פגסוססססססס
New member
האלטרנטיבה היא ללכת לבית משפט, לנסות למצוא קו
האלטרנטיבה היא ללכת לבית משפט, לנסות למצוא קונה למאגר, לוותר על הכנסות ממיסים ממכירת 30% מהמאגר לוודסייד האוסטרלית ולהתפלל שתעריפי החשמל לא יעלו בעקבות העיכוב בפיתוח המאגר. במציאות של היום, בה רבים מהישגי הפוליטקאים נמדדים בהתאם להשפעתם על יוקר המחיה, מדובר במהלך השקול כמעט להתאבדות הפוליטית.
אם לא די בכך, הרי שמועצת הנפט - הגוף שמנהל את תחום חיפושי הגז ואחראי עליו - פועל מזה כשנה ללא יו"ר קבוע ובניגוד לכאורה לחוק. מנכ"לית עמותת צלול מאיה יעקבס פנתה לאחרונה לשר האנרגיה והמים סילבן שלום והזכירה לו ש"חוק הנפט קובע כי על השר למנות את אחד מחברי מועצת הנפט ליו"ר המועצה. עוד קובע החוק כי אם חבר מועצה חדל לכהן בתפקידו לפני תום כהונתו יש למנות לתפקיד חבר אחר, ובהקדם האפשרי. יתר על כן, החוק קובע כי קיום המועצה, סמכויותיה ותוקף פעולותיה עשויים להיפגע במידה והשר אינו פועל בהקדם האפשרי למינוי חלופי במקום חבר שחדל לכהן בתפקידו במועצה. עם זאת, בניגוד להוראות חוק הנפט ולמרות שחלפה כשנה מאז חדל רון נחמן ז"ל לכהן כיו"ר מועצת הנפט, לא מונה עד היום יו"ר קבוע למועצה".
המדינה לא מצליחה לאשר את תוואי צנרת ההולכה
אבל גם אם המדינה היתה מכתיבה את הרגולציה באופן נכון ואפקטיבי, מחייבת פיצול מאגרים ודואגת לפיתוח מאגרים, היא לא הייתה יכולה לחבר את צנרת ההולכה מהמאגרים בים לחוף: המדינה מנסה כבר שנה לאשר שהגז מהים יתחבר ליבשה בעמק חפר ובאלייקים, זאת כדי לפתור את בעיית המחסור בגז שהתעורר ב־2012.
אלא שאתמול, לקראת דיון בנושא שאמור להערך בקרוב במועצה הארצית לתכנון ובנייה, הוגשו למעלה מ־7,000 התנגדויות מטעם תושבי האזור לחוקר הממונה מטעם המועצה הארצית נגד הכוונה להקים מתקני גז ביבשה. מדובר בכ־2,200 התנגדויות מעמק חפר, כ־2,400 מחוף הכרמל ו־2,800 ממגידו. מאחר וכל דיון יהיה פרטני, הסיכוי שהמדינה תעניק היתרי בניה במהלך שנת 2014 הולך וקטן.
גם החלופה בדמות מתקני קליטת גז ימיים אינה ישימה, זאת כאשר לדברי המתנגדים, המנדט שניתן לאדריכל שילווה את התוכנית להקמת מתקני הקליטה ביבשה גידי לרמן כולל רק תכנון יבשתי. אם כן, המועד בו יחוברו המאגרים לחוף אינו ידוע. בינתיים היזמים על סף סגירת חוזי יצוא גז שיועברו באמצעות צנרת הולכה למצרים או טורקיה, כך שרוב הסיכויים שאזרחי קהיר או אנקרה יהנו מהגז הישראלי לפני שתושבי ישראל יראו ממנו ולו בלון גז בודד.
אפשרות השלישית שעומדת בפני המדינה כדי להצר את צעדי המונופול המתהווה, הוא לפקח על מחירי הגז. פיקוח מסוג זה יכול להגביל את תמחור העסקאות במשק הגז, להוזיל את סל האנרגיה של חברת החשמל ולצמצם את כלל העלויות במשק. הרעיון לפקח על מחירי הגז אינו חדש ולמעשה כבר לפני כשנתיים קמה ועדה משותפת למשרדי האוצר והאנרגיה במטרה לבחון מהלך מסוג זה. למרות הכוונות הטובות, אלו הניבו עד עכשיו רק כותרות בעיתונים ונכון להיום יש למדינה הרבה יותר תמריצים להימנע מלפקח על מחירי הגז מלפקח עליו.
מבדיקת "כלכליסט" עולה שבשנה האחרונה בדק את תמחור העסקאות במשק הגז. אלא שאז קרו שני דברים במקביל שגרמו למשרד האוצר לוותר על הפיקוח על מחירי הגז.
ראשית, ביולי האחרון הכריז השר שלום על כינון רפורמה במשק החשמל והפרטת חברת החשמל באמצעות ועדה בראש מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות אורי יוגב. אחת ממטרות הוועדה היא ייצוב איתנותה הפיננסית של חברת החשמל, אותה חברה שסוחבת על גבה התחייבויות על סך של כ־74 מיליארד שקל וסיימה את הרבעון השלישי של 2013 בהפסד של 368 מיליון שקל. נוכח מצבה הפיננסי של חברת החשמל ובהתחשב בעובדה שמחצית ויותר מהחוב הוא פיננסי - כלומר החוב לבנקים ולמוסדיים שמחזיקים באג"ח החברה - כל משחק עם תעריפי הגז עלול לערער את הרפורמה. הסיבה: תעריף החשמל הכללי - הוא מקור הכנסות החברה - נגזר מעלויות הגז שלה. הגבלת המחירים או התערבות בתמחור עלולה לערער את יכולת החברה לפרוע את התחייבויותיה ולחילופין לפגוע במימון תחנות הכוח הפרטיות שרק החלו לקום ולהתחרות בחברת החשמל על השוק. אם לא די בכך, באוצר מודים שהורדה חדה מדי של תעריפי הגז תוביל ליצירת תלות של מפעלי תעשייה חדשים בגז, מה שיקשה עליהם להתמודד עם תמחור בעולם של תחרות.
מלבד הקשיים שיוצרת חברת החשמל, מאז מרץ 2011 המדינה הפכה לשותפה של חברות הגז. זאת דרך חוק ששינסקי להעלאת המיסוי על חברות הגז, שקובע שמכל ליטר שיימכר תגבה המדינה מס בגובה 62%. לפי בנק ישראל, עד שנת 2040 יצטברו בקופת האוצר יותר מ־125 מיליארד דולר ממכירת גז, וזה אף מבלי לכלול בחישוב את פוטנציאל היצוא האדיר ממאגר לוויתן. לפיכך, באוצר מודים בחצי פה שהחלטה לקבע את מחיר הגז והסיכון שינבע מכך להכנסות מהמסים והתמלוגים ממכירתו תהיה משום שיגעון מצדם.
http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3623332,00.html
האלטרנטיבה היא ללכת לבית משפט, לנסות למצוא קונה למאגר, לוותר על הכנסות ממיסים ממכירת 30% מהמאגר לוודסייד האוסטרלית ולהתפלל שתעריפי החשמל לא יעלו בעקבות העיכוב בפיתוח המאגר. במציאות של היום, בה רבים מהישגי הפוליטקאים נמדדים בהתאם להשפעתם על יוקר המחיה, מדובר במהלך השקול כמעט להתאבדות הפוליטית.
אם לא די בכך, הרי שמועצת הנפט - הגוף שמנהל את תחום חיפושי הגז ואחראי עליו - פועל מזה כשנה ללא יו"ר קבוע ובניגוד לכאורה לחוק. מנכ"לית עמותת צלול מאיה יעקבס פנתה לאחרונה לשר האנרגיה והמים סילבן שלום והזכירה לו ש"חוק הנפט קובע כי על השר למנות את אחד מחברי מועצת הנפט ליו"ר המועצה. עוד קובע החוק כי אם חבר מועצה חדל לכהן בתפקידו לפני תום כהונתו יש למנות לתפקיד חבר אחר, ובהקדם האפשרי. יתר על כן, החוק קובע כי קיום המועצה, סמכויותיה ותוקף פעולותיה עשויים להיפגע במידה והשר אינו פועל בהקדם האפשרי למינוי חלופי במקום חבר שחדל לכהן בתפקידו במועצה. עם זאת, בניגוד להוראות חוק הנפט ולמרות שחלפה כשנה מאז חדל רון נחמן ז"ל לכהן כיו"ר מועצת הנפט, לא מונה עד היום יו"ר קבוע למועצה".
המדינה לא מצליחה לאשר את תוואי צנרת ההולכה
אבל גם אם המדינה היתה מכתיבה את הרגולציה באופן נכון ואפקטיבי, מחייבת פיצול מאגרים ודואגת לפיתוח מאגרים, היא לא הייתה יכולה לחבר את צנרת ההולכה מהמאגרים בים לחוף: המדינה מנסה כבר שנה לאשר שהגז מהים יתחבר ליבשה בעמק חפר ובאלייקים, זאת כדי לפתור את בעיית המחסור בגז שהתעורר ב־2012.
אלא שאתמול, לקראת דיון בנושא שאמור להערך בקרוב במועצה הארצית לתכנון ובנייה, הוגשו למעלה מ־7,000 התנגדויות מטעם תושבי האזור לחוקר הממונה מטעם המועצה הארצית נגד הכוונה להקים מתקני גז ביבשה. מדובר בכ־2,200 התנגדויות מעמק חפר, כ־2,400 מחוף הכרמל ו־2,800 ממגידו. מאחר וכל דיון יהיה פרטני, הסיכוי שהמדינה תעניק היתרי בניה במהלך שנת 2014 הולך וקטן.
גם החלופה בדמות מתקני קליטת גז ימיים אינה ישימה, זאת כאשר לדברי המתנגדים, המנדט שניתן לאדריכל שילווה את התוכנית להקמת מתקני הקליטה ביבשה גידי לרמן כולל רק תכנון יבשתי. אם כן, המועד בו יחוברו המאגרים לחוף אינו ידוע. בינתיים היזמים על סף סגירת חוזי יצוא גז שיועברו באמצעות צנרת הולכה למצרים או טורקיה, כך שרוב הסיכויים שאזרחי קהיר או אנקרה יהנו מהגז הישראלי לפני שתושבי ישראל יראו ממנו ולו בלון גז בודד.
אפשרות השלישית שעומדת בפני המדינה כדי להצר את צעדי המונופול המתהווה, הוא לפקח על מחירי הגז. פיקוח מסוג זה יכול להגביל את תמחור העסקאות במשק הגז, להוזיל את סל האנרגיה של חברת החשמל ולצמצם את כלל העלויות במשק. הרעיון לפקח על מחירי הגז אינו חדש ולמעשה כבר לפני כשנתיים קמה ועדה משותפת למשרדי האוצר והאנרגיה במטרה לבחון מהלך מסוג זה. למרות הכוונות הטובות, אלו הניבו עד עכשיו רק כותרות בעיתונים ונכון להיום יש למדינה הרבה יותר תמריצים להימנע מלפקח על מחירי הגז מלפקח עליו.
מבדיקת "כלכליסט" עולה שבשנה האחרונה בדק את תמחור העסקאות במשק הגז. אלא שאז קרו שני דברים במקביל שגרמו למשרד האוצר לוותר על הפיקוח על מחירי הגז.
ראשית, ביולי האחרון הכריז השר שלום על כינון רפורמה במשק החשמל והפרטת חברת החשמל באמצעות ועדה בראש מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות אורי יוגב. אחת ממטרות הוועדה היא ייצוב איתנותה הפיננסית של חברת החשמל, אותה חברה שסוחבת על גבה התחייבויות על סך של כ־74 מיליארד שקל וסיימה את הרבעון השלישי של 2013 בהפסד של 368 מיליון שקל. נוכח מצבה הפיננסי של חברת החשמל ובהתחשב בעובדה שמחצית ויותר מהחוב הוא פיננסי - כלומר החוב לבנקים ולמוסדיים שמחזיקים באג"ח החברה - כל משחק עם תעריפי הגז עלול לערער את הרפורמה. הסיבה: תעריף החשמל הכללי - הוא מקור הכנסות החברה - נגזר מעלויות הגז שלה. הגבלת המחירים או התערבות בתמחור עלולה לערער את יכולת החברה לפרוע את התחייבויותיה ולחילופין לפגוע במימון תחנות הכוח הפרטיות שרק החלו לקום ולהתחרות בחברת החשמל על השוק. אם לא די בכך, באוצר מודים שהורדה חדה מדי של תעריפי הגז תוביל ליצירת תלות של מפעלי תעשייה חדשים בגז, מה שיקשה עליהם להתמודד עם תמחור בעולם של תחרות.
מלבד הקשיים שיוצרת חברת החשמל, מאז מרץ 2011 המדינה הפכה לשותפה של חברות הגז. זאת דרך חוק ששינסקי להעלאת המיסוי על חברות הגז, שקובע שמכל ליטר שיימכר תגבה המדינה מס בגובה 62%. לפי בנק ישראל, עד שנת 2040 יצטברו בקופת האוצר יותר מ־125 מיליארד דולר ממכירת גז, וזה אף מבלי לכלול בחישוב את פוטנציאל היצוא האדיר ממאגר לוויתן. לפיכך, באוצר מודים בחצי פה שהחלטה לקבע את מחיר הגז והסיכון שינבע מכך להכנסות מהמסים והתמלוגים ממכירתו תהיה משום שיגעון מצדם.
http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3623332,00.html