אבי בכר 2005
New member
האיש והנהר*
איש אחד חיי חיים קשיי יום, ימיו עברו לו במאבקים בילתי פוסקים למצוא אושר, שלווה, נחת-רוח ובעיקר בדאגה לגבי עתידו. יום אחד הוא התעורר וגילה שמזה זמן הוא נסחף בזרם הגועש של נהר פיראי, מבוהל ונסער הוא החל לאחוז כל דבר שנקלע בדרכו, סלעים, ענפים, גיזרי עץ, מנסה נואשות לקבע עצמו למשהו, להרגיש בטוח, להחלץ מהזרם השוטף, כל העת מניע רגלים במהירות שומר על ראשו מעל המיים. אף אחד מהנסיונות הללו לא הועיל לאורך זמן, בסופו של דבר בא גל נוסף וסחף אותו עם הזרם, שוב מטלטל אותו אל המיים הגועשים. לאחר זמן מה, מותש ועייף מנסיונות, נותר שכוב על גבו ללא ניע, נשטף לו עם הזרם, החל מביט בנוף החולף מולו, העצים לאורף הגדות, השמיים מעל, מחשבה חלפה בראשו, אולי אין צורך להלחם בזרם, אולי פשוט ימשיך לו כך ויראה לאן יוביל אותו הזרם. מרגע זה ואילך המשיך לשכב לו כך, נשטף בזרם, מביט במראות העוברות מול עיניו, עצים, ציפורים, שמיים, ושוב עצים ושוב שמיים, עם הזמן שקע במראות והניח לרצונותיו והניח למצבו . הוא המשיך לו כך רגוע ושלו שעות, ימים ושבועות - יש אומרים שנים. המראות התחלפו, העונות התחלפו........ עד שיום אחד כבר לא יכול היה להבחין בינו לבין המיים סביבו, באותו היום הוא התעורר שנית וגילה שלאורך כל הדרך הוא עצמו היה לא אחר מאשר המיים, באותו היום הוא היה נָהַר. (סתם כי בא לי לספר) -
יום מבורך *בהתחלה ההודעה הזו נכתבה כתשובה בתחתיתו האבודה של איזה שירשור, אחר כך מצאתי לנכון לשכן אותה גם ביציע.
איש אחד חיי חיים קשיי יום, ימיו עברו לו במאבקים בילתי פוסקים למצוא אושר, שלווה, נחת-רוח ובעיקר בדאגה לגבי עתידו. יום אחד הוא התעורר וגילה שמזה זמן הוא נסחף בזרם הגועש של נהר פיראי, מבוהל ונסער הוא החל לאחוז כל דבר שנקלע בדרכו, סלעים, ענפים, גיזרי עץ, מנסה נואשות לקבע עצמו למשהו, להרגיש בטוח, להחלץ מהזרם השוטף, כל העת מניע רגלים במהירות שומר על ראשו מעל המיים. אף אחד מהנסיונות הללו לא הועיל לאורך זמן, בסופו של דבר בא גל נוסף וסחף אותו עם הזרם, שוב מטלטל אותו אל המיים הגועשים. לאחר זמן מה, מותש ועייף מנסיונות, נותר שכוב על גבו ללא ניע, נשטף לו עם הזרם, החל מביט בנוף החולף מולו, העצים לאורף הגדות, השמיים מעל, מחשבה חלפה בראשו, אולי אין צורך להלחם בזרם, אולי פשוט ימשיך לו כך ויראה לאן יוביל אותו הזרם. מרגע זה ואילך המשיך לשכב לו כך, נשטף בזרם, מביט במראות העוברות מול עיניו, עצים, ציפורים, שמיים, ושוב עצים ושוב שמיים, עם הזמן שקע במראות והניח לרצונותיו והניח למצבו . הוא המשיך לו כך רגוע ושלו שעות, ימים ושבועות - יש אומרים שנים. המראות התחלפו, העונות התחלפו........ עד שיום אחד כבר לא יכול היה להבחין בינו לבין המיים סביבו, באותו היום הוא התעורר שנית וגילה שלאורך כל הדרך הוא עצמו היה לא אחר מאשר המיים, באותו היום הוא היה נָהַר. (סתם כי בא לי לספר) -