יש בעולם 3 דתות אברהמיות - יהדות, נצרות, ואיסלאם.
בעוד שהפרטים שונים, בגדול כל שלושת הדתות מתבססות על אותו מושג של "אל":
ישות כל יכולה, כל יודעת, ושכולה טובה.
מאמיני הדתות האלה טוענים, שרק מאל כזה יכול לבוא מוסר אמתי.
בני אדם אינם מסוגלים לייצר מוסר לעצמם, כי המוסר של בני האדם יהיה תמיד יחסי - מה שטוב לי מוסרי, מה שטוב לאחר לא.
מנגד, אפשר להסיק מהטענה הזו שכל מה שאותו אל מכתיב הוא מוסרי בהגדרה, שכן האל הוא בהכרח מוסרי וטוב ולנו אין יכולת לשפוט אותו (או את הצווים שלו).
אבל בואו נעצור רגע ונחשוב:
כשאנו בני האדם באים להתלבט לגבי "מה מוסרי", במה זה מתבטא בד"כ?
בכך שאנו שוקלים אם לעשות או לא לעשות פעולה מסוימת.
שיקול מוסרי עבור האדם הוא בד"כ שיקול של תוצאות שיהיו למעשים שלנו, ולרוב אדם נורמטיבי יחליט שהפעולה המוסרית היא כזו שגורמת כמה שפחות נזק, או רוע.
אלא שאל כל יכול אינו מסוגל לשיקול כזה, מעצם העובדה שלכל פעולה שיעשה יהיו אך ורק הוצאות שאותו אל מתכוון ואלה גם יהיו התוצאות המיטביות ביותר שיכולות להיות.
לעולם לא יהיו לה תוצאות בלטי רצויות שיהווה שיקול נגד הפעולה, או אפילו תוצאות לא איכותיות.
אנו בני האדם מוגבלים - מבחינה פיזית, מבחינת המשאבים שזמינים לנו, מבחינת ידע.
זו הסיבה שאנחנו צריכים להתלבט על הפעולות שלנו, ולשקול את התוצאות האפשריות.
זו הסיבה שאנחנו צריכים מוסר.
אם אני נוסע ברכב ורואה חתול חוצה את הכביש, האם אני בולם בחוזקה?
אם לא אעשה זאת, אני אהרוג את החתול. אך אם כן אעשה זאת, אני עלול לגרום לתאונה ולפגוע באנשים שנוסעים אחרי.
אני רואה אדם רעב ברחוב, האם אני נותן לו מכספי?
על פניו, לעזור לנזקקים זה מוסרי, אבל מה אם מחר יפתרו אותי ואז אני ומשפחתי נהפוך לנזקקים? או מה אם כאשר אתקרב לאותו אדם אדבק במשהו, ואף אדביק את משפחתי?
האם מוסרי לירות טיל על קבוצת מחבלים על גג בית חולים אם אותה קבוצה יורה טילים על גני ילדים שלנו?
כל הלבטים הללו הם תוצאה של מגבלות אנושיות.
אבל לאלוהים התנ"כי ולדומיו אין מגבלות כאלה!
הוא לא צריך להציל את החתול מהכביש, הוא יכול לדאוג שהחתול לעולם לא יהיה בסכנה.
הוא יכול לדאוג שלא יהיו אנשים נזקקים, או מחלות.
ואם המצבים האלה קרו בנוכחות, משמעות היא שהוא רצה בכך והתכוון לכך.
אז הנה השאלה הגדולה:
איך ישות כזו יכולה לייצר או לדמיין אפילו מוסר, אם רעיון המוסר עצמו נוגד את המהות שלה?
בעוד שהפרטים שונים, בגדול כל שלושת הדתות מתבססות על אותו מושג של "אל":
ישות כל יכולה, כל יודעת, ושכולה טובה.
מאמיני הדתות האלה טוענים, שרק מאל כזה יכול לבוא מוסר אמתי.
בני אדם אינם מסוגלים לייצר מוסר לעצמם, כי המוסר של בני האדם יהיה תמיד יחסי - מה שטוב לי מוסרי, מה שטוב לאחר לא.
מנגד, אפשר להסיק מהטענה הזו שכל מה שאותו אל מכתיב הוא מוסרי בהגדרה, שכן האל הוא בהכרח מוסרי וטוב ולנו אין יכולת לשפוט אותו (או את הצווים שלו).
אבל בואו נעצור רגע ונחשוב:
כשאנו בני האדם באים להתלבט לגבי "מה מוסרי", במה זה מתבטא בד"כ?
בכך שאנו שוקלים אם לעשות או לא לעשות פעולה מסוימת.
שיקול מוסרי עבור האדם הוא בד"כ שיקול של תוצאות שיהיו למעשים שלנו, ולרוב אדם נורמטיבי יחליט שהפעולה המוסרית היא כזו שגורמת כמה שפחות נזק, או רוע.
אלא שאל כל יכול אינו מסוגל לשיקול כזה, מעצם העובדה שלכל פעולה שיעשה יהיו אך ורק הוצאות שאותו אל מתכוון ואלה גם יהיו התוצאות המיטביות ביותר שיכולות להיות.
לעולם לא יהיו לה תוצאות בלטי רצויות שיהווה שיקול נגד הפעולה, או אפילו תוצאות לא איכותיות.
אנו בני האדם מוגבלים - מבחינה פיזית, מבחינת המשאבים שזמינים לנו, מבחינת ידע.
זו הסיבה שאנחנו צריכים להתלבט על הפעולות שלנו, ולשקול את התוצאות האפשריות.
זו הסיבה שאנחנו צריכים מוסר.
אם אני נוסע ברכב ורואה חתול חוצה את הכביש, האם אני בולם בחוזקה?
אם לא אעשה זאת, אני אהרוג את החתול. אך אם כן אעשה זאת, אני עלול לגרום לתאונה ולפגוע באנשים שנוסעים אחרי.
אני רואה אדם רעב ברחוב, האם אני נותן לו מכספי?
על פניו, לעזור לנזקקים זה מוסרי, אבל מה אם מחר יפתרו אותי ואז אני ומשפחתי נהפוך לנזקקים? או מה אם כאשר אתקרב לאותו אדם אדבק במשהו, ואף אדביק את משפחתי?
האם מוסרי לירות טיל על קבוצת מחבלים על גג בית חולים אם אותה קבוצה יורה טילים על גני ילדים שלנו?
כל הלבטים הללו הם תוצאה של מגבלות אנושיות.
אבל לאלוהים התנ"כי ולדומיו אין מגבלות כאלה!
הוא לא צריך להציל את החתול מהכביש, הוא יכול לדאוג שהחתול לעולם לא יהיה בסכנה.
הוא יכול לדאוג שלא יהיו אנשים נזקקים, או מחלות.
ואם המצבים האלה קרו בנוכחות, משמעות היא שהוא רצה בכך והתכוון לכך.
אז הנה השאלה הגדולה:
איך ישות כזו יכולה לייצר או לדמיין אפילו מוסר, אם רעיון המוסר עצמו נוגד את המהות שלה?
).