האם אזכור אותך היום חברה יקרה

[שירה כמים 1959]

האם אזכור אותך היום חברה יקרה
את שבקושי רב אני זוכרת את שמך
אבל צעדי הבדידות החרישיים שלך
מוכרים לי מעצמי, מכל חיי, מכל הווייתי
האם אזכור אותך היום, האם אשוב ואשיר
"קומי, אורי", לך, לעצמי

 

[Yosof123]

האם אזכור אותך היום חברה יקרה
את שבקושי רב אני זוכרת את שמך
אבל צעדי הבדידות החרישיים שלך
מוכרים לי מעצמי, מכל חיי, מכל הווייתי
האם אזכור אותך היום, האם אשוב ואשיר
"קומי, אורי", לך, לעצמי

הַצִּפּוֹרִים כָּל כָּךְ דּוֹמוֹת לִבְנֵי הָאָדָם; חֲרוּצוֹת, בַּעֲלוּת חֹפֶשׁ תְּנוּעָה כְּמוֹ בְּנֵי הָאָדָם עָפָה וּמְבִיאָה מִצְרָכִים לַבַּיִת; תּוֹלַעַת עֲסִיסִית, קוֹרְנְפְלֶקְס לִילָדִים, עוֹצֶרֶת בְּאִיקֵאָה לִרְכִישָׁה זְרִיזָה שֶׁל רִהוּט, עָנָף לְחִזּוּק הַקֵּן.

כְּמוֹ הַצִּפּוֹרִים אֲנַחְנוּ עֲמֵלִים לִבְנוֹת קָנִים מַרְבִּית חַיֵּינוּ, וּכְמוֹ הַצִּפּוֹרִים אָנוּ עֲלוּלִים לְאַבֵּד הַכֹּל בְּרֶגַע!

בְּעֶצֶם מָה מַבְדִּיל בֵּינֵינוּ בְּנֵי הָאָדָם לַצִּפּוֹרִים,
הַאִם הָאָדָם הוּא גִּרְסָה/תָּכְנָהּ שֶׁפֻּתְּחָה בְּמַקְבִּיל לַצִּפּוֹר וְחֻלַּקְתָּ אִתָּהּ יָדַע...

 

[Yosof123]

הַצִּפּוֹרִים כָּל כָּךְ דּוֹמוֹת לִבְנֵי הָאָדָם; חֲרוּצוֹת, בַּעֲלוּת חֹפֶשׁ תְּנוּעָה כְּמוֹ בְּנֵי הָאָדָם עָפָה וּמְבִיאָה מִצְרָכִים לַבַּיִת; תּוֹלַעַת עֲסִיסִית, קוֹרְנְפְלֶקְס לִילָדִים, עוֹצֶרֶת בְּאִיקֵאָה לִרְכִישָׁה זְרִיזָה שֶׁל רִהוּט, עָנָף לְחִזּוּק הַקֵּן.

כְּמוֹ הַצִּפּוֹרִים אֲנַחְנוּ עֲמֵלִים לִבְנוֹת קָנִים מַרְבִּית חַיֵּינוּ, וּכְמוֹ הַצִּפּוֹרִים אָנוּ עֲלוּלִים לְאַבֵּד הַכֹּל בְּרֶגַע!

בְּעֶצֶם מָה מַבְדִּיל בֵּינֵינוּ בְּנֵי הָאָדָם לַצִּפּוֹרִים,
הַאִם הָאָדָם הוּא גִּרְסָה/תָּכְנָהּ שֶׁפֻּתְּחָה בְּמַקְבִּיל לַצִּפּוֹר וְחֻלַּקְתָּ אִתָּהּ יָדַע...

 

[שירה כמים 1959]

כנף יונה מפרפר אני תופסת בה
היא הומה רוח באה בפנים אני שומטת
את היונה היא נחליקה מבין ידיי היא
מתעופפת בתחילה לגובה לא רב מעל פני האדמה
מעל פניי הכול עשיתי כרצוני יש לי חיי נפש עשירים
יש לי בת שקברתי ואני זוכרת אותה יש לי המון המון שירים
רק כנף היונה האחוז באצבעותיי החליק והיונה טסה - צרפת מחכה
ששינתה את פניה וכל העולם
לונדון גם
והציפור טסה

 

[שירה כמים 1959]

שירה עם בוא הסתיו
בדשא הרחב
בלי גשם של זהב
אתה שומע
שירה עם צאת הסתיו
ברוח הנזקק
שירה מחתלת חיתולים
לתינוקות נבטי הנבטים
הגואים בטללים
עם הריח הנע
אתה שומע

ואינה מבקשת ממני דבר

 

[שירה כמים 1959]

שירה החלה לנוע בי
שירה החלה לתת טעם
ובו זמנית - להטיל ספק.
הגשם הלוא נובע ממעיין, אמרתי לה בדמיוני
והגשתי לה חרצית שנקטפה
מאחורי בית לבנים ישן ומוזנח למראה
הגשם הלוא נובע מהשמש ומכל הכוכבים, אמרתי לה בדמיוני
והגשתי לה את גופי הנובע אליה

 

[שירה כמים 1959]

היום הסתער על פניי
הגשם שכח וזרח
שכח וניפח
פנימיות של גלגלי אופניים ישנים
לגשם לא היו מילים
הוא היה איש מעשה
הוא הכין לי כריכים דקים טבעוניים
כשנפלתי הוא הושיט לי יד רטובה ואחז בי בחוזקה
לא הניח לי להתגלץ'
הילדים במגלשות נעו מלמעלה למטה החליקו
גברים עם זיפים הסתובבו ברחובות
האקדחים הבריקו
לרגע גם אני רציתי אקדח
ולקחתי

 

[שירה כמים 1959]

איכשהו היה אצלנו בבית אקדח
ואיכשהואפאחד לא השתמש בו

איך?

 

[שירה כמים 1959]

למה לא השתמשת בו ילדה טובה
ולמה האפשרות הזאת לא עלתה אפילו על דל מחשבתך מעולם.
ועכשיו?

 

[שירה כמים 1959]

ארבע שמשות שלחתי אליו, לא פחות,
שישוטו במרחבי השמיים שלו
וידוגו לו מעדני כוכבים

הזוהר שלהם לא יקשה על העיכול
דגדוג קליל ונעים בוושט
ומסעות בדמיון לעולמות אחרים

ארבע שמשות שלחתי אליו
אני שמתקשה כה להאיר את יומי
אני
המצפה לבוא הגשם

 

[שירה כמים 1959]

וסופסוף דיברתי אליה לא בנחמדות יתירה
אל האישה המתעתעת
השמש זרחה בחלון
החתולים ציפו לארוחתם

 

[שירה כמים 1959]

התופת רודפת בעקבותיי
ואני, העייפה בנשים, נופלת על כתפיי.

מהומת היום המאיימת, עליצות הלילה הבדויה
צונחות למרגלותיי
לבושות לתפארת
צונחות למרגלותיי
ושוב כמו תמיד, אני, העייפה בנשים,
נופלת על כתפיי.

 

[שירה כמים 1959]

לקחתי את החתול ונתתיו בתוך בית
ואת הבית נטעתי במעלות השמיים
ואת השמיים נטעתי מעל העננים
ואני קולר נאה לי לצוואר צבעים מבריקים
סרה לעיתים אל הענן הקרוב
עד היכן שמרשה הרצועה

 

[שירה כמים 1959]

קודם עם עצמך
קודם עם עצמך דברי
חברה יקרה - את בעצמך
קודם את עצמך
קודם את עצמך לטפי
את שיער ראשך
את לחייך
קודם כול - את
את את עצמך
אחר כך אולי אלוהים

 

[שירה כמים 1959]

אור שכחה אותי
ואני עזבתי אותה
שם באור השמש
בתוך החיים הטובים
הפרווה
הלכתי לי אל כוס הגלידה הטבעונית
אותה אחלוק עם ---
השמש הייתה נעימה על גבול דורסנית
אהובתי החדשה חיכתה לי
בשמש להסתדר עם אימי
ששוב כעסה עלי
ששוב שתקה לי
ששוב התנכרה
שמעון נחוש טיפס על צינור המים כדי לנזוף בי על האיחור.
ארצות הברית חיכתה
בעוד הגלידה הטבעונית נמסה והפכה למין שוקו תפל במיוחד.
שתיתי אותה בכל זאת.

 

[שירה כמים 1959]

קין והילדה התערבבו זה בזה
שתו זה מזה
אכלו זה מזה
קין והילדה היו לאחת
קין והילדה עפו מעל ארץ כנען
הדובים הרימו כנף לבנה
קין והילדה הלכו ביחד לרצוח על גדת הנהר
קין והילדה לא ידעו דבר
ואימא טרם באה

 

[Yosof123]

איטנסיבי/חזק ביותר כמו אספרסו טוב

 

[שירה כמים 1959]

מחכה
מחכה
למילה של אהבה

 

[שירה כמים 1959]

זה ריסק אותי.
אני צריכה קצת אהבה אמרתי
ובלעתי ובלעתי.
אני אל הכבישים ניגשתי
וקוששתי
וקוששתי
קצת אספלט למסיבת הסיום.