מ ת כ ר ב ל ת
New member
האם אני א-מינית? או לסבית א-מינית?
מעניין איזה שם תואר קודם לסבית א-מינית או האם צריך לומר א-מינית לסבית? (-: אני מאמינה שעדיין הנושא לא נחקר כל צורכו לכן לא יהיו תשובה לזה עדיין... קראתי לפי דעתי את רב המאמרים, ובזמן הזה עברו לי בראש המון שאלות ודברים שרציתי לכתוב, ההודעה שלי ארוכה... קחו אוויר... לפני הכל רציתי לומר למנהלת הילי שהצלחת להחדיר מודעות לאנשים בנושא זה, העובדה היא שהגעתי לכאן מפורום אחר, ואני חושבת שבעבר הלא כל כך רחוק נתקלתי בכם והתחלתי לחשוב שאולי אני א-מינית אבל המחשבה הזאת עברה לי. אני לא יודעת מהיכן להתחיל, כתבתי הרבה ולא ממש לפי הסדר היה חשוב לי להזכיר כמה שיותר פרטים על עצמי שיתנו קווים לאישיותי המורכבת ולעברי ה'פורה' .... אני לא יודעת אם אני א-מינית, או שזאת תקופה שתעבור לי. לפני שאני (אנחנו) משערים השערות אספר פרטים שאולי יהיו רלוונטים לנושא הנ''ל בתקוה שאזכור לומר את כל הדברים החשובים, אני בתחילת שנות השלושים שלי. חוזרת בשאלה שחזרה בתשובה בגיל 19 בערך ונישאה בשידוך גם לבעל תשובה.גרושה כבר עשר שנים (ישתבח שמו!) חילונית בערך חמש שנים. עברתי בילדות מעשים מגונים שנעשו בי בתוך המשפחה, למעשה לא הרגשתי פגועה מכך, הפגיעה השרישה כניראה כשחזרתי בתשובה ונשאתי בשידוך כשאני לא בוגרת ולא בשלה מבחינה מינית, לא היתה שם אהבה, ובמעט הפעמים שקיימנו יחסי מין הם נעשו ללא אהבה ואפילו גועל מצידי לבן זוגי, הוא היה דוחה ומגעיל אותי מאוד, ונפגעתי מכך. כשהתרגלתי אליו ולמין איתו היתה בי התעוררות גופנית למין. והייתי נוגעת בעצמי. (מאוננת נו.. קשה לי לכתוב מילים כאלה). יש לציין שגיליתי את המיניותי ואת ההנאה ממין בהתחכחות בחפצים (ספה,כרית) כשהייתי ממש ילדה, בערך בגיל חמש אני זוכרת שהייתי משחקת עם עצמי הרבה, היה גם ילד בבניין שלי שהיה עם 'תאבון מיני' כמו שלי. גדלתי בבית שמרני. כשהייתי בגיל ההתבגרות כניראה שהחשק גבר או שהיה אותו הדבר עם תוספת אורגזמה כשהייתי נוגעת בעצמי. הייתי אוהבת לראות סרטים רומנטיים, אהבתי לראות נשיקות, התגרתי כשראיתי סרטים כחולים, למרות שההתחלה מאוד הרתיעה אותי. נושא חשוב וכאוב הוא שגדלתי בבית שמרני מאוד, עם אמא קפדנית וסגורה וקרה מאוד. היא החדירה לי לראש בדרכה לא להסתובב עם גברים. אני לא בטוחה שהייתי מאוהבת במשהו, קשה לי לומר בוודאות מפני שלא הרגשתי שקורה איתי משהו עוצמתי, כניראה שהכרתי משהו ואהבתי אותו מאוד אולי התאהבתי אני לא בטוחה בכך אך האהבה לא מומשה מפני שהייתי דתיה, אבל אני אל בטוחה שזאת הסיבה המדוייקת. או שזה היה רק תירוץ.או שמא הבית היה גורם שהשפיע על מבנה האישיות שלי והצרכים המיניים שלי. בחמש שנים האלה שחזרתי בשאלה, כשהבנתי שקשה לי לקיים יחסי מין עם גבר, שאני מתביישת וכו' החלטתי ל'קפוץ למים' והיו לי שתים שלושה סטוצים שלא עשו לי את זה כי אני בן אדם מאוד רגיש. בגיל ההתבגרות היה לי חבר שהייתי רואה אחת לשבועיים, הייתי כנראה חברה לסיפוק צרכים ,התנשקנו התמזמזנו ונהנתי מאוד, ההתקדמות שלו בתחום המין היתה כל כך מהירה (אני זוכרת לראשונה כשהופתעתי שהוביל את היד שלי לאיבר מינו ואיך שנרתעתי ברגע שהיד נתקלה ב'חפץ לא מזוהה זה') הפעם הראשונה בה שכבתי עם משהו היתה עם בעלי, וזה היה ממש סיוט ההרגשה היתה כמו של אונס הבן אדם לא ידע איך לגשת לנושא, כל מה שהיה ביננו מאוד פגע בי והשאיר צלקות עמוקות, היו פעמים שהרגשתי שאני לא שם שאני כביכול מרחפת ומתבוננת על הכל מהצד מן הרגשה כמו של נאנסת. הרבה פעמים בהם הייתי משוחחת עם גברים שיחות פתוחות (רק בצ'טים הייתי מסוגלת) אחרי כמה אימרות שלי כמו שאני מרגישה שאישה היא כלי לסיפוק הצרכים הבהמיים של גבר וביטויים דומים היו שואלים אותי האם עברתי אונס. יש לציין שאני בטיפול אחרי שנים של החכשה למצב רוח כללי לא טוב, כיום אני מטופלת במרכז לנפגעות תקיפה מינית,שם הסימפטומים שלי מוכרים ומובנים. בעשר שנים שאני גרושה החדרתי לי לראש ש'גברים הם עם חרא' , מעין שטיפת מוח שעשיתי לעצמי שכניראה הצליחה לצערי ואולי זה גם החמיר את המצב. פעמים נדירות בהם נהנתי במין עם האיש לו הייתי נשואה. ואולי שנים שבהם הייתי גרושה ועדיין דתיה ושמרנית גרמו לי להתרחק ולהתרגל למצב. הגיע תקופה שבה חשבתי שאולי אני לסבית, זה היה לפני ארבע שנים והתחלתי לחקור את הנושא הכרתי אישה נשואה והיה לי באיזשהו מקום נוח לקיים איתה קשר לא מחייב, היא אהבה אותי וזה קסם לי מאוד, היא לא משכה אותי בהתחלה אך בגלל שאהבה אותי והרגשתי לא מאויימת איתה היה לי נוח איתה אהבתי חזרה התחלתי לפעמים נמשכתי וקיימתי איתה יחסי מין, היו פעמים שהרגשתי שזה פוגע בי. התנשקתי איתה גם כשלא רציתי. היום אני נגעלת מהמחשבה ולא מעוניינת להתנשק בכלל. רב השנים סבלתי מדיכאון ולמרות זאת היה לי חשק מיני שפחת עם הזמן כשדיכאון הלך וגדל בשנתיים האחרונות הדיכאון שלי ממש חזק. הבנתי שאנשים שסובלים מדיכאון מאבדים את החשק המיני ואולי בגלל זה אין לי חשק. נוח לי עם בנות מיני, אני מרגישה רצון בקירבתן, חושבת כל הזמן על מגע קרוב עם אישה כמו חיבוק נגיעה וליטוף וכירבול! אני מרגישה שסוג קשר כזה נחוץ לי וימלא אותי. ואין לי רצון לעשות את זה עם גבר בכלל. היו תקופות בעבר שהייתי נוגעת בעצמי אחת לשבוע, ובשנים האחרונות שהדיכאון היה גדול לא היה לי חשק בכלל, אבל אני עדיין נוגעת בעצמי ומגיעה לסיפוק, בזמן הזה יש לי כל מיני פנטזיות שונות מגוונות ולא נראה לי רלוונטי לפרט אותן. למרות שאני מאוד מודעת לעצמי, אני מבולבלת נורא בנושא המשיכה שלי במיוחד בתקופה האחרונה. הקשר שלי עם האישה הנשואה הסתיים, גם בגלל שאני פחות אוהבת, גם בגלל שאני לא מעוניינת במין איתה. היא לימדה אותי קצת על עצמי, גיליתי שאני יכולה להתעורר מינית אם יש שם אהבה במיוחד אם הצד השני אוהב אותי וכניראה אני אותו, כשגילויי החיבה האלה נעשים בצורה עדינה מאוד וממושכת. כניראה שאני דורשת המון סבלנות. אני חושבת שיש לי אכזבה עמוקה מהנושא הזה בכלל שמאוד תסכל אותי גם בגלל האיש לו הייתי נשואה וגם בגלל שהייתי תחת עינה המפקחת של אימי בשנים האלה. אני לא יודעת מי אני ואם יש לי תקומה בנושא המיני, האם זה יעבור לי . האם אני בכלל א-מינית לסבית, האם יש דבר כזה, זה נשמע לי מאוד מוזר ה'אבחנה' המשוערת שלי. איך אדע מה אני? לאן אני שייכת? האם זה מצב קבוע? מה שבטוח הוא שלא נולדתי כך. האם זה מושרש בי באופן קבוע או שהמצב נתון לשינוי? כשפירסמתי הודעה אחרת בנוגע לבילבול שלי בחיים, משהי כתבה לי תגובה חכמה, שאמרה שאני מערבבת 2 בעיות והופכת למקשה אחת, שאני מערבבת חוסר חום אימהי ביחד עם פגיעה מינית ולכן אני מוצאת את עצמי עם נשים. אני לא מרגישה ממש שמקומי שם בין הנשים הלסביות, אני רוצה לציין שבתחילת דרכי בעולם הלסבי נפתחתי לצד שבי שנמשך לנשים, אבל אני מרגישה שזה עבר לי, כיום אני מעוניינת להכיר נשים, לקשר קרוב חם ואוהב אך ללא מין ממש, זה לא מושך אותי ואף מרתיע. הסטרייטים חושבים שאני לסבית והלסביות מתחרקות ממני חלקן יחשוב שאני סטרייטית וחלקן חושב שאני פשוט לא סגורה על עצמי, אני 'שם' (בעולם הלסבי) 4 שנים כבר. לא היה לי קשר אמיתי וממצה וזוגי אף פעם בחיי. אני לא רוצה להביא ילדים לעולם, והמחשבה שאהיה בהריון מרתיעה אותי. יש עוד תגובה מלומדת שאמרה לי שיש לי פשוט בעיה בקשרים, גם זה נכון. כל הזמן הזה (4 שנים של חקירות ו'טחינת מחשבות' כמעט ללא הרף אני עדיין לא יודעת מי אני) אני כבר ילדה גדולה. מי אני?
מעניין איזה שם תואר קודם לסבית א-מינית או האם צריך לומר א-מינית לסבית? (-: אני מאמינה שעדיין הנושא לא נחקר כל צורכו לכן לא יהיו תשובה לזה עדיין... קראתי לפי דעתי את רב המאמרים, ובזמן הזה עברו לי בראש המון שאלות ודברים שרציתי לכתוב, ההודעה שלי ארוכה... קחו אוויר... לפני הכל רציתי לומר למנהלת הילי שהצלחת להחדיר מודעות לאנשים בנושא זה, העובדה היא שהגעתי לכאן מפורום אחר, ואני חושבת שבעבר הלא כל כך רחוק נתקלתי בכם והתחלתי לחשוב שאולי אני א-מינית אבל המחשבה הזאת עברה לי. אני לא יודעת מהיכן להתחיל, כתבתי הרבה ולא ממש לפי הסדר היה חשוב לי להזכיר כמה שיותר פרטים על עצמי שיתנו קווים לאישיותי המורכבת ולעברי ה'פורה' .... אני לא יודעת אם אני א-מינית, או שזאת תקופה שתעבור לי. לפני שאני (אנחנו) משערים השערות אספר פרטים שאולי יהיו רלוונטים לנושא הנ''ל בתקוה שאזכור לומר את כל הדברים החשובים, אני בתחילת שנות השלושים שלי. חוזרת בשאלה שחזרה בתשובה בגיל 19 בערך ונישאה בשידוך גם לבעל תשובה.גרושה כבר עשר שנים (ישתבח שמו!) חילונית בערך חמש שנים. עברתי בילדות מעשים מגונים שנעשו בי בתוך המשפחה, למעשה לא הרגשתי פגועה מכך, הפגיעה השרישה כניראה כשחזרתי בתשובה ונשאתי בשידוך כשאני לא בוגרת ולא בשלה מבחינה מינית, לא היתה שם אהבה, ובמעט הפעמים שקיימנו יחסי מין הם נעשו ללא אהבה ואפילו גועל מצידי לבן זוגי, הוא היה דוחה ומגעיל אותי מאוד, ונפגעתי מכך. כשהתרגלתי אליו ולמין איתו היתה בי התעוררות גופנית למין. והייתי נוגעת בעצמי. (מאוננת נו.. קשה לי לכתוב מילים כאלה). יש לציין שגיליתי את המיניותי ואת ההנאה ממין בהתחכחות בחפצים (ספה,כרית) כשהייתי ממש ילדה, בערך בגיל חמש אני זוכרת שהייתי משחקת עם עצמי הרבה, היה גם ילד בבניין שלי שהיה עם 'תאבון מיני' כמו שלי. גדלתי בבית שמרני. כשהייתי בגיל ההתבגרות כניראה שהחשק גבר או שהיה אותו הדבר עם תוספת אורגזמה כשהייתי נוגעת בעצמי. הייתי אוהבת לראות סרטים רומנטיים, אהבתי לראות נשיקות, התגרתי כשראיתי סרטים כחולים, למרות שההתחלה מאוד הרתיעה אותי. נושא חשוב וכאוב הוא שגדלתי בבית שמרני מאוד, עם אמא קפדנית וסגורה וקרה מאוד. היא החדירה לי לראש בדרכה לא להסתובב עם גברים. אני לא בטוחה שהייתי מאוהבת במשהו, קשה לי לומר בוודאות מפני שלא הרגשתי שקורה איתי משהו עוצמתי, כניראה שהכרתי משהו ואהבתי אותו מאוד אולי התאהבתי אני לא בטוחה בכך אך האהבה לא מומשה מפני שהייתי דתיה, אבל אני אל בטוחה שזאת הסיבה המדוייקת. או שזה היה רק תירוץ.או שמא הבית היה גורם שהשפיע על מבנה האישיות שלי והצרכים המיניים שלי. בחמש שנים האלה שחזרתי בשאלה, כשהבנתי שקשה לי לקיים יחסי מין עם גבר, שאני מתביישת וכו' החלטתי ל'קפוץ למים' והיו לי שתים שלושה סטוצים שלא עשו לי את זה כי אני בן אדם מאוד רגיש. בגיל ההתבגרות היה לי חבר שהייתי רואה אחת לשבועיים, הייתי כנראה חברה לסיפוק צרכים ,התנשקנו התמזמזנו ונהנתי מאוד, ההתקדמות שלו בתחום המין היתה כל כך מהירה (אני זוכרת לראשונה כשהופתעתי שהוביל את היד שלי לאיבר מינו ואיך שנרתעתי ברגע שהיד נתקלה ב'חפץ לא מזוהה זה') הפעם הראשונה בה שכבתי עם משהו היתה עם בעלי, וזה היה ממש סיוט ההרגשה היתה כמו של אונס הבן אדם לא ידע איך לגשת לנושא, כל מה שהיה ביננו מאוד פגע בי והשאיר צלקות עמוקות, היו פעמים שהרגשתי שאני לא שם שאני כביכול מרחפת ומתבוננת על הכל מהצד מן הרגשה כמו של נאנסת. הרבה פעמים בהם הייתי משוחחת עם גברים שיחות פתוחות (רק בצ'טים הייתי מסוגלת) אחרי כמה אימרות שלי כמו שאני מרגישה שאישה היא כלי לסיפוק הצרכים הבהמיים של גבר וביטויים דומים היו שואלים אותי האם עברתי אונס. יש לציין שאני בטיפול אחרי שנים של החכשה למצב רוח כללי לא טוב, כיום אני מטופלת במרכז לנפגעות תקיפה מינית,שם הסימפטומים שלי מוכרים ומובנים. בעשר שנים שאני גרושה החדרתי לי לראש ש'גברים הם עם חרא' , מעין שטיפת מוח שעשיתי לעצמי שכניראה הצליחה לצערי ואולי זה גם החמיר את המצב. פעמים נדירות בהם נהנתי במין עם האיש לו הייתי נשואה. ואולי שנים שבהם הייתי גרושה ועדיין דתיה ושמרנית גרמו לי להתרחק ולהתרגל למצב. הגיע תקופה שבה חשבתי שאולי אני לסבית, זה היה לפני ארבע שנים והתחלתי לחקור את הנושא הכרתי אישה נשואה והיה לי באיזשהו מקום נוח לקיים איתה קשר לא מחייב, היא אהבה אותי וזה קסם לי מאוד, היא לא משכה אותי בהתחלה אך בגלל שאהבה אותי והרגשתי לא מאויימת איתה היה לי נוח איתה אהבתי חזרה התחלתי לפעמים נמשכתי וקיימתי איתה יחסי מין, היו פעמים שהרגשתי שזה פוגע בי. התנשקתי איתה גם כשלא רציתי. היום אני נגעלת מהמחשבה ולא מעוניינת להתנשק בכלל. רב השנים סבלתי מדיכאון ולמרות זאת היה לי חשק מיני שפחת עם הזמן כשדיכאון הלך וגדל בשנתיים האחרונות הדיכאון שלי ממש חזק. הבנתי שאנשים שסובלים מדיכאון מאבדים את החשק המיני ואולי בגלל זה אין לי חשק. נוח לי עם בנות מיני, אני מרגישה רצון בקירבתן, חושבת כל הזמן על מגע קרוב עם אישה כמו חיבוק נגיעה וליטוף וכירבול! אני מרגישה שסוג קשר כזה נחוץ לי וימלא אותי. ואין לי רצון לעשות את זה עם גבר בכלל. היו תקופות בעבר שהייתי נוגעת בעצמי אחת לשבוע, ובשנים האחרונות שהדיכאון היה גדול לא היה לי חשק בכלל, אבל אני עדיין נוגעת בעצמי ומגיעה לסיפוק, בזמן הזה יש לי כל מיני פנטזיות שונות מגוונות ולא נראה לי רלוונטי לפרט אותן. למרות שאני מאוד מודעת לעצמי, אני מבולבלת נורא בנושא המשיכה שלי במיוחד בתקופה האחרונה. הקשר שלי עם האישה הנשואה הסתיים, גם בגלל שאני פחות אוהבת, גם בגלל שאני לא מעוניינת במין איתה. היא לימדה אותי קצת על עצמי, גיליתי שאני יכולה להתעורר מינית אם יש שם אהבה במיוחד אם הצד השני אוהב אותי וכניראה אני אותו, כשגילויי החיבה האלה נעשים בצורה עדינה מאוד וממושכת. כניראה שאני דורשת המון סבלנות. אני חושבת שיש לי אכזבה עמוקה מהנושא הזה בכלל שמאוד תסכל אותי גם בגלל האיש לו הייתי נשואה וגם בגלל שהייתי תחת עינה המפקחת של אימי בשנים האלה. אני לא יודעת מי אני ואם יש לי תקומה בנושא המיני, האם זה יעבור לי . האם אני בכלל א-מינית לסבית, האם יש דבר כזה, זה נשמע לי מאוד מוזר ה'אבחנה' המשוערת שלי. איך אדע מה אני? לאן אני שייכת? האם זה מצב קבוע? מה שבטוח הוא שלא נולדתי כך. האם זה מושרש בי באופן קבוע או שהמצב נתון לשינוי? כשפירסמתי הודעה אחרת בנוגע לבילבול שלי בחיים, משהי כתבה לי תגובה חכמה, שאמרה שאני מערבבת 2 בעיות והופכת למקשה אחת, שאני מערבבת חוסר חום אימהי ביחד עם פגיעה מינית ולכן אני מוצאת את עצמי עם נשים. אני לא מרגישה ממש שמקומי שם בין הנשים הלסביות, אני רוצה לציין שבתחילת דרכי בעולם הלסבי נפתחתי לצד שבי שנמשך לנשים, אבל אני מרגישה שזה עבר לי, כיום אני מעוניינת להכיר נשים, לקשר קרוב חם ואוהב אך ללא מין ממש, זה לא מושך אותי ואף מרתיע. הסטרייטים חושבים שאני לסבית והלסביות מתחרקות ממני חלקן יחשוב שאני סטרייטית וחלקן חושב שאני פשוט לא סגורה על עצמי, אני 'שם' (בעולם הלסבי) 4 שנים כבר. לא היה לי קשר אמיתי וממצה וזוגי אף פעם בחיי. אני לא רוצה להביא ילדים לעולם, והמחשבה שאהיה בהריון מרתיעה אותי. יש עוד תגובה מלומדת שאמרה לי שיש לי פשוט בעיה בקשרים, גם זה נכון. כל הזמן הזה (4 שנים של חקירות ו'טחינת מחשבות' כמעט ללא הרף אני עדיין לא יודעת מי אני) אני כבר ילדה גדולה. מי אני?