האם אנחנו עוזרות מתוך חובה לפעמים?

[little moon]

האם אנחנו עוזרות מתוך חובה לפעמים?

היי, קיבלתי את העצה לפתוח שרשור חדש בשביל הנושא... אז ככה- לפעמים (ויש לי את זה מאז שהייתי נערה צעירה, לא שעכשיו אני כזאת גדולה

), אני מרגישה שאני פשוט חייבת לעזור למישהו, גם אם זה כרגע לא בדיוק מתאים לי או מתחשק לי, כי אני יודעת שמישהו חייב לעשות את זה, ואני מרגישה שאם אני לא אעשה את זה כבר אף אחד לא יעשה זאת... אתן מבינות למה אני מתכוונת? גם אתן מרגישות ככה לפעמים? והאם זה עושה את העזרה פחות "טהורה" (אין לי מילה טובה יותר)? מה הדבר הזה באישיות שלנו שגורם לנו להרגיש אחראיות לעולם כולו? תגידו, גם לכן יש לפעמים כאבי גב שמרגישים כאילו הם נגרמים מזה שהעמסתן את העולם יותר מדי זמן על הכתפיים?

 

[טליסמה]

עזרה

בכל חברה עזרה היא עניין חיוני הן לעוזר והן למקבל העזרה ע"מ שנותן העזרה ירגיש טוב עם מה שהוא עושה הוא צריך לפעול ממקום בטוח/נינוח... תחשבי על מצב שאדם נאמן לעצמו, רגוע, בטוח תחושות אלו נובעות ממקום של עשייה שטוב לו בה זה נובע כאשר הוא עסוק במשהו שממלא אותו, משמח אותו... כאשר לאדם יש שקט פנימי, לא יהיה לו צורך שמישהו מבחוץ "יימחא לו כפיים", עצם התחושה הפנימית שלו היא זו שעושה זאת כאשר אדם נמצא במצב כזה הוא יכול לעזור ממקום שלא יגרום לו לתחושת הכבדה את טוענת שלך יש איזה שהוא רצון עז להגיש עזרה גם אם לא מתחשק לך האם הגשת העזרה אצלך נובעת מצורך עז להרגיש שאת שווה משהו? האם יש לך צורך שמישהו מבחוץ כל הזמו יאמר לך שאת טובה/עוזרת/בסדר... תחשבי על זה~

 

[טליסמה]

הזמו=הזמן

 

[little moon]

לא, זה לא העניין

אנסה להסביר את עצמי יותר טוב... אני לא עוזרת כדי "לקבל מחיאות כפיים", כדי לקבל הכרת תודה ואישור שאני בסדר, ממש לא. אני באופן כללי בן אדם מאוד "מטפל", אני מאוד נהנית לעזור ולטפל, פשוט לפעמים אני נתקלת במצוקה של בן אדם, מביטה סביב ומבינה שאין אף אחד אחר חוץ ממני שיכול לעזור לו, ולכן אני חייבת לעשות את זה בעצמי, אפילו שלא תמיד מתחשק לי להתעסק כל הזמן בצרות של אחרים, לפעמים בא לי לנוח מכל הטיפולים, אבל אני מבינה שאני היחידה שאכפת לה והיחידה שיודעת איך לעזור... ואין לי בעיה עם זה, כי אני מטבעי מאוד אוהבת לטפל ולעזור, הרי לא הייתי עושה את זה אם לא הייתי נהנית מזה, פשוט לפעמים זה נורא מעייף להרגיש שאת היחידה בעולם שאכפת לה. מקווה שהסברתי את עצמי יותר טוב...

 

[טליסמה]

אולי

את לא היחידה שאכפת לה , כמו שאת חושבת אולי הההרגשה שלך שאם לא את אז אף אחד לא ינקוט אצבע, מוטעית. העניין הוא, שזה לא עושה לך טוב יכול להיות שבתוך תוכך את יודעת שעזרה יכולה לבוא ממקור אחר, אבל לך נוח לעזור כאן ועכשיו ללא דחיה, יכול להיות שאם תניחי למקבל העזרה להתמודד לבד הוא יגיע לתובנות חשובות לעתיד הרחוק, אולי רק אם תניחי לו - את בעצם תאפשרי לו, וכמובן גם לך יכול להיות שבכל הסיטואציה את בעצם באה לספק את הרצון שלך להיות מטפלת. נסי לחשוב אחרת...

 

[קסמי אהבה]

../images/Emo24.gif

מעניין.... האם את בסיטואציה מסויימת, כי זו הזדמנות שתגישי עזרה? האם זהו שיעור בשבילך לעזור, לתת? ואולי, צריך להרפות... לתת למציאות להתגלגל מבלי שתעניקי עזרה?? אני זוכרת שכשבתי היתה קטנה בת 4 בערך היא ראתה שעזרתי לילד שהלך לאיבוד ועוד סיטואציות שונות אז היא שאלה אותי "אמא, את עוזרת לכולם?"... אם אני יכולה אני עוזרת משתדלת שזה לא יבוא יותר מדי על חשבוני ואז אצטרך לבקש עזרה מאחרים....

לכי עם הלב, עם התחושה הפנימית שלך זו האמת שלך

 

[לנושנוש]

אני חושבת שצריך ללמוד להרפות.....

לעזור לכולם ולהרגיש שאת היחידה שיכולה לעזור זה סוג ש של שליטה בחיים. אם לא תעזרי, תאבדי את עצמך ושליטה בחייך....(מחשבה סמויה). ליפעמים אדיף לתת להתמודד בעצמו . לעזור לכולם כל הזמן זאת גם שיטה מצויינת ליברוח מעיסוק בחייך שלך. לבסוף, אם כבר לעזור אז באמת לתת כלים להתמודדות או לחזק את זה שמבקש עזרה, לא לעזור לבן אדם להשער בעמדה של החלש והניזקק. גם ללמוד להרפות, כי מחשבה ש"רק את פה שיכולה לעזור" זאת מחשבה לא נכונה וצאוד שוחקת. נראה לי.

 

[מממאיה35]

אני חושבת

שאם את מרגישה שאת סוחבת את כל העולם על הכתפיים שלך, עד שזה מגיע פיזית לכאבי גב. צריך ללמוד להרפות, לקחת צעד אחורה, ולא לעזור לכולם.. אין מה לעשות - אנחנו לא סופרמניות, ויותר מזה - אם נעזור במצב שפיזית אין לנו את הכח והיכולת לעזור - העזרה לא תהיה שלמה.. אני כותבת את זה כי הייתי באותה סיטואציה.אמנם אני לא מטפלת בהגדרתי הכשרתי או תפקידי אבל תמיד עזרתי לכולם ודאגתי לכולם ועשיתי הכי טוב שאני יכולה כדי שלכולם יהיה טוב.עד שאחרי תקופה מסוימת (די ארוכה האמת) קרו שני דברים - האחד - הכתפיים שלי היו ממש ממש תפוסות! (ומענין היתי באיזה ערב קלפים והקלף שיצא לי זה שהדמות בקלף סוחבת מישהו על הכתפיים..) והדבר השני - פשוט לא היו לי אנרגיות וקלטתי שמספיק והגיע הזמן לעצמי.. והרפתי.. והלכתי צעד אחד אחורה. וגם טיפלתי בעצמי וגם לקחתי מנוחה והקשבתי לצרכים וליכולות שלי. והיום אני בנתינה רק מתי שאני רוצה ויכולה וזה באמת בא מהמקום הכי טהור ב

. לא כי אפחד אחר לא יעזור, לא כי אני חייבת, אלא כי אני רוצה ואוהבת.

 

[little moon]

כשכתבתי את ההודעות הקודמות

הייתי מאוד עייפה... עייפה מסיטואציה מסויימת שמתרחשת כרגע בחיים שלי ודי סחטה ממני את כל האנרגיות... ולכן ההודעות שלי גם נשמע בהתאם. אבל עכשיו אני באנרגיות מחודשות, ומרגישה הרבה יותר טוב. החלטתי משהו שכבר החלטתי כמה פעמים בעבר בחיים בסיטואציות דומות- פשוט להניח לזה. לא לוותר, אלא פשוט להניח לסיטואציה ולעצמי. זאת החלטה לא קלה, אני גם מרגישה שכולם מצפים ממני להיות זו שתבוא ותפתור את העניין, כי ככה זה בדרך כלל אצלינו, אבל הבנתי שאין לי שליטה על הדרך שבה הדברים קורים, זה לא אשמתי ובסופו של דבר מה שצריך לקרות יקרה... תודה לכן על דברי החוכמה

 

[קסמי אהבה]

../images/Emo24.gifלפעמים באמת צריך לעמוד מהצד

ולתת לאחרים להתמודד זה חשוב לתהליך הבשלות לתהליך ההתקדמות בחיים

בהצלחה בכל אשר תבחרי

 

[ערבה מפליקה]

מרגישה את זה רוב הזמן..

מרגישה את המחוייבות את הציפיות הגדולות הוגבוהות ממני. חוששת שיום אחד כבר לא אוכל יותר לתת. ומצד שני, כל כך חוששת לאכזב מפחדת שאחר כך אתחרט מאוד..

 

[קסמי אהבה]

יקירתי../images/Emo23.gifחבל להרגיש כך עם יסורי מצפון כאלה

תמיד תדעי שאת נותנת את המקסימום בסיטואציה מסויימת. לפעמים יש לנו כוח לתת יותר ולפעמים פחות וזה גם לא נורא לפעמים לא לתת העיקר שטוב לך