האם אנחנו בסדר?

[ברלה]

האם אנחנו בסדר?

ילדנו היקר בן שנה (בעוד שלושה ימים), ממש מרגש!!! לא להאמין איך שהזמן טס, ויחד עם זה, אפשר לומר שהוא מילא כל יום!!! אך יש לי כמה שאלות... אין לו סבלנות! בכלל לא! אני חושבת שהעליתי זאת לפני זמן די רב, אך המצב עודנו כך. כלומר אין לי אפשרות להציג בפניו ספר, כיוון שהוא הופך בעיניו מיד לאובייקט למריטה וקריעה, הוא ילד מקסים, אקטיבי וערני, אך הקופצניות הזו, וחוסר המנוחה מדאיגים אותי. האם יש לי סיבה לחשוש שאולי הוא היפר-אקטיבי? (הזמן היחידי שהוא מרוכז זה כשהוא רואה קלטת של ואן גוך, או אחרת שהוא אוהב, כך שיש לו זמן שהוא מסוגל להתרכז). חוסר העניין שלו בכך שאקריא לו סיפור, או שיר קצר מטריד אותי, אולי בגלל שאחייני היה להוט לשמוע סיפורים מגיל אפס. בבית טוענים שזו אשמתי (טוענים זה אחייותי), כיון שלא הרגלתי אותו מגיל צעיר יותר. אבל זה לא כך. ניסיתי מספר פעמים וכיון שלא גילה עניין והספיק רק לקרוע מספר ספרים, חדלתי עד הפעם הבאה. האם אני דואגת לחינם, היש סיכוי שזה יחלוף לו בזמן הקרוב? האם זה אומר משהו, חוסר הסבלנות שלו? תופעה דומה יש בהפעלות אחרות, כמו נסיון להראות לו כיצד להכניס קוביות בצורות שונה לתוך קופסא )Sorter), למרות שהיום הפתיע אותי וכמעט והכניס בעצמו, כלומר נראה שיש לו יכולות, רק לא סבלנות... חוץ מזה מאוהבת בו עד השמיים!!!! תודה לכל מי שיאות להתייחס.

 

[מיכל153]

לא מזיק לשאול גם בפורום מיוחד

"הפרעות קשב ולקויי למידה" . מקסימום לשמוע עוד דעות. ביי מיכל153

 

[מיכל153]

בטח כולם מתפלאים למה אני מפנה ...

לפורום ההוא בקלות, פשוט כל הסימנים האלה היו בליאור.אם היה מישהו אומר כבר אז שזה יכול להיות סימן, אולי היו נחסכות הרבה בעיות. ואולי יכולנו לעזור מוקדם יותר. גם ליאור לא היה מרוכז בספר. היה בוהה. היום אני יודעת שזאת הבעיה שלו: הפרעת קשב וריכוז. ביי מיכל153

 

[ברלה]

תודה

אני באמת מקווה שזה לא המקרה, אבל תודה על ההערה ועל ההארה. אני אמשיך לעקוב ולהיות ערנית. ושוב, תודה.

 

[חגית של אורן]

יותר מבסדר

אני ממש מבינה על מה את מדברת. אורן שלנו בת 11 חודשים וחסרת סבלנות לחלוטין. היא עשתה הכל לפני הזמן הממוצע - ישבה בגיל חצי שנה ומיד למחרת נעמדה. היא הולכת מגיל 10 חודשים. אני יכולה להגיד לך שהיא לא יושבת לצפות בקלטות. הזמן היחיד שהיא צפתה בקלטות היה בגיל צעיר יחסית שעוד הושבתי אותה בטרמפולינה. סיפורים - אין על מה לדבר. היא משתעממת בקלות ועוברת מצעצוע לצעצוע. מידי פעם היא מתרכזת באיזה צעצוע - בד"כ זה נייר עטיפה, כלי מהמטבח וכדומה. נראה לי שהילד שלך ממש נורמלי. לא כל ילד הולך "לפי הספר".

 

[לימור של עמית]

אין לך מה לדאוג../images/Emo24.gif

זו התנהגות בהחלט רגילה..הילד שלך סקרן מטבעו..מגלה עולם..אז מה הפלא שמרגע לרגע הוא מתעניין בחפץ..זורק אותו ועובר לחפץ חדש? הייתי מציעה לצמצם את הגירויים כדיי לא לבלבל אותו יותר מידי.. לא הייתי מתייאשת מהספרים..יש המון ספרים עם כריכה קשה כמו "העיניים שלי"..ועוד סדרה שלמה.. תני לו את המרחב שהוא צריך..ותזרמי איתו! שיהיה לכם בכייף!

 

[zimes]

בסדר גמור

חכי, שהילדים יגדלו, איך תזכרי בצחוק שדאגת כי בנך שונה מאחיניתך. יש לי שניים בני שנה, כל כך שונים זה מזה! אל תצפי מבנך להיות זהה לאיזשהו דגם. לגבי היפראקטיביות - לא ניתן לאבחון לפני גיל 4-5.

 

[אמא של קשת]

כבר אמרו שזה בסדר

אז אני אתייחס לדוגמה שנתת, כי ככה היה גם אצלנו. קמת חולה על ספרים אבל בגיל שנה היא לא הייתה מוכנה שאני אקרא לה, לא היה לה סבלנות אפילו להסתכל על התמונות, היא רצתה להפוך דפים. אחרי כמה זמן היה ספר אחד (באנגלית דווקא) שהיא הייתה מוכנה שאני אקרא לה, אחר כך יכולנו לשבת ולהסתכל על ספרים עם הרבה תמונות, או ספרים עם תמונות של הרבה פרטים. היום (אוטוטו שנתיים), היא מושיבה אותי שאני אקריא לה ומבקשת עוד ועוד. (ואם היא נגשת באמצע הסיפור להציק לאחיה ואני מפסיקה את הקריאה, היא מסבירה לי שהיא רוצה שאני אמשיל להקריא למרות שהיא קמה... ובעצם, ברלה, בחיית... איך אפשר להיות סבלני בגיל שנה??? יש כל כך הרבה דברים לעשות ולגלות, וכבר מתחילים להבין את הפוטנציאל אבל עדיין אין מיומנות, זה מסקרן ומתסכל ולמי יש סבלנות? (ולמען האמת יש להם הרבה יותר סבלנות ממה שאנחנו מעריכים). והכי חשוב, תעשי השוואות עם האחיינים שלך רק בדברים שבנך מצטיין בהם והן לא

 

[ברלה]

אהבתי !!!! ../images/Emo6.gif

 

[ברלה]

תודה רבה לכל מי שענה והתייחס

אז לסיכום, רובכן עניתן שאין מקום לדאגה, מקווה שאכן כך, למרות דבריה של מיכל (שאני באמת מודה לה על ההערה), שקצת הדאיגו. מקווה שזה אכן עניין של עניין, ושזה פשוט לא הרגע בשבילו,ושבהמשך אני אהיה זו שמתעייפת מלהקריא לו סיפורים... תודה רבה לכולכן על ההתייחסות. שרית

 

[תפוח עץ]

רעיון שעובד אצלנו../images/Emo62.gif

המצב אצלנו דומה מאוד. את יונתן מעניין יותר לקרוע מאשר לקרוא. אבל עליתי על משהו שהולך מצויין אצלנו. מרוב ניסיונות הקראה יצא שלמדתי בע"פ מס´ סיפורים קצרים. היום אחרי מקלחת אני מחבקת אותו בין השמיכות ומדקלמת לו סיפור. הילד מהופנט. ככה אני יום יום מדקלמת את מעשה בחמישה בלונים, או תירס חם (עד שיוצא מהאף) אבל זה עובד. הוא מקשיב, מתלהב מהקולות והפרצופים שאני מלווה את הסיפור ומתחיל להיות שותף אקטיבי. ואם את לא ממש טובה בלזכור, אפשר גם להמציא (לדוגמא לנו יש סיפור מומצא על פיצי החתולה שמשחקת בחוץ בגינה). לילה טוב.

 

[רותי ע]

חכי כשהוא יהיה בן יותר משנתיים ../images/Emo8.gif

אז לא רק לי עברו מחשבות כאלו..

גם לי יש ילד נמרץ ותזזיתי. ככה היה בגיל שנה. היתה תקופה עם קצת יותר סבלנות ועכשיו בגיל שנתיים וחצי אין לא "תחת" לשבת רגע בשקט. ולמה אני לא דואגת? כי יש רגעים שהוא יושב בשקט. מול הטלביזיה או כשאני קוראת לו ספר לפני השינה (זה הזמן היחידי שיש לו סבלנות לספר). לגבי הספרים-שטויות במיץ התאוריה של להרגיל. בגיל שנה גם אני חששתי שהילד שלי לא יקרא ספרים. ואח"כ הגיע תקופה שקראתי לו 5-6 ספרים ברצף והוא רצה עוד.. ואח"כ שוב לא היה מוכן לשום ספר. ושוב התחילה תקופה של אהבת ספרים.. ואני לא קראתי לו מגיל 0.. לסיכום-תמשיכי להנות מאהבת חייך. לפי התאור שלך יש לך ילד מפותח יפה ומקסים

ואיך שכחתי-ברוכה הבאה

 

[Iris-1]

רק להרגיע אותך. הכל נשמע מעולה.

ולמה אני כזו שאננה פשוט היתה לי ילדה כזו. לא עניין אותה כלום עד גיל שנה וחצי ואז פתאום בבת אחת היא גילתה את עולם הספרים - הפסיקה לקרוע דפים והפכה יפה כמו שצריך. גם קודם היא היתה הופכת אבל בדרך היה נקרע או שהיו עוברים לה המון דפים ביחד והיא היתה מתוסכלת. והיום - היא כמעט בת 8 ויש לי תולעת ספרים וגם בקשר למשחקים היא ספצית. לא עניין אותה כלום אז והיום הכל מעניין וכמה שתתני לה יותר גירויים היא יותר מאושרת. אז שמחי בחלקך ותני לו עוד להשתולל - זה הגיל הכי יפה ואל תדאגי זה יעבור. אם הוא לא "יתיישב" (רציני) יותר בגיל שנה וחצי קחי אותו לאבחון אבל לא קודם. איריס.

 

[תיורז]

בני יהיה בן שנה בעוד 3 שבועות

עד קריאת ההודעה שלך והתגובות כאן... הייתי מודאגת כמוך, אם לא יותר, בני לא שונה מבנך. אני מנסה לקרוא לו משהו, והוא פוזל לצדדים, מנסה לרדת ולזחול וללכת... או שמכניס את הספר לפה... הייתי מודאגת בלשון המעטה... חשבתי שהאשמה היא בי. היא אני חירשת ודיבורי לא נהיר ואני גם משתמשת בשפת סימנים, וחשבתי שבגלל זה לבני אין את הסבלנות להקשיב. כעת אני רגועה יותר, תודה על התגובות המרגיעות למרות שלא שאלתי דבר.

 

[ברלה]

תודה לכולכן, ונעים להיות כאן אתכן

אני באמת מאושרת באוצר הקטן שלי, ושמחה בערנות שלו. כעת אני גם קצת רגועה בנוגע לפעלתנות הרבה שלו. אז הוא ירגע בהמשך? הוא יחפש את הסיפורים? הוא יתעניין בספרים? אני אמתין, מקווה שבכל פעם שאלחץ, אזכר בהמלצותיכן, ואחייך לעצמי. ובינתיים, תודה ושיהיה לכולנו שנה נעימה.