האם איננו מגזמים בדרישות מן הדור הצעיר

האם איננו מגזמים בדרישות מן הדור הצעיר

הגרמני, וגם הישראלי, במסעות המשותפים למחנות ההשמדה? האם הנבירה הזו בכאב הבלתי נסבל תמנע כאב ממישהו אחר אי פעם?
 
אנחנו כאן בפורום חלוקים בדעותינו

בנושא המסעות לפולין. מבחינתי, המסעות בגיל התיכון, לא רק שלא מועילים במרבית המקרים, אלא משום שהנוער עדיין לא בשל, זה נזק בלתי הפיך, לחברה צעירים וקצת ילדותיים, שנזרקים בפעם הראשונה שהם נוסעים לחו"ל, ל"טיול שנתי" למקומות מחרידים מההיסטוריה היהודית. חלק מהם בכלל לא מפנימים את החווייה הקשה, ונשארים עם תחושה של: "איזה צחוקים עשינו בדרך לאושוויץ". אם את לא מאמינה תיכנסי ותקראי כמה דפים מסיפורי הנוער בפורום "המסע לפולין", קישור מצד שמאל. לדעתי, רק נוער מגיל צבא, אוניברסיטה והלאה, מן הראוי שיסעו, עם הדרכה, ויממנו את הנסיעה שלהם בעבודה, מי שלא מרגיש בשל - שלא יסע. יש כאן חברי פורום שחושבים שזאת חווייה חזקה ומעשירה, שכל בן נוער חייב לעבור, ועל המדינה לעזור למי שלא מסוגל לממן את המסע, כדי שלא יהיו אפליות. לגבי השאלה שלך, זה מאד תלוי במדריכים, אם הם בעלי שיעור קומה ואישיות, ומוסגלים להסביר ולקרב, זה יכול להיות התחלה של קשר בין נוער ישראלי לגרמני, למי שרואה בכך צורך, האם זה יפתור את בעייות האנטישמיות עולם, ככל הנראה לו, אבל גם טיפה בים היא חשובה, טובה מיותר מלא לעשות כלום ולבכות. אם המדריכים גרועים, אז אין טעם בכל המסע, הנבירה יכולה להיות הרסנית מבחינה פסיכולוגית. ומה דעתך?
 
אנחנו למדנו את הנושא כאן.

בצורה לא מסודרת. לא בבית הספר. בספרים. סרטים. תקשורת. וזה היה חזק מאד. אין צורך ביותר מזה. אולי גם זה מעיב יותר מדי על חיינו.
 
לדעתי זה לא מוגזם, אך לא יעיל כל כך.

הנוער הגרמני לא מעניין אותי, וחושבים שאם יראו להם תאים ריקים אז הם בעצמם לא יהיו נאצים, בולשיט, לא נראה לי שהם שמחים כל כך ללכת לראות את המקומות הללו, לא מעניין אותם, ואפילו אנטיגוניזם מסוים נוצר. "בגלל שסבי עשה שטויות, אז אני סובל ?!" - ומחשבות דומות כגון אלו. לגבי היהודים, נער\ה שאין במשפחתו ניצול או מישהו שהיה קשור לשואה, לא מתחיל להבין את גודל החורבן, גודל האכזריות, גודל הזעם. וגם לאלו שכן, אין קנה מידה לדעת להבין ולהכיל את גודלן של הקהילות היהודיות באירופה לפני השואה, אם היו מקנים להם קצת NUMBERS, היסטוריה, תמונות, אז כשהיו מגיעים לשם היו אולי מתחילים לעכל את גודל האבידה. לכן כל פעם שומעים על סיפורי חגיגות של הנוער שנסע למחנות, לא ייתכן להכריח ללמוד נושא זה, חייבים ליצור התעניינות עוד הרבה קודם הנסיעה לשם.
 
למרות שהנושא קרוב ללבי מאד

מעולם לא נסעתי לשם, ואיני רוצה לנסוע. אולי זו מורשת בית אבא, שלא רצה בשום אופן שנגיע לשם. החיים הם כאן. ואנחנו נועדנו לחיות חיים יפים.
 
גם אני לא הייתי בפולין

כשלמדתי בתיכון, עוד לא נהגו לנסוע לפולין, אני לא בטוחה שהייתי רוצה לצאת לשם במסגרת כזאת, אני לא בטוחה שאני רוצה לפרנס את כל הנוגעים בדבר כולל את הפולנים ימ"ש. אולי אסע ביום מן הימים, מה יש לי לחפש שם?, רחוב הרוס אחד שהיה פעם של משפחתה של סבתי. קבר אחים אחד שם הם קבורים. וזהו.
 
לעולם לא נתפוס את גודל השואה

כי הדבר הוא מעבר לתפיסתו של אדם וכל תאור ודמיון לא יקיפו את הזוועה. ואם אנו - בני דור שבא משם או שהוריו הגיעו משם - איננו מסוגלים לתפוס, האם יש לצפות מהנוער שיתפוס? מעולם לא דרכה ולא תדרוך כף רגלי במרכזי העינויים והרצח ולפולין - שם הושמדה משפחתי - לא אגיע. והזכרון הארור מלווה וילווה אותנו עד סוף ימינו. מתגנבת מחשבה בלבי: אולי כדאי לשכוח?
 
לשכוח?

אתה בין הבודדים שעוד זוכרים........ אפילו ממשלת ישראל שכחה את הניצולים...........
 

masorti

New member
את טועה...

ממשלת ישראל לא שכחה את הניצול. כדי לשכוח צריך קודם לזכור, כדי שיהיה מה לשכוח. ממשלות ישראל לא זכרו את הניצולים מלכתחילה. מה בדיוק קיבלו כאן הניצולים שהגיעו לארץ? א. זימון להילחם בלטרון כבשר תותחים. ב. פירורים עלובים מהמיליארדים שהמדינה קיבלה על חשבונם מגרמניה. ג. לעג ובוז ממערכת החינוך על שהם "הלכו כצאן לטבח".
 
לבסוף נהיה האינדיאנים של אירופה

השואה תישכח, תהפך לדף צהוב בספרי היסטוריה וזהו. קראתי לאחרונה תגובה של צעיר גרמני על הדרישה לפיצויים נוספים מגרמניה: האם האמריקאים יפצו היום את האינדיאנים? גם פורום זה ייעלם: צעירים מחפשים אשקן וחידושים באינטרנט, במחשב ובטלפון הנייד. הדישדוש בשואה נראה להם טורדני אולי ואף אחד מהם אינו מצטרף לכאן. בזמנו הצעתי לעניין בני נוער בפורום זה, אך אולי זו באמת טרחה לבטלה.
 
למעלה