האם אני אשם בכך שאיני מרגיש את אלוהים?

[צפתי מסטול]

האם אני אשם בכך שאיני מרגיש את אלוהים?

שלום. בי, מעולם לא היתה התחושה הזאת. מעולם לא הרגשתי כל קירבה אל "הבורא", ולא חשתי בקרבתו מעולם. כל חוקי ההגיון שלי פעלו נגד העובדה שיש אלוהים, ועל כן לא ראיתי סיבה ללכת בדרכו. חשבתי- אם בתוך האדם לא קיימת האמונה, האם "אלוהים", במקרה בו הוא קיים יכול "להאשים" את האדם? והרי כל הנסיבות שקרו בדרכי מצביעות על חוסר באלוהים. כל כולי משוכנע שאין אלוהים, והרי אין אני בגדר "תינוק שנשבה", משום שנולדתי בבית דתי. האם זו אשמתי שאיני הולך בדרך בה איני מאמין? האם זה צודק שאענש על לא עוול בכפי ואלך לגיהנום, מלבד העובדה שלא הרגשתי בליבי אמונה? והרי זה ברור שאם אני לא מוצאת שום הגיון בדרך זו, לא אלך לפיה. מחשבה זו, שסך הכל היא די שטחית, היתה ראשונת המחשבות בדרכי החזרה בשאלה. אשמח לחוות דעת.

 

[צפתי מסטול]

מוצא*

 

[arriy80]

ידיעה ולא "הרגשה".

כתוב [דברים ד לט]: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי ה' הוּא האלוקים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת: אֵין, עוֹד". התורה אומרת שאלוקים הוא הכח היחיד בעולם - זו ידיעה! ידיעה אפשר להשיג, ואינה תלויה ב"הרגשת הלב". אינני יודע על אילו נסיבות כוונתך שמצביעות על חוסר. העובדה שאינך הולך בדרך בה אינך מאמין, אינה קשורה בעובדת מציאות האלוקים. אלוקים הוא לא דרך - הוא עובדה. קיום מצוות ולימוד תורה זה "דרך". אמנם בבסיס דרך זו נמצאת עובדת מציאות האלוקים, וזו - כנכתב - ידיעה. למבין שדרך זו התקבלה מאלוקים, אין שום יומרה להבין אותה! אף אחד לא מתיימר להבין את אלוקים! אלא אם אלוקים בעצמו הסביר לנו את דרכו. אנו מנסים להבין את מצוות הדרך לפי הכלים שקיבלנו מאלוקים להבנתה. מכאן, שאי-הבנת הדרך אינה יכולה להוות עילה לאי-קיומה.

 

[צפתי מסטול]

אני עברתי את אותה "דרך".

כל חבריי ומורי הדתיים דיברו כל הזמן על התחושה שיש בהם, על ה"אמונה" שהם מרגישים בצורה כל כך חזקה. ואני- אני לא הרגשתי כלום. מעולם לא נראה לי הגיוני כל הסיפור הזה, על אלוהים. הכל היה נראה לי כאגדה שנכתבה כדי שנהיה טובים, כדי לכפות עלינו מוסר. הדת, כך תמיד חשבתי, נוצרה בשביל אנשים לא חכמים במיוחד, כדי להוות להם דרך חיובית בחיים. אני לא מדבר בכלל על הבנת אלוהים, אני לא יודע למה הכנסת את זה ממש.

 

[אופירA]

גם אני לא מרגישה כלום. אז מה?

לא מדברים איתך על הרגשה, מדברים איתך על הבנה. זה בדיוק העניין. השכל שניתן לך הוא זה שמחייב אותך, אבל אתה מתמקד בהרגשה. דווקא אנשים לא חכמים במיוחד יטענו שאין היגיון בקיומו של אלוקים. אבל אנשים הגיוניים, שיש להם ידע ומבינים דבר מתוך דבר - לא יכולים ביושר לטעון שהעולם יכול להיברא מאליו, להתקיים מאליו.

 

[ליבליך]

ואלוהים יכול "להתקיים מאליו"?

אם הוא יכול, גם העולם יכול.... אני מבקש ממך לא לבוז לאמונות שונות משלך, ולא לטעון ש"אנשים הגיוניים, שיש להם ידע - לא יכולים לטעון ביושר שהעולם יכול להתקיים מאליו". רבים טוענים זאת, ביניהם אנשים עם ידע רב מאוד - בדיוק כמו שרבים טוענים את ההפך. השכל שניתן לך הוא זה שמחייב אותך. אותו דבר נכון לגבי, והשכל שניתן לא מובל אותי למסקנה שיש אלוהים. עד היום, לא נתקלתי בשום עדות לקיומה של ישות כזאת - ההפך הוא הנכון, עצם קיומם של רוע ואי צדק בעולם מעורר לפחות חשד שאין מי שדואג להתנהלות צודקת והוגנת של העולם, שכר ועונש, וכיוצא באלה. אין שום דבר שגורם לי לחשוב שיש בעולם מי שדואג שיתנהל באופן ראוי, פרט לאנשים מסויימים שמנסים לגרום לכך בכוחותיהם המוגבלים - אבל ודאי שאין ישות על אנושית שדואגת לכך שיהיה טוב או אפילו צודק והוגן, כי העולם לא תמיד טוב, צודק והוגן - ומכאן שאין מי ש"מנהל" אותו ודואג שיהיה כזה. את יכולה לחלוק על השקפתי בנושא, אבל בוודאי שלא לפטור אותה כמשהו שלא "ניתן לטעון ביושר".

 

[arriy80]

בודאי

העולם שלנו הוא מוגבל. וכשאנו מדברים על בורא, אנו מדברים במונחים של חוסר מוגבלות. מכאן שמציאותו היא מקור הכח שלו. עד היום לא נתקלת בשום עדות לקיומה של ישות כזאת? פתחת פעם ספר שנקרא תנ"ך? לא מצאת שם עדויות על קיום הבורא? הרוע ואי-הצדק השורר בעולם אינם מהווים הוכחה על אי-מציאות הבורא, מפני שהם נובעים ממעשי בני האדם שלהם יש בחירה אישית! וזוהי הסיבה שלא ניתן להשליך את האחריות על מאורעות העולם על המשגיח שמראש נתן לאדם חופש מעש תוך אזהרה שכל אחד אחראי למעשיו. השכר והעונש כהגדרתם הפשוטה באמת אינם מובנים. לכך אנו נזקקים להסבר האלוקים אודותם.

 

[ליבליך]

בודאי?

> העולם שלנו הוא מוגבל. מוגבל במה? העולם שלנו הוא כל מה שאנחנו רואים וחווים. אין לנו שום ראיה שיש משהו מחוץ לו שיכול להגביל אותו. באיזה מובן אתה מתכוון שהוא מוגבל? > וכשאנו מדברים על בורא, אנו מדברים במונחים של חוסר מוגבלות. כשאנחנו מדברים על משהו שאין לנו שום מושג בקשר אליו (משהו שלא ראינו או מדדנו או בדקנו את תכונותיו באופן כזה או אחר), אנחנו יכולים לדבר באיזה מונחים שבא לנו. זה לא הופך את זה לנכון. > מכאן שמציאותו היא מקור הכח שלו. את זה אני בכלל לא מבין. אתה מכיר משהו שאינו מציאותי, ובכל זאת יש לו כוח? ברור מאליו שרק מציאות של משהו מאפשרת שיהיה לו כוח כלשהו, בין אם מדובר באלוהים ובין אם לא. מה אתה מנסה לומר בזה? > עד היום לא נתקלת בשום עדות לקיומה של ישות כזאת? פתחת פעם ספר שנקרא תנ"ך? לא מצאת שם עדויות על קיום הבורא? פתחתי פעמים רבות מספור את התנ"ך. לאחת הדמויות בספר קוראים "אלוהים" (וברוב המקרים הדמות הזו נקראת בשם אחר, בן 4 אותיות, שלא אכתוב כאן כדי לא לפגוע ברגשות הקוראים - למרות שלי אין שום יחס מיוחד לשם הזה). הספר מבוסס על אירועים שככל הנראה לפחות חלקם אכן קרו במציאות. קראתי גם את מחזהו של שייקספיר "יוליוס קיסר", שאף הוא מבוסס על אירועים שככל הנראה לפחות חלקם קרו במציאות. אני לא קופץ למסקנה שכל הדמויות במחזה אכן היו דמויות במציאות, וכנ"ל לגבי הדמויות בספר. חז"ל אמרו לגבי ספר איוב "איוב לא היה ולא נברא, אלא משל היה". אם ניתן לומר זאת על דמות אחת בתנ"ך, מדוע לא לומר זאת גם על דמות אחרת? עצם אזכורה של דמות כלשהי בתנ"ך אינו מהווה ראיה לקיומה. > הרוע ואי-הצדק השורר בעולם אינם מהווים הוכחה על אי-מציאות הבורא, מפני שהם נובעים ממעשי בני האדם שלהם יש בחירה אישית! וזוהי הסיבה שלא ניתן להשליך את האחריות על מאורעות העולם על המשגיח שמראש נתן לאדם חופש מעש תוך אזהרה שכל אחד אחראי למעשיו. השכר והעונש כהגדרתם הפשוטה באמת אינם מובנים. לכך אנו נזקקים להסבר האלוקים אודותם. לא אמרתי שזו הוכחה. אבל לאור דבריך ש"השכר והעונש כהגדרתם הפשוטה באמת אינם מובנים", אני מעדיף שלא להסתמך על קיומה של דמות "בלתי מובנת" כזאת, לפחות כל עוד אין לי ראיות מוצקות שיתמכו בעמדה ההפוכה - ואין כאלה.

 

[arriy80]

אכן

העולם שלנו מוגבל = מסודר. מישהו קבע את חוקיו, ואינם יכולים להשתנות מאליהם. <וכשאנו מדברים על בורא, אנו מדברים במונחים של חוסר מוגבלות> כי אם הוא יהיה מוגבל/מסודר/פועל לפי חוקים צריך מישהו שהוא יהיה המגביל והמסדר לחוקים אלו. < מכאן שמציאותו היא מקור הכח שלו> כתבתי זאת כתגובה לכותרת ההודעה שלך, "אלוקים יכול להתקיים מאליו? אז גם העולם יכול...". מציאות הבורא - הוא עצמו - מקור הכוח שלו הבלתי מוגבל. התנ"ך אכן מהווה ספר עדויות לא רק על מציאות הבורא, אלא גם על קשר איתו. השמות המתייחסים לבורא הם בעצם מידות-הנהגות שבהם מתבטאת הנהגתו בעולם. הרי בשכל אנושי לא תתכן שום השגה בבורא עצמו, ולכן מתייחסים אליו לפי ההנהגות שבהם מנהיג את העולם. לכן יש מספר תארים לבורא שכל אחד מורה על הנהגה אחרת, וכמו שכתבת - כולם מתארים ישות אחת. ההבדל בין התנ"ך למחזה כלשהו הוא פשוט. התנ"ך הוא ספר שמתאר מאורעות שאכן קרו, ועדות על כך הועברה ביחד עם הספר עצמו. כלומר, כששמואל הנביא כתב את ספרו, קיבלו זאת העם בתקופתו כמאורעות נכונים. וכך בכל ספרי הנביאים שהועברו כעדות למאורעות שקרו אז. לגבי ספר איוב, שאלתך נכונה, אשתדל לתת עליה מענה בקרוב. הסקנת שאין מי שמנהל את העולם בטוב, כי הרי לא תמיד העולם טוב. על כך כתבתי שיסוד ההבנה של הדברים נמצא בעובדה שהבורא נתן לבני האדם חופש מעש. ובהבנה יותר גבוהה, הרע והטוב הנראים, הם יחסיים לראייתנו האנושית.

 

[אופירA]

מהי האחריות של בר הדעת

בדור הזה, כאשר הריחוק כ"כ גדול מהתקופה שביהמ"ק היה קיים, והשכינה היתה מוחשת בחוש, באמת קשה מאוד להרגיש את הקירבה לבורא, לחוש בפנימיות המודעת את האלוקים. המפרידים רבים והמסכים המסתירים גדולים מאין נשוא. אך החובה להשתמש בשכל בעינה קיימת, ואין אדם בר דעת יכול ליפטר ממנה. גם אם נסיבות דרכך הצביעו על היעדרו של הקב"ה, תחושותיך לימדו והגיונך דיבר את שלו - עדיין כל אלו לא פתרו את השאלה הקיומית: מי ברא כל אלה, ולא נתנו מענה והסבר הגיוני לקיום העולם, לקיום החיים ואף לא לתא אנושי בודד ביקום, ללא מציאות אלוקים. כך שגם מכלל לאו אפשר ללמוד הן, אפילו בנסיבות הקשות שתיארת. ואם כך, תוכל להבין שההסבר לנסיבות המצביעות על היעדרו חס ושלום, הוא שפרשנותך האנושית היא שהצביעה על היעדרו. את הפרשנות הנפשית אפשר לשנות בהתאם לידיעת האמת ע"י השכל. גם ההיגיון מוכתב ע"י המוגבלות האנושית של החשיבה, ומי ששכלו אינו מגיע להשגת האמת, חייב להיעזר בסובביו ששכלם מגיע רחוק יותר, ולתת את דעתו לדבריהם. אין האדם ששכלו מצומצם יותר יכול לסתור ולחלוק את דבריו של מי ששכלו רחב יותר. אם כך, כיצד תוכל לסתור את ידיעותיו של הגאון הקדוש, מהרי"ל דיסקין, הרב מבריסק, למשל? האם אתה מכיר חכם ממנו בדורות שלאחריו, שסתר את דבריו? (טפשים לא חסרים, אני מדברת על חכם שסתר את דבריו) וכן על זו הדרך. את האמונה יש לפתח, כמו שריר. אם ייכתב בספר החוקים במדינה מסוימת, שאדם חייב לפתח את שריריו כדי לעמוד בחוסן מסוים הנצרך באותה מדינה, לא יוכל הפרופ' החכם אך העצלן פיזית לבוא ולטעון: אין לי שרירים, כי הייתי עסוק במחקר המדעי... החוק יתבע ממנו להקדיש את הזמן הדרוש כדי לפתח את מינימום השריר הנצרך, והיכולת בידיו לעשות זאת אם יעסוק באיזו פעילות גופנית. כאשר העולם מעיד על בוראו, כשם שהבית מעיד על הבנאי, חייב האדם לפתח את השרירים המנוונים של האמונה ע"י עיסוק בקיום דבר האלוקים וחקירת הבנתו, ולא יוכל לטעון: לא הרגשתי אמונה, לא מצאתי היגיון בדרך ולכן לא הלכתי לפיה. שהרי שאלת סוד קיומו של אדם היא משאלות היסוד שהוא שואל בחובו ללא מרגוע, משחר ילדותו. והיא תכונה יסודית שטבע הבורא באדם, ואינו יכול לומר "לא ניחנתי בה" (אלא היא חייב להבין שאם אינו שואל אותה, הרי שהשתיק אותה בחובו). והיות שאין לאדם תשובה עליה, שהרי אינו יכול לומר כפרעה: לי יאורי ואני עשיתיני - ללא שייפרעו ממנו על חוסר אמת זו שדבק בה - חייב הוא לחפש את התשובה ללא מרגוע, ומי שמוותר על החיפוש - ייתבע כגודל הוויתור שוויתר, ובצדק.

 

[צפתי מסטול]

אני באמת ניסיתי.

אני כל כך חיפשתי, ניסיתי להתקרב, ולהבין. אבל אין - זה פשוט לא זה. אני לא מדבר על טיעונים, כי אני יכול להביא לך מאות טיעונים נגד אותו טיעון של אותו רב.

 

[ליבליך]

וזה מוכיח שאלוהים עדיין קיים?

בדיעבד, מיליארדי שנים לאחר מעשה, ברור שקשה מאוד להסביר איך העולם נברא, ולדעת בוודאות אם יש "כוונה" מאחורי היווצרותו או שמדובר בתהליך שרירותי וחסר מטרה. הויכוח הזה כנראה יישאר לנצח פתוח. עדיף להסתכל על התנהלות העולם היום, שעליה אפשר לאסוף יותר נתונים, ולבדוק אם ניתן להסביר אותה באמצעים טבעיים, או שיש צורך באיזו "ישות עילאית" שהעולם מתנהל על פי גחמותיה שאינן ידועות לנו (לפחות לא במלואן) - שזה ההסבר שנותנות רוב הדתות. העולם אינו מעיד על בוראו יותר מכפי שאלוהים מעיד על בוראו. עד היום לא נתקלתי בשום דבר בעולם שאני יודע בוודאות שנוצר בכוונה, פרט לדברים שנוצרו ע"י האדם. כל חפץ שאנו יודעים שנברא, נברא בהכרח ע"י אדם. אז את מניחה שגם מה שלא נברא ע"י אדם, נברא ע"י משהו שאינו אדם, וקןראת לו אלוהים. אני לא מניח זאת, וגם לא מניח שכל דבר נוצר ע"י ישות עם כוונה מסויימת - זאת קפיצה למסקנה נמהרת. את החלטת שאם קיימים דברים בעולם, יש כוונה מאחוריהם - וזו טענה שיהיה לך קשה מאוד להוכיח. את כותבת שההיגיון מוגבל ע"י המוגבלות האנושית. זה אולי נכון, אבל זה הכלי הטוב ביותר, אם לא היחיד, שיש לנו. ללכת לפי משהו אחר שאינו ההיגיון, ולהאמין בדברים שאין לנו עדות לקיומם, זו טעות.

 

[arriy80]

אכן

הוויכוח יכול להשאר פתוח אצל אלו שלא מביטים סביבים. אלו שכן - מגלים עולם משוכלל לאין שיעור מכל מה שיד אנושית מסוגלת ליצור או בכלל לדמיין. בעיקר על החיים הביולוגיים שבתוכנו אנו, ומעל כולם נפש האדם המראה כי יש מציאות לא-חומרית כלשהי. ומתוך כך - בודאי שהעולם מעיד על בוראו שחכמתו הבלתי מובנת מתבטאת באין-ספור צורות. ומכאן, שאם ההגיון מלמד שלכל תוצר אנושי יש מטרה (כמו שאתה כתבת), כל שכן ביצירה על-אנושית שתהיה לה מטרה (כנראה גם היא על-אנושית). עד כאן ההגיון. מהי הכוונה? זהו כבר לא בתחום ההגיון האנושי מפני שהיוצר אינו אנושי! ולכן, אנו זקוקים שאותו יוצר על-אנושי יגלה לנו את כוונתו ורצונותיו. זאת הוא עשה לעיני עם ישראל לפני 3300 שנה.

 

[ליבליך]

הכלי להבנה הוא ההגיון האנושי

כל מה שאינו בתחום ההגיון האנושי, איננו אמורים להבין ואיננו אמורים גם לנהוג לפיו, או להתייחס אליו בכל צורה שהיא. אם יש יוצר, הוא יצר את ההגיון האנושי, וזה הכלי שהוא נתן לנו כדי לכוון את התנהגותנו, ולא שום דבר שאינו בתחום ההגיון האנושי, ובטח לא אגדות כאילו הוא עשה משהו כזה או אחר לפני 3300 שנה. והעולם אכן משוכלל לאין שיעור מכפי שיד אנושית מסוגלת ליצור, לפחות כיום. אבל זה לא רלוונטי, כי אף אחד לא מנסה לטעון שיד אנושית יצרה אותו. נפש האדם לא מראה - לפחות לא לי - מציאות לא חומרית כלשהי. הרגש והמחשבה האנושיים (וגם הלא-אנושיים, למרות שחיות אינן יכולות להביע זאת מילולית, ואינן מפותחות כמו האדם) מוסברים (גם אם לא באופן מלא, כי יש דברים שעדיין איננו יודעים) ע"י תהליכים נוירולוגיים במוח - ועובדה שכשהמוח נפגע, התפקודים השכליים והרגשיים נפגעים. אז סיכמנו שיד אנושית לא יצרה את העולם. אתה קופץ מכאן למסקנה שיד לא אנושית (אין עדויות בכלל לקיומו של דבר כזה) יצרה אותו. האם יש עדויות נוספות ליצירות רצוניות של גורמים לא-אנושיים, או שמדובר בפתרון שהומצא כדי להסביר אד-הוק את השאלה המסויימת הזאת? אני מעדיף הסברים מדעיים, גם אם אינם שלמים, כי הם מבוססים על ראיות (אפילו אם הן חלקיות) ולא על פתרונות אד-הוק.

 

[arriy80]

נכון

<אם יש יוצר הוא יצר את ההגיון האנושי, וזה הכלי שהוא נתן לנו בכדי לכוון את התנהגותנו.> ולכן הידיעה על מציאות הבורא יכולה להיות הגיונית, וכך גם כותבת התורה "וידעת היום..." ההגיון האנושי יכול לכוון את התנהגותנו בתחומי החיים שבהם יש לנו השגה. בענינים שאמנם קיימים אך מעבר להשגתנו, אנו זקוקים להוראות היצרן. ייתכן ואפשר להסביר את הרגש והמחשבה האנושיים ע"י תהליכים נוירולוגיים במוח. אסייג את דברי היות ואינני בקיא בתהליכים נוירולוגיים, אך לדעתי מסתבר יותר שתהליכים אלו נגרמים ע"י הרגשות והמחשבות ולא שהם הגורמים לאותם רגשות ומחשבות. אך גם אם ע"י גירוי נוירולוגי יופיע רגש או מחשבה, אך לא מסתבר - לדעתי - שתהיה זו מחשבה יצירתית. כלומר, המחשבה היצירתית (ולא הנסיבתית) מבוססת על משהו מעבר לתהליכים נוירולוגיים-פיזיים-מוחשיים. אם המסקנה היא שיד אנושית לא יצרה את העולם, הגיוני להסיק שיד לא-אנושית יצרה את העולם. זהו יהיה פתרון הגיוני ולא אד-הוק שהומצא. הרי הגיוני שלכל תוצר יש יוצר, ואם ברור שהיצירה היא מעבר ליכולת אנושית, מכאן שהיוצר הוא לא אנושי. למה להתקע ב"לא יודע"? (אולי בכלל ה"לא יודע" שלך והמסקנה שלי שוות. גם אני טוען שאין לי שום השגה במהות היוצר, והוויכוח הוא על השאלה הבאה: האם הוא התגלה אי פעם)

 

[אופירA]

צודק

קשה מאוד להוכיח שיש כוונה מאחורי הדברים הקיימים בעולם, למי שמתייחס אליהם כמובן מאליו, ואינו רואה כל סיבה לחקור מה מאחורי הדברים. קשה מאוד להצביע על יישות עליונה בוראת ומנהלת, כאשר הבן אדם אינו שואל עצמו, בהביטו השמימה, מי ברא כל אלה, אינו מודע לכך שעינו הרואה מה שרואה מוגבלת, אינו מתעניין במה שרואה המיקרוסקופ, למשל, ורואה כמובן מאליו את העובדה שהשמש זורחת לו באופן קבוע, ומייבשת לו את הכביסה, כוח המשיכה עובד כתקנו כך שהוא לא מתעופף באוויר באופן אקראי, והאלקטרונים ממשיכים לנוע בקצב הנכון בכל יסוד ויסוד כימי כמו שצריך, כך שהשולחן עליו הוא מניח את ארוחת הבוקר יציב ומוחשי... מעבר לכך - שהאלקטרונים יסתדרו איך שהם רוצים, העיקר שאני מסודר... הדבר היחיד שמעניין אותו - זה מה שלא נוח לו, כגון שיש רוע בעולם וכל מיני דברים שלא נוחים לו ולא מסתדרים עם האינטרסים הצרים שלו. הוא לא מרגיש צורך להודות על כל איבר ואיבר שעובד באופן תקין בגוף שלו, ואינו מרגיש עניין להתפעל מהחוכמה העצומה הטמונה בכל תא ותא בגופו. הוא לא רואה תכלית בכל אלה, אלא מצב אקראי כללי, שכל עוד אינו מתנגש עם האינטרסים שלו - הכל בסדר... אבל הוא בהחלט מרגיש מרירות וצורך להתלונן כשמשהו לא עובד טוב, החל מטחורים מציקים וכלה בסוגים שונים של קשיי נשימה, שיתוק או תפקודים מוחיים שיוצאים מכלל שימוש ומשכיבים אפרקדן את ראה"מ הכי בולדוזר בעולם, ללא יכולת הבעת דעה. למי בעצם צריך להתלונן? נכון, קשה מאוד להוכיח לו בהיגיון מה קורה, כאשר בהיגיון שלו הדברים קורים עפ"י איזו אקראיות שיטתית כזו, שמתחילה מהרגע שהוא נולד ומסתיימת ברגע שהוא נעלם. ושום דבר מעבר לכך, מבחינתו לא קיים...

 

[ליבליך]

אני שמח שאת מסכימה...

אבל אני לא מתייחס לדברים הקיימים כמובן מאליו. אני מנסה להבין מנין לי לדעת שהשמש תזרח גם מחר, ולכן מסתמך על ידע אסטרונומי לגבי תנועת גרמי השמים, שהושג ע"י תצפיות ובדיקה של החוקיות השולטת בתנועה הזאת. מבחינתך, לעומת זאת, ההסבר הוא שהשמש זורחת כי ככה לאלוהים התחשק. מחר אולי יתחשק לו אחרת, אי אפשר לדעת. אין חוקיות, הכל תלוי בשרירות ליבו של האל הכל-יכול. למרבה המזל, בינתיים מתחשק לו שהיא תזרח. כדי להסביר את האופן בו כוח המשיכה עובד, פיתח איינשטיין את תיאוריית היחסות הכללית, ולפניו ניוטון את המכניקה של גופים נעים. אני מעדיף את ההסברים שלהם על ההסבר "כי ככה אלוהים רוצה". הם נשמעים לי הסברים יותר רציניים. אני לא אומר "שהאלקטרונים יסתדרו איך שהם רוצים, העיקר שאני מסודר", אלא חוקר את הסיבה שבגללה הם מסודרים באופן בו הם מסודרים, ונעים באופן שבו הם נעים. ההסבר הטוב ביותר שיש לנו כיום לאופן תנועת האלקטרונים באטום ניתן ע"י האלקטרו-דינמיקה הקוונטית שאחד המפתחים הבולטים שלה הוא הפיזיקאי ריצ'רד פיינמן, מהפעילים הבולטים בקהילה האתיאיסטית האמריקאית. ומה ההסבר שלך? "כי ככה אלוהים רוצה". אז לא, העולם אינו "מצב אקראי כללי". הוא מתנהל כסדרו, על פי חוקים שלא את כולם אנחנו יודעים, אבל אין שום ישות שמסוגלת לשנות אותם לפי שרירות ליבה - לפחות אין לי שום סיבה לחשוב שיש כזאת.

 

[אופירA]

אני שמחה שאתה מכניס לי מילים לפה

ואין דרכי להתווכח ע"מ להוכיח שלא זאת אמרתי, ומה כן אמרתי. מי שרואה את האלקטרונים באטום, ורואה את החוקיות הקוואנטית, ועדיין אינו רואה את אלוקים, אלא רק את החוקר הדגול שגילה את מה שאלוקים יצר - אני לא יכולה לעזור לו. אני בוהה בהם - במרצים, בחוקרים - כמעט יום יום מעמקי אולמי ההרצאות באוניברסיטה, וחושבת לעצמי מחשבות עמוקות על כמה עצומה הבחירה שיש ליהודי, שהוא עוסק בחוקים שטבע אלוקים, מבין את הקטע של חוסר השליטה של המחקר במציאות העצומה שהוא מצליח לחשוף (וגם זה, הרבה מאוד באקראי גמור), ועדיין נותן כוח לאדם ככוח עליון... מגלה כל יומיים עד כמה האדם חסר אונים מול חוקי הבריאה, נחשף כל חצי מאה למציאות מחקרית של חור שחור - תרתי משמע - ועדיין מחפש בכל מרץ את ההוכחה שהאדם ברא את עצמו ואת עולמו... כמה עצום הוא הקב"ה. נתן לאדם כוח בחירה עצום - יחד עם כוח שקר עצמי עצום, עד כי הפיזיקאי הדגול מסוגל מצד אחד לפתח את תורת האלקטרודינמיקה הקוואנטית, ומצד שני לעסוק באתיאיזם... רוב הפיזיקאים והאסטרונומים, אגב, היו ישרים מספיק להבין שמאחורי כל אלו עומד בורא. מאחורי כל הידע העצום והמורכב הזה, הבלתי נתפס בשכל אנוש, עומדת חוכמה אלוקית. ואם היא ישנה, וודאי וברור שיש לה תכלית ומטרה. הם לא בהכרח עסקו בבירור התכלית או המטרה, לא בהכרח פינו זמן לחקור את האלוקים ואת הדרך להתקרב אליו ולהגשים את החלק האלוקי שבאדם. אבל בהחלט הבינו את הדבר הפשוט - אלוקים ברא כל אלה. שום אדם. שום מדען. בעולם השקר רבים יותר הם אלו שהולכים אחר השקר, מאשר אלו ההולכים אחר האמת. לכן מעטים המדענים, שלאחר שנוכחו לראות את האלוקים מאחורי חוקיו העצומים ואת אפסות האדם לעומתם - המשיכו וביררו את הקשר המעשי בין האדם הנברא לאלוקים הבורא. ואשרי מי שיהי חלקו עימם!

 

[לאונרדו האחת]

העיקר

שאלוהים יכול להרגיש אותך אבל, אם תוותר על הסוטול.. סתם, אם אתה פה זה אומר שמשהו זז שם למשל שאלות אודות הקיום.. אה?!

 

[צפתי מסטול]

אני חושב שליבליך סיכמה את דבריי.

ליבליך תודה על הקדשת זמנך לתגובות שבאמת דעותיי זהות איתם לחלוטין.