האם אנחנו נלחמים בסרטן?

[סבאיציק]

האם אנחנו נלחמים בסרטן?

כאשר חליתי לא הבנתי את משמעות המושג "מלחמה בסרטן".
למעשה כפרית בייחוס המילה מלחמה במשמעות ובדרך שבה אני מבין מלחמה.
הייתי עד ושותף בימי חיי במלחמות ישראל.
ראיתי במלחמה משהו אקטיבי שאנחנו כפרט היינו שותפים לה ותרמנו.
בהקשר של המחלה ראיתי את החולה כפסיבי והרופאים הם אלה שנלחמים עבורו.
מאז עברו למעלה משלוש שנים, ולמדתי לדעת שהחולה אמנם נלחם .
המלחמה אכזרית ואנחנו נלחמים 24 שעול ביממה כל שנייה ושנייה.
המחלה לא מרפה ואנחנו נלחמים בהרבה חזיתות בעת ובעונה אחת.
הסבל היום יומי והכאבים וכול אי הנעימות ותופעות הלוואי של המחלה.
המלחמה במוסדות, קבלת אישורים , הפניות, טפסי 17 ומרשמים מקופת חולים.
וועדות רפואיות בביטוח הלאומי, טיפול בתו חניה לנכה ממשרד התחבורה,
כול זה רק כדוגמה והרשימה ארוכה.
השמירה על בני המשפחה שרואים את הסבל ונושאים בנטל הצער.
הקיום הכלכלי בהווה ומחשבות נוגות לגבי העתיד.
ומעל לכול הטיפולים הקשים והתרופות שיש ליטול יום יום.
ואנחנו נדרשים להחזיק מעמד לא להיכנע ולא להרים ידיים.
האם זאת לא מלחמה?
אני סבור היום שזאת מלחמה אכזרית ומתמשכת מול אויב שלא מתעייף.
אויב נסתר מהעין ומאיים שהעתיד יהיה קשה יותר.
מה דעתכם?
שבת שלום

 

[מטילדה11]

אני חושבת שאנחנו נלחמים על החיים שלנו

אשמח לשמוע שיתוף על משפט של סבאאיציק

"השמירה על בני המשפחה שרואים את הסבל ונושאים בנטל הצער."

אצלי עכשיו זה ממש משמעותי בתחילתו של סבב שני -
עם שתי ילדות מתבגרות בבית אחת מהן בטיפולים בעצמה. איך שומרים עליהן שלא יכנסו לחרדות, איך שומרים על הבעל כשיש שעוד חזית של קרבות ויהיה חייל בודד . איך שומרים על חמותי שלוקחת את זה ממש קשה. ועל החברות שאני רואה כאב אמיתי בעניים שלהן

 

[נסיכת הכוכב]

כן אנחנו נלחמים כדי להמשיך לחיות

רואה את אחי נלחם במחלה כבר כעמט 8 שנים של טיפולים אקטיבים
הוא בקו שלישי ויש אצלו 4 ילדים בבית הקטנה בפברואר תהיה בת 10 , הוא מפרנס יחיד וקורע את עצמו בעבודה
יום אחד מקבל כימותרפיה ולמחרת הולך לעבוד, חי עם כאבים חזקים ועובד כמו זומבי כמו רובוט

שנולד ארגון ח.ס.ן קראו לזה חולי סרטן נלחמים , נלחמנו על הזכות לחיות ולהיות בריאים
אחר כך רצו להחליף את השם אבל הוא נשאר ח.ס.ן למרות הכל
הייתי רשומה במגילת המיסדים וכיום פחות פעילה , אבל שומרת להם פינה חמה בלב

ולך מטילדה יקרה שולחת ים של כוחות להמשיך ולא לוותר , הרצון שלנו קובע מסתבר הוא נותן לנו כוחות לשרוד
עובדה התמודדתי עם 3 סוגי סרטנים במשך ה25 שנים האחרונות , שלמתי על זה בבריאות דפוקה אבל אני ממשיכה לחיות ולעזור לאחי ולמשפחתו ולכל המבקשים את הכתף החמה שלי

 

[סקסית בנשמה2]

אצלי באופן אישי זו מלחמה זמנית

עצם גילוי המחלה בזמן ואומנם טיפולי כימו לא קלים עברתי ועוברת אבל מסיימת עוד 7 טיפולים כימותרפיים וממשיכה טיפול בהרצפטין (ביולוגי) למשך שנה,בדיקות ו CT בחורף וכדור שבע שנים ומעקבים כמובן,
אני יכולה כן לומר שזו השנה הכי קשה שהייתה לי בחיים כי חיי נעצרו,,מקטעו מול מחלה קשה שלא ידעתי מה יהיה בהתחלה,ניתוח של כריתת שד ושחזור,,החלמה קשה ביותר לצד טיפולי כימו ושני ילדים בבית שראו אימא לוחמת,,נופלת וקמה.
אופטימיות זו היה וימשיך להיות המוטו שלי בחיים.

 

[מטילדה11]

כבר מזמן אמרתי לך שאני מעריצה שלך

על ההתמודדות עם הילדים, המחלה והפרנסה .

מה שלופ הבן שלך ? איך ממשיכה לו שנת הלימודים ?

 

[סקסית בנשמה2]

תודה רבה שלא תחשבי שהגעתי עד הלום

בקלות ממש לא ואת חלק מזה יודעת.
בני הבכור ממאן לקחת טיפול תרופתי מה שמקשה על תפקודו בלימודים ולא ממש לומד,אומר שרוצה ובלה בלה אבל לא ממש מתאמץ ושם כמו בכל מקום זו בעיה.
לא יודעת מה לומר,מצד אחד לא מוותרת לו והוא יסיים 12 שנות לימוד על אפו וחמתו שם עם רגשות האשם שיש לי והולכים איתי תמיד יופי,,

אבל גם מזכירה לעצמי שפה אין לו מה לחפש בשכונה ובכלל במיוחד שלא לומד ורק כדורגל ועוד הוא חי בפנטזיה שללכת לקרבי ועוד (הלוואי ויתקבל לצבא )יש לו חברה ולשמחתי היא מאד מעדנת אותו וקל לו לחזור לשם יותר מעבר לכך אני דואגת כל הזמן לשניהם(כתבתי גם בפורום של ADHD היום דווקא) ובין לבין הולכת לטיפול כימו כל שבוע,,בשבועיים החאחרונים נמאס לי ודחיתי אבל השבוע אלך כי אין לי בריריה וחייבת להחלים לפעמים פשוט לא בא לי על רמב"ם ואונקולוגיה זה מובן לא?

מה שלומך את?

מה קורה עם הגידול שחזר?
אני מאד אשמח לשמוע
והבת שלך?


יום נפלא
אילנה

 

[מטילדה11]

אני יעדכן אבל לא עכשיו. עכשיו אני מקוררת

ומרחמת על עצמי