם אין סיבה אחת אמיתית. למענו. תמיד זה בגללם. `אף אחד לא באמת יודע להקשיב היום` - המחשבה הזו כל הזמן רצה לו בראש - `אף אחד לא באמת מבין`. אז הוא עזב את החדר האפור עם המחשבות השחורות והצהוב המזויף, רוקן את הארנק מכסף, הכניס פתקון קטן לכיס האחורי עם הריצ`רץ` הזה שאף פעם לא נסגר לחלוטין, זה בגלל שהוא נורא חלוד, קיפל את הפתק ככה יפה-יפה כמו יקה לדוגמה, אמר לעצמו בון וויז` ויצא אל העולם הגדול בשביל למצוא מישהו לדבר איתו. אתם, סביר להניח, כנראה, בלה-בלה, בטוח, אתם לא יודעים מה זה כשאין מי שיקשיב לכם, זה מה שהוא אמר לעצמו, שזה רק אצלו ככה, שרק אצלו יש את התקלות האלו עם העולם החיצוני, אצל אחרים זה לא ככה, ממש לא ככה, זה רק אצלו, ואם זה רק אצלו אז אף אחד לא יכול לייעץ לו, רק הוא יכול למצוא את התרופה, אז הוא יצא לעולם הגדול בשביל למצוא משהו קטן. למצוא אוזן. האיש שאף פעם לא הקשיבו לו נדד בין מדברות, אוקינוסים ויבשות, היה אצל אנשים בכל מיני צבעים, עם כל מיני שפות בכל מיני חורים, אבל עדיין לא מצא אף אחד לדבר איתו. או אולי כן לדבר אבל לא להקשיב. ואולי כן להקשיב אבל לא לדבר. ואולי כן לדבר וכן להקשיב אבל לא להקשיב באמת. ככה או ככה תמיד היה איזה משהו שם ברקע שאמר שזה לא אמיתי. ואם זה לא אמיתי אז זה לא זה. מצחיק לחיות בעולם אמיתי שהוא גם ככה מזויף ולרדוף אחרי אמת שלעולם לא תושג כי האמת היא גם ככה בעצמה לא אמיתית. אבל האיש שאף פעם לא הקשיבו לו נדד ונדד, לא ידע שהאמת לא קיימת וזה הכל תלוי באיך הוא מסתכל על דברים, `יש רק אמת אחת` המחשבה הלבנה אמרה לעולמו השחור, `ועד שאני לא אמצא אותה אני לא אוותר. כמו בטירונות פלס`ר גולני. יוצאים או על אלונקה, או על ארון, או עם הידיים מונפות לאוויר, ככה או ככה, לא מוותרים`. יש בעיה עם אמיתיות, האמת של עכשיו היא השקר של המחר והשקר של המחר הוא הטמטום של העתיד, אבל האיש שאף פעם לא הקשיבו לו גם אף פעם לא הקשיב, ומי שהוא גם אילם וגם חירש תמיד יהיו לו בעיות. תשאלו, תשאלו את האיש שאף פעם לא הקשיבו לו. וטייל בעולם, ראה שבעת פלאי עולם וכל מיני דברים חשובים שעשו אנשים שהדברים הפכו אותם גם לחשובים, טייל וטייל אבל עדיין לא מצאה אותה. את האוזן הזו שתקשיב. אבל לא תקשיב סתם, תקשיב אמיתי. וזה אומנם לקח לו המון זמן, המון המון זמן, אבל הוא עבר על כל האנשים בעולם, בזבז המון שעות ומילארדי מילים, אבל בסוף הוא הבין שאנשים אף פעם לא יקשיבו לו, אז הוא עבר לחפש במקומות אחרים. `שמש שמש` הוא הביט לשמש באמצע המדבר בשביל לראות אולי האנשים של השמים יותר מקשיבים מהאנשים של האדמה, `כן?` השמש הביטה בו בהפתעה ג
האיש ההוא והרוח ההיא יום אחד, בלי שום סיבה, שום כלום, נגמרו לו האנשים שהוא יכל לדבר איתם, אז הוא חיפש לעצמו תחליפים. לא שאי פעם הוא באמת דיבר איתם, או שהם לא באמת התעניינו או שהוא חשב שהם לא באמת מתעניינים, ככה או ככה, זה לא משנה, הוא לא מצא. אז לאחר שהוא עבר על כל האנשים הלא מעונינים, שזה אומר כל האנשים כולם, הוא החליט למצוא לעצמו תחליפים אחרים. קצת מוזר שמישהו מחליט שאין אנשים שאפשר לדבר איתם, באמת לדבר איתם, לא סתם הא ודה וכל מיני האים ודהים, אבל ככה הוא החליט, לפעמים אנשים מחליטים דברים לא היגיוניים בעליל, אז הוא עזב את כל מה שהיה לו, חדר אפור עם מחשבות שחורות ושמש מזויפת שתלויה על התקרה, כמו השמש ככה החיים הוא חשב לעצמו דיי בגיחוך באותם הלילות שהוא בילה יחד עם הירח ושאר הכוכבים, עזב את הכל, טפס מונית לשום מקום, בשום מקום לקח איזה גמל לשום מקום אחר, וככה הוא התחיל נודד, איש קטן בעולם גדול, נקודה שחורה-לבנה בים של אפור. נודד במרחקים, במדברות ובימים, וזה הכל בשביל למצוא מישהו לדבר איתו. האיש היחיד שהוא אי פעם דיבר איתו כמו שצריך, שיחה מלב אל לב קוראים לזה, היה הוא עצמו, אבל כולם בסוף משתעממים מעצמם, לא משנה ההוא מהקומה השניה או ההוא מכוכב יאיר, אבל לכולם יש את כולם, ורק הוא חשב שאין לו כלום, אז הוא יצא לחפש. לחפש עם מי לדבר. אתם, סביר להניח, כנראה, מן הראוי, היגיוני בהחלט, בטוח, אין לכם מושג מה זה שאין לכם עם מי לדבר. קשה, קשה להבין אדם שחושב שאף אחד לא מקשיב לו, ולא משנה שהם אומרים שזה כן, הוא מרגיש שזה לא, ככה שאתם באמת לא יכולים להבין את הסיפור הזה. גם הוא לא באמת מבין את הסיפור הזה. כשמבינים משהו אפשר להתמודד איתו, אם הוא היה מבין אז בטח שהוא היה חושב על דרכים של התמודדות, אבל הוא לא הבין, `אין, אין עם מי לדבר` הוא חשב לעצמו, כולם כמו הטלפניות האלו של בזק, `שלום, אפשר לעזור לך?` מה שאומר שכולם נורא נחמדים, אבל זה לא נחמדים באמת. נחמדים בכלל כל מיני סיבות, אבל אף פעם אין סיבה אחת אמיתית. למענו. תמיד זה בגללם. `אף אחד לא באמת יודע להקשיב היום` - המחשבה הזו כל הזמן רצה לו בראש - `אף אחד לא באמת מבין`. אז הוא עזב את החדר האפור עם המחשבות השחורות והצהוב המזויף, רוקן את הארנק מכסף, הכניס פתקון קטן לכיס האחורי עם הריצ`רץ` הזה שאף פעם לא נסגר לחלוטין, זה בגלל שהוא נורא חלוד, קיפל את הפתק ככה יפה-יפה כמו יקה לדוגמה, אמר לעצמו בון וויז` ויצא אל העולם הגדול בשביל למצוא מישהו לדבר איתו. אתם, סביר להניח, כנראה, בלה-בלה, בטוח, אתם לא יודעים מה זה כשאין מי שיקשיב לכם, זה מה שהוא אמר לעצמו, שזה רק אצלו ככה, שרק אצלו יש את התקלות האלו עם העולם החיצוני, אצל אחרים זה לא ככה, ממש לא ככה, זה רק אצלו, ואם זה רק אצלו אז אף אחד לא יכול לייעץ לו, רק הוא יכול למצוא את התרופה, אז הוא יצא לעולם הגדול בשביל למצוא משהו קטן. למצוא אוזן. האיש שאף פעם לא הקשיבו לו נדד בין מדברות, אוקינוסים ויבשות, היה אצל אנשים בכל מיני צבעים, עם כל מיני שפות בכל מיני חורים, אבל עדיין לא מצא אף אחד לדבר איתו. או אולי כן לדבר אבל לא להקשיב. ואולי כן להקשיב אבל לא לדבר. ואולי כן לדבר וכן להקשיב אבל לא להקשיב באמת. ככה או ככה תמיד היה איזה משהו שם ברקע שאמר שזה לא אמיתי. ואם זה לא אמיתי אז זה לא זה. מצחיק לחיות בעולם אמיתי שהוא גם ככה מזויף ולרדוף אחרי אמת שלעולם לא תושג כי האמת היא גם ככה בעצמה לא אמיתית. אבל האיש שאף פעם לא הקשיבו לו נדד ונדד, לא ידע שהאמת לא קיימת וזה הכל תלוי באיך הוא מסתכל על דברים, `יש רק אמת אחת` המחשבה הלבנה אמרה לעולמו השחור, `ועד שאני לא אמצא אותה אני לא אוותר. כמו בטירונות פלס`ר גולני. יוצאים או על אלונקה, או על ארון, או עם הידיים מונפות לאוויר, ככה או ככה, לא מוותרים`. יש בעיה עם אמיתיות, האמת של עכשיו היא השקר של המחר והשקר של המחר הוא הטמטום של העתיד, אבל האיש שאף פעם לא הקשיבו לו גם אף פעם לא הקשיב, ומי שהוא גם אילם וגם חירש תמיד יהיו לו בעיות. תשאלו, תשאלו את האיש שאף פעם לא הקשיבו לו. וטייל בעולם, ראה שבעת פלאי עולם וכל מיני דברים חשובים שעשו אנשים שהדברים הפכו אותם גם לחשובים, טייל וטייל אבל עדיין לא מצאה אותה. את האוזן הזו שתקשיב. אבל לא תקשיב סתם, תקשיב אמיתי. וזה אומנם לקח לו המון זמן, המון המון זמן, אבל הוא עבר על כל האנשים בעולם, בזבז המון שעות ומילארדי מילים, אבל בסוף הוא הבין שאנשים אף פעם לא יקשיבו לו, אז הוא עבר לחפש במקומות אחרים. `שמש שמש` הוא הביט לשמש באמצע המדבר בשביל לראות אולי האנשים של השמים יותר מקשיבים מהאנשים של האדמה, `כן?` השמש הביטה בו בהפתעה ג
