האיש שרואה את הקשר המסתורי שמחבר בין הכול
"לו יכולתי לצייר את העולם כפי שהוא נראה דרך עיניי, ולהראות לכולם את המבנה המורכב, המעודן והמופלא שלו ואיך אנחנו, בני האדם, ארוגים בתוך המבנה הזה, אולי אנשים היו יכולים להתמודד יותר בקלות עם מכאובי החיים ולהתעלות מעליהם. אני יודע את זה כי למרות שאני נראה היום האדם האופטימי ביותר, הייתי בגיהינום וחזרתי ממנו״. ראיון עם ג’ייסון פָּאדְגֶ׳ט, שנחשב בעיני רבים לגאון במתמטיקה אחרי שעבר מהפך כואב בחייו
ג׳ייסון פָּאדְגֶ׳ט, 31, הערים מוס וג’ל על שערו הבלונדיני הארוך וסידר אותו בקוצים מחודדים בדיוק כמו שאהב. הוא זרק על עצמו את מעיל העור השחור ויצא לפגוש את החברים לעוד לילה של בילוי והנאה בבר הקריוקי האהוב עליו בעיר מגוריו טאקומה, במדינת וושינגטון. סמוך לחצות הוא הלך לבר להתרענן עם עוד כוס קולה. הוא הבטיח לחברים טרמפ הביתה לאחר הבילוי ולכן הקפיד לא להשתכר באותו לילה.
פאדג׳ט שם לב שעיניו של הברמן השתהו במשך שנייה ארוכה על הארנק התפוח שלו, אבל מיד סילק כל חשש מליבו. במילא הכול היה מלא בשטרות של לא יותר מעשרים דולר. הוא שפך את הקולה לגרונו בכמה לגימות והתקדם לעבר היציאה מהמועדון.
כשהיה צעדים ספורים מחוץ לדלת הוא הרגיש חבטה עזה בראשו שמוטטה אותו על ברכיו. בהתחלה הוא חשב שזו אחת ממחוות הידידות של חבריו שהיו קצת שתויים, אבל אז הוא הרגיש עוד ועוד חבטות ובעיטות ניתכות על ראשו. בתוך החשכה של הכרתו המתערפלת הוא הרגיש שתוחבים ידיים לכיסי מעילו, וכשלא הצליחו למצוא שם את ארנקו, המשיכו מתוך תסכול להמטיר על ראשו עוד אגרופים ובעיטות, לקלל ולצעוק, ואחר כך שמע רק את הלמות צעדיהם מתרחקים במהירות.
אחרי דקות ארוכות בהן הכרתו נעלמה ושבה מספר פעמים הוא הצליח להתרומם לאט על רגליו, מתנדנד לעבר מכוניתו, לא מבין לאן חבריו נעלמו. למזלו בית החולים היה קרוב. בבדיקות התברר שהוא סובל מזעזוע מוח קשה. הרופא נתן לו משככי כאבים ושלח אותו הביתה. פאדג׳ט לא ידע שבאותו יום אחרי תקרית השוד האלימה הוא השאיר את ה״אני״ הישן שלו בכניסה לבר ובמקומו נולד ג’ייסון פאדג׳ט חדש לגמרי.
במערה השחורה[URL]http://www.epochtimes.co.il/et/16790[/URL]
״כשקמתי למחרת בבוקר כל העולם סביבי נראה אחרת״, מספר פאדג׳ט בראיון לאפוק טיימס, ״אבל חשבתי שיש לי הזיות בגלל כל משככי הכאבים שנתנו לי בבית החולים״. כשהוא מתאר איך העולם נראה לו אחרת, הוא מתחיל לדבר במהירות, בהתלהבות מדבקת, וקשה לעצור אותו.
כשפתח את הברז באמבטיה, הוא ראה מניפה של קרני אור ססגוניות יוצאות במאונך מזרם המים, לכל הכיוונים, עוברות את הכיור ומעבר אליו אל מה שנראה לו כאינסוף. כשהציץ לחצר מבעד לחלון, העלים על העץ נראו כמו אוסף של אינסוף משולשים זעירים מחוברים אחד לשני באינספור צורות.
בניסיון לעורר את עצמו מתוך מה שנראה כהזיות הוא הלך להכין לעצמו כוס קפה. כאשר מזג את החלב לקפה הוא ראה את החלב מסתחרר בתוך הקפה במעגל ועוד מעגל קטן יותר ועוד באינסוף מעגלים הולכים וקטנים משתלבים אחד בתוך השני בסדר מופלא, כמו בקונכייה. כל הדירה עצמה והחפצים שבתוכה הפכו לאוסף של צורות גיאומטריות.
פאדג׳ט היה בטוח שמשהו השתבש במוחו כי היו גם סימפטומים פיסיים: כאבים עזים, רעד בלתי נשלט ופרפורים בכל הגוף. בבדיקה נוספת בבית החולים וסריקת מוח נאמר לו שלא רואים פגיעה מוחית והסימפטומים בוודאי יחלפו בהמשך.
אבל הסימפטומים לא חלפו. כל העולם סביבו המשיך להיראות כמו אוסף של צורות גיאומטריות מסובכות שבהדרגה משכו את ליבו יותר ויותר במורכבות האינסופית וביופי שלהן. הוא התמלא סקרנות לחקור מה קרה לאנשים אחרים שחוו כמוהו פגיעה בראש. האם גם הם התחילו לראות את העולם באופן שונה?
הוא התחיל בחיפוש קצר באינטרנט שהלך והתארך כל יום עד שלאחר שבוע מצא את עצמו גולש ימים ולילות בניסיונות לפענח ולהבין מהן הצורות המופלאות האלה שהוא רואה, במקום העולם שהיה רגיל לראות קודם. מבחור שנשר מהקולג’ וכמי שהתעניין רק בחיי חברה ומסיבות הוא הפך לחוקר אוטודידקט שבוי בתשוקה אדירה לדעת ולהבין כל מה שקשור במתמטיקה ובמיוחד בגיאומטריה.
העולם החדש שנגלה לפניו נראה לו כל כך מושך ומלא קסם. העולם בחוץ, לעומת זאת, נראה כל כך מאיים, במיוחד ככל שחזר ועלה בדמיונו באופן כפייתי השוד האלים, עד שהוא החל לאבד עניין בעולם החיצוני. הוא התחיל לחשוש לצאת מהבית ולפגוש אנשים, אפילו חברים קרובים. יום אחד, בהתקף של פאניקה הוא כיסה את כל החלונות בבית בשמיכות כהות, מסרב לכל קשר עם העולם החיצון.
הוא סרב לענות לטלפונים מבני משפחה וחברים וכאשר הגיעו לבקר אותו ביקש מהם לעזוב. אחת לכמה שבועות הוא יצא לקניות הכרחיות בסופרמרקט כשהוא בודק וחוזר ובודק האם נעל היטב את הבית, נמנע להיתקל באנשים או לדבר עם מישהו.
באחת הגיחות הקצרות מהבית הוא קנה טלסקופ בתקווה להבין טוב יותר את היקום סביבו ואיך הוא עצמו מחובר ליקום. ״אולי זה היה כמו לחזור לרחם, לפני שאוכל לחזור לעולם כאדם חדש״, הוא כתב בספרו ״חבטה של גאונות״ שראה אור בחודש אפריל 2014 בארה״ב.
האור בקצה המנהרה
ארבע שנים חי פאדג׳ט בבדידות בתוך דירתו החשוכה שבעיניו נראתה כמו מערת קסמים. מתוך הצורות הגיאומטריות שהתגלו לעיניו ללא הפוגה, ומתוך מה שלמד במשך הזמן באינטרנט הוא הבין שהוא בעצם רואה היישר מול עיניו ייצוג ממשי של הנוסחאות המתמטיות שמסבירות תופעות שונות ביקום, שאותן כל כך התקשה להבין בימיו בבית הספר…
"לו יכולתי לצייר את העולם כפי שהוא נראה דרך עיניי, ולהראות לכולם את המבנה המורכב, המעודן והמופלא שלו ואיך אנחנו, בני האדם, ארוגים בתוך המבנה הזה, אולי אנשים היו יכולים להתמודד יותר בקלות עם מכאובי החיים ולהתעלות מעליהם. אני יודע את זה כי למרות שאני נראה היום האדם האופטימי ביותר, הייתי בגיהינום וחזרתי ממנו״. ראיון עם ג’ייסון פָּאדְגֶ׳ט, שנחשב בעיני רבים לגאון במתמטיקה אחרי שעבר מהפך כואב בחייו
ג׳ייסון פָּאדְגֶ׳ט, 31, הערים מוס וג’ל על שערו הבלונדיני הארוך וסידר אותו בקוצים מחודדים בדיוק כמו שאהב. הוא זרק על עצמו את מעיל העור השחור ויצא לפגוש את החברים לעוד לילה של בילוי והנאה בבר הקריוקי האהוב עליו בעיר מגוריו טאקומה, במדינת וושינגטון. סמוך לחצות הוא הלך לבר להתרענן עם עוד כוס קולה. הוא הבטיח לחברים טרמפ הביתה לאחר הבילוי ולכן הקפיד לא להשתכר באותו לילה.
פאדג׳ט שם לב שעיניו של הברמן השתהו במשך שנייה ארוכה על הארנק התפוח שלו, אבל מיד סילק כל חשש מליבו. במילא הכול היה מלא בשטרות של לא יותר מעשרים דולר. הוא שפך את הקולה לגרונו בכמה לגימות והתקדם לעבר היציאה מהמועדון.
כשהיה צעדים ספורים מחוץ לדלת הוא הרגיש חבטה עזה בראשו שמוטטה אותו על ברכיו. בהתחלה הוא חשב שזו אחת ממחוות הידידות של חבריו שהיו קצת שתויים, אבל אז הוא הרגיש עוד ועוד חבטות ובעיטות ניתכות על ראשו. בתוך החשכה של הכרתו המתערפלת הוא הרגיש שתוחבים ידיים לכיסי מעילו, וכשלא הצליחו למצוא שם את ארנקו, המשיכו מתוך תסכול להמטיר על ראשו עוד אגרופים ובעיטות, לקלל ולצעוק, ואחר כך שמע רק את הלמות צעדיהם מתרחקים במהירות.
אחרי דקות ארוכות בהן הכרתו נעלמה ושבה מספר פעמים הוא הצליח להתרומם לאט על רגליו, מתנדנד לעבר מכוניתו, לא מבין לאן חבריו נעלמו. למזלו בית החולים היה קרוב. בבדיקות התברר שהוא סובל מזעזוע מוח קשה. הרופא נתן לו משככי כאבים ושלח אותו הביתה. פאדג׳ט לא ידע שבאותו יום אחרי תקרית השוד האלימה הוא השאיר את ה״אני״ הישן שלו בכניסה לבר ובמקומו נולד ג’ייסון פאדג׳ט חדש לגמרי.
במערה השחורה[URL]http://www.epochtimes.co.il/et/16790[/URL]
״כשקמתי למחרת בבוקר כל העולם סביבי נראה אחרת״, מספר פאדג׳ט בראיון לאפוק טיימס, ״אבל חשבתי שיש לי הזיות בגלל כל משככי הכאבים שנתנו לי בבית החולים״. כשהוא מתאר איך העולם נראה לו אחרת, הוא מתחיל לדבר במהירות, בהתלהבות מדבקת, וקשה לעצור אותו.
כשפתח את הברז באמבטיה, הוא ראה מניפה של קרני אור ססגוניות יוצאות במאונך מזרם המים, לכל הכיוונים, עוברות את הכיור ומעבר אליו אל מה שנראה לו כאינסוף. כשהציץ לחצר מבעד לחלון, העלים על העץ נראו כמו אוסף של אינסוף משולשים זעירים מחוברים אחד לשני באינספור צורות.
בניסיון לעורר את עצמו מתוך מה שנראה כהזיות הוא הלך להכין לעצמו כוס קפה. כאשר מזג את החלב לקפה הוא ראה את החלב מסתחרר בתוך הקפה במעגל ועוד מעגל קטן יותר ועוד באינסוף מעגלים הולכים וקטנים משתלבים אחד בתוך השני בסדר מופלא, כמו בקונכייה. כל הדירה עצמה והחפצים שבתוכה הפכו לאוסף של צורות גיאומטריות.
פאדג׳ט היה בטוח שמשהו השתבש במוחו כי היו גם סימפטומים פיסיים: כאבים עזים, רעד בלתי נשלט ופרפורים בכל הגוף. בבדיקה נוספת בבית החולים וסריקת מוח נאמר לו שלא רואים פגיעה מוחית והסימפטומים בוודאי יחלפו בהמשך.
אבל הסימפטומים לא חלפו. כל העולם סביבו המשיך להיראות כמו אוסף של צורות גיאומטריות מסובכות שבהדרגה משכו את ליבו יותר ויותר במורכבות האינסופית וביופי שלהן. הוא התמלא סקרנות לחקור מה קרה לאנשים אחרים שחוו כמוהו פגיעה בראש. האם גם הם התחילו לראות את העולם באופן שונה?
הוא התחיל בחיפוש קצר באינטרנט שהלך והתארך כל יום עד שלאחר שבוע מצא את עצמו גולש ימים ולילות בניסיונות לפענח ולהבין מהן הצורות המופלאות האלה שהוא רואה, במקום העולם שהיה רגיל לראות קודם. מבחור שנשר מהקולג’ וכמי שהתעניין רק בחיי חברה ומסיבות הוא הפך לחוקר אוטודידקט שבוי בתשוקה אדירה לדעת ולהבין כל מה שקשור במתמטיקה ובמיוחד בגיאומטריה.
העולם החדש שנגלה לפניו נראה לו כל כך מושך ומלא קסם. העולם בחוץ, לעומת זאת, נראה כל כך מאיים, במיוחד ככל שחזר ועלה בדמיונו באופן כפייתי השוד האלים, עד שהוא החל לאבד עניין בעולם החיצוני. הוא התחיל לחשוש לצאת מהבית ולפגוש אנשים, אפילו חברים קרובים. יום אחד, בהתקף של פאניקה הוא כיסה את כל החלונות בבית בשמיכות כהות, מסרב לכל קשר עם העולם החיצון.
הוא סרב לענות לטלפונים מבני משפחה וחברים וכאשר הגיעו לבקר אותו ביקש מהם לעזוב. אחת לכמה שבועות הוא יצא לקניות הכרחיות בסופרמרקט כשהוא בודק וחוזר ובודק האם נעל היטב את הבית, נמנע להיתקל באנשים או לדבר עם מישהו.
באחת הגיחות הקצרות מהבית הוא קנה טלסקופ בתקווה להבין טוב יותר את היקום סביבו ואיך הוא עצמו מחובר ליקום. ״אולי זה היה כמו לחזור לרחם, לפני שאוכל לחזור לעולם כאדם חדש״, הוא כתב בספרו ״חבטה של גאונות״ שראה אור בחודש אפריל 2014 בארה״ב.
האור בקצה המנהרה
ארבע שנים חי פאדג׳ט בבדידות בתוך דירתו החשוכה שבעיניו נראתה כמו מערת קסמים. מתוך הצורות הגיאומטריות שהתגלו לעיניו ללא הפוגה, ומתוך מה שלמד במשך הזמן באינטרנט הוא הבין שהוא בעצם רואה היישר מול עיניו ייצוג ממשי של הנוסחאות המתמטיות שמסבירות תופעות שונות ביקום, שאותן כל כך התקשה להבין בימיו בבית הספר…