האי שלנו

[מביטה החוצה]

האי שלנו מרוחק
ונראה כאילו כל יום מתרחק עוד
אני שוחה לבד, ואתה גם
אי שם
באוקיינוס סוער של בלבול
של האשמות, שקרים ותסכול.
האי שלנו קורא לנו
אבל אין לנו כוחות לשחות עד אליו
בטח לא לך
כי עדיף לך לשחות לבד
מאשר שאטביע אותך
יחד עם כל השדים שלי
ואז אולי
נתרחק מהאי לעד.
האי שלנו חזק
הוא עומד שם איתן, לא זז
לא משנה כמה האוקיינוס כועס
או עד כמה הרחיק אותנו משם
שנינו יודעים שהוא שם
ויכולים לשחות אליו חזרה
אבל התעייפנו כבר
בעיקר אתה, פצוע מדי
אז עכשיו מנוחה.
אני כאן, אתה שם
עדיין מתקשרים בסימנים
שרק שנינו מבינים
מנסים לשחות האחד לכיוון השניה
מדי פעם אני דוחפת לכיוונך
גלים של האשמות שווא
וחוסר מודעות עצמית.
ואתה דוחף אליי חזרה
גלי זעם, כעס וטינה.
אז הגלים עוד סוערים.
אולי מחר או מחרתיים
הרוחות ירגעו
הגלים ישקטו
אולי תסכים לשחות לכיווני
ויחד נשחה, לאט לאט
חזרה אל האי.
נקווה שהוא נשאר יפה ויציב
כי אם לא- נייפה אותו
נטפח אותו
אתה חושב שזה עוד אפשרי?