הי, מור
עצוב לי יחד איתך. הלוואי ויכולתי להגיד יותר כדי לנחם, אבל אני מרגיש קצת כמו
ומעדיף לא לחזור על הקלישאות האלה שכל סבתא פולניה מדקלמת. בכל מקרה אני פה. ומוכן מאד להקשיב ולתמוך במידת האפשר. אגב, אני לא מסכים עם האמירה שלמרות הפורום והאינטרנט נשארים בהכרח לבד. זה קשור במידה רבה לדיון שהיה לנו פה לפני כמה ימים על ההבדל בין
בדידותמצד אחד לבין
תחושה של "לבדיות" שהיא דבר שונה. (זה נמצא אני מניח איזה דף או 2 אחורה). אני מאד מקווה שהפורום הזה קצת יקהה את העצבות. בשביל זה אנחנו כאן, (כולנו ולא רק סהר). להת´ מיורם (האיש מהצפון)