האיש שבפנים

האיש שבפנים

הוא היה איש חשאי מאוד לא היו לו הרבה חברים אפילו כאלה שאפשר להגדיר כ מכרים בקושי היו לו הוא היה בודד בעולם ללא אישה או ילדים ללא משכן קבוע או בית הוא היה מטייל בעולם המון נשאר לילה אחד פה ולילה אחד שם במלונות זולים ועלומי שם הכול לפי צורך המשימה שאליה הוא נשלח מידי פעם היה מוצא איזה בחורה נאה באיזה בר פינתי מספק את צרכיו ונעלם הלאה בלי להשאיר עיקבות בלי שם ובלי טלפון להמשך הקשר הוא ביכלל היה איש ללא שם הוא כבר בקושי זכר מה הוא שמו האמיתי ומי הוא ביכלל מרוב זהויות ודמויות שהוא היה צריך ללבוש לצורך עבודתו הוא היה מחליף שמות וזהויות כמו שמחליפים גרביים ותחתונים אבל למרות הכול האיש הזה הרגיש מאושר מדרך החיים שבה הוא החר היא התאימה לו כמו כפפה ליד והאיש הזה היה גר בתוך איש אחר איש שהיה בידיוק ההפך ממנו היו לו מלא חברים וחברות ו הוא היה מבלה במסיבות קוקטייל וארועים מפוארים הוא היה מתרועע עם החברה הגבוהה הוא מה שהייתם קוראים סלבריטי היה לו ביית יפה באיזור נחשב ואישה יפה וילדים מוצלחים ועם זאת הוא הרגיש לא שלם היה חסר לו משהו הוא הרגיש שכול החיים שלו הם לא אמיתיים חלק מאיזה שהיא הצגה גדולה ללא קהל שהמסך עומד לרדת עליה כול רגע ולכן למרות אישתו היפה והילדים המוצלחים היה המון מתח אצלו בבית והם רבו המון בבית והוא היה בוגד באישתו על ימין ושמאל עם נשים שלא אהבו אותו ביכלל אלא רק נמשכו לכוח שלו ולכסף שלו ושני האנשים האלה גרו בגוף אחד ואפילו לא ידעו אחד על השני וככה התנהלו חייהם כש האיש הבודד היה מקבל משימה הוא היה משתלט על הגוף שלהם ומנהל את חייהם כאשר היתה מסתיימת המשימה האיש החברותי היה פורץ קדימה ומשתלט על הגוף שלהם אף אחד מהם לא ידע מה השני ביצע בזמן העירות של השני ואת החורים החסרים בחייהם הם מלאו כול אחד בדרכו שלו זה היה עוד פרוייקט מוצלח של סוכן ריגול למשימות מיוחדות שם קוד 777x של שירות הבייון של ישראל (המוסד)
 

etyo1

New member
על הכתיבה

קודם כל מאד אהבתי את הכינוי שלך, נשמע שיש לך את השקפת העולם הכי נכונה על החיים, לחייך, לקחת דברים בפרופורציות ובאופן כללי, להתעקש לראות את היופי כי הרי את הכיעור כולם רואים.. קראתי לאחרונה ספר של סטיבן קינג שבו הוא מתאר את תהליך הכתיבה של עצמו (לספר קוראים "על הכתיבה") והוא אמר שם משהו שנדמה לי שיתרום לך. כשאנחנו כותבים טיוטה ראשונה אנחנו למעשה מספרים את הסיפור לעצמנו, אנחנו מעבירים לדף את מה שיש לנו בראש - את הרעיון ואת פרטיו. אח"כ כדי להפוך את הטיוטה ל"סיפור" שמיועד לקוראים "חיצוניים" צריך לבודד את מה שאנחנו רוצים להעביר ולהמציא עבורו סצינות שמראות אותו. לדוגמא כדי שהקורא יבין שמדובר ב"זאב בודד" מבלי שנספר לו במילים שמדובר באדם בודד אפשר נניח לתאר אותו ברחוב, עטוף מעיל, מכונס בעצמו, אולי מביט על זוגות וחבורות אנשים שחולפות על פניו, נכנס לבאר, מתישב בפינה, ריקה מאנשים, מזמין כוסית וויסקי, אולי הברמן מנסה לשאול שאלות לפתח שיחה, והוא עונה בהתחמקות או בקצרה (מקבלים תחושה של חשאיות מישהו שלא מדבר..) וכו'.. כל דבר שאנחנו רוצים שהקורא "יידע" על הגיבור, אנחנו מוצאים סצינה שתמחיש. כך, לגבי המריבות עם האשה, כך לגבי הבגידות.. כל מה שסיפרת לעצמך ואתה יודע על הגיבור.. זו עבודה קשה מצד אחד, מצד שני, מטיוטה ראשונה קצרה ואינפורמטיבית מאד שיש לך ביד, יכול לצאת לך יופי של סיפור קצר
מקווה שתרמתי. זה הרבה
 

ב ן ח ו ר י ן

Member
מנהל
נתת איזה תיאור שאתה חייב לחבר למשהו...

יותר רציני. תנסה לפתח את מה שכתבת לסיפור קצת יותר ארוך.
 
למעלה