האם אני פסיכית

[תלתלושה]

האם אני פסיכית../images/Emo35.gif../images/Emo122.gif

קודם כל שמחה לחזור אחרי מחלה קשה...של המחשב! בשל צירוף מקרים לא ככ נעים מצאתי את עצמי בזמן ההריון ללא עבודה בשנה שעברה.בשל העובדה שקשה נורא למצוא עבודה בהריון לא טרחתי יותר מדי וכשנפלה בידי הזדמנות לעבודה זמנית לקחתי אותה ועבדתי עד ליום לפני הלידה.היום,לשמחתי/לצערי(תלוי איך מסתכלים על זה)אני ללא עבודה. ופה מתחילות המחשבות שעכשיו מתחילות להציק לי. יש לי את הפריוילגיה להשאר עם הילדושה בבית כמה שאני רוצה(היא תיכף בת חצי שנה)ולהחליט מתי מתאים לי להכניס אותה למסגרת.מצד שני...האם זה נורמלי להשאר ככ הרבה זמן בבית בלי תוכניות מוגדרות של חזרה לעבודה? מצד נוסף אני עושה רק טוב לילדה שלי(לפי התפישה שלי)כשאני איתה בבית...ועוד צד...האם זה טוב לרצף התעסוקתי שלי לצאת לככ הרבה זמן ממעגל העבודה?מה יחשבו כשיראו את קורות החיים שלי? וכך נמשכת ההתלבטות שלי עם עצמי...ולזה מתווספות השאלות של הסביבה(את חוזרת לעבוד?את מחפשת עבודה?כמה זמן עוד תהיי בבית? כרגע אני לא לחוצה לחזור לעבוד ועדיין טוב לי עם הילדושה ובגדול נראה לי שאני אחכה עד שהיא תהיה בת שנה אבל המחשבות האלו מציקות לי.אני גם מסתכלת בלוחות דרושים מקומיים,לא על תקן של מחפשת עבודה אלא לבדוק אם במקרה יש משהו שעשוי להיות מתאים...ואז כמובן עולה השאלה מה אני אעשה אם אני אראה מודעה מתאימה?לפנות? זה נראה קצת "צרות של עשירים" כי אני מכירה אמהות שבצער רב חוזרות לעבוד כי הן חייבות אבל בכל זאת זה קצת מציק לי... אני פסיכית????

 

[מאיה ורוני]

אהה, את פסיכית..

כמובן בצחוק. מה רע לך? אם את מאלה שאין להן בעיה כלכלית לשבת בבית ואת נהנית מחברתה של הבת שלך ומרגישה שהשהות איתה עושה לה רק טוב וגם לך לא רע עם זה, מה הענין לחפש במרץ? עושה רושם שתגובות האנשיםהם בעיקר אלה שמלחיצות אותך. תשמרי על ראש קטן, תמשיכי להציץ במדורי הדרושים ורק כשתמצאי משהו שיראה לך , לכי על זה. עד אז, תהני מכל רגע עם הילדה שלך, הלוואי עלי..

 

[בזזזזזזז]

תלוי ...

תראי, ברצינות, אני חושבת שאין תשובה אחת נכונה ואחרת שגויה. כמו בכל הדילמות הטובות באמת. אז אני לא אסתפק בלהגיד "אנחנו אוהבות אותך וכל החלטה תהיה בסדר". ראשית זה תלוי במקצוע: תלוי מה המקצוע שלך תלוי כמה ותק יש לך במקצוע תלוי מה אופי המקצוע מבקש ומכתיב כדי להתקדם תלוי אם את רוצה להיות שכירה או עצמאית בטווח הקצר והארוך תלוי אם המקצוע שלך נשלט בעיקר על ידי גברים או נשים (כמה שזה לא פוליטיקלי קורקט, זה משפיע על היחס של מעסיק שיראה "חור" בקורות החיים) ושנית זה תלוי בבית: תלוי אם את טיפוס ביתי או שצריכה מגע עם אנשים ולקוחות תלוי אם את אוהבת להיות בבית תלוי מה אומר השותף (גם דעתו נחשבת - קצת) תלוי מה את מרגישה על השארת הפיצי עם מטפלת וכו, וכו, וכו, כלומר - אם תתני יותר פרטים - אוכל להמשיך ולחשוב ברצינות, ולתת את דעתי הבלתי מקצועית (מובן שתמיד פתוחה הדרך להתיעץ עם יועץ ארגוני). אם את לא רוצה לפרט - מספיק שתחשבי עם עצמך, וכמו בכל דילמה חשובה בחיים תעשי טבלה של בעד ונגד ותחליטי לפי התוצאה (תוך התחשבות גם במשקל של כל גורם ולא רק במספר הגורמים בכל צד של המאזניים). ותמיד תזכרי שהחלטה כזו היא אף פעם לא מושלמת ותמיד משלמים מחיר על ההחלטה - בויתור על האופציה השניה - ותסכימי לשלם את המחיר - כי תזכרי שהבחירה שלך נעשתה בצורה מודעת ומושכלת ולאחר מחשבה והתיעצות. פומפוזיות על הבוקר - אבל מקווה שעזרתי קצת. צביה

 

[תלתלושה]

אז ככה...

לכזאת התייחסות רצינית אני חייבת פירוט...אני במקצוע נשי לגמרי(עובדת סוציאלית)יש לי ותק מסויים אבל לא גדול מדיי,אין לי שאיפות גרנדיוזיות בתחום-אני פשוט רוצה למצוא בשלב זה או אחר עבודה שאני אוהב ואוכל להשאר בה לאורך זמן.עד עתה לא ככ מצאתי את העבודה ש"תעשה לי את זה". אני אוהבת להיות בבית וגם אוהבת את המגע עם העולם החיצון(חסרים לי בזמן האחרון דיבורים של גדולים...)הפרטנר נתן אישור פתוח ומצדו אני זו שתחליט מתי לחזור.כרגע קשה לי לראות את הילדושה נשארת עם מישהו אחר(כמו מטפלת/משפחתון)אבל זה בעיקר כי אין שום תוכניות כאלה. כפי שאת שמה לב אני ממשיכה להיות מבולבלת ולשלוח מסרים סותרים בעיקר לעצמי... אז יש פתרון נכון?

 

[תלתלושה]

למה אין יחס?

אמנם אני לא מכירה את כולן מפורומים אחרים אבל אני משתדלת להגיב לכולן(מה גם שאנירוצה להשתתף!)וקצת עצוב לי שכמעט לא קיבלתי התיחסות למשהו שדי מציק לי...

 

[lulyK]

שאלת שאלה מאד קשה

שדורשת זמן מחשבה, ניסוח והקלדה..... זו הסיבה שאני לא "קפצתי" מיד על המציאה

, אבל אני חושבת על זה הרבה. אני בבית עם יותם כבר 9 חודשים, כי אני מאמינה שזה מה שהכי טוב לו, ושלמחתי זה גם מסתדר עם מה שטוב לי. לגביי מה יקרה לקריירה שלי..... אלוהים גדול. מבחינתי אני לא "יושבת" בבית, כפי שנוהגים לומר. אני עשיתי בחירה בוגרת ואחראית ולקחתי על עצמי תפקיד שהוא גדול עצום ורב - אם יש מישהו על הכדור הזה שיסתכל על הרזומה שלי ויחשוב שהיה לי עדיף להיות מעצבת בסטודיו עוד שנה במקום להיות אמא, אין לי מה לעבוד אצלו (ובכלל, נראה לי שהדבר הבא שאני אעשה, יהיה המשך לימודים, אבל מי יודע)

 

[בזזזזזזז]

אוקי - נראה לי

שענית בעצמך. קודם כל סליחה על זה שההתיחסות לקחה לי כל היום - פשוט היה לנו יום הפוך ויובלי לא רצתה לינוק בכלל ורק רצתה לצרוח ואני לא ידעתי למה - טוב שגם זה נגמר והלוואי שמחר יהיה יום טוב יותר. ואחרי ההתנצלות - תגובה: נראה לי שמתוך מה שכתבת עולה תמונה די ברורה של מישהי שרוצה יותר להיות בבית מאשר לצאת. מצד אחד הנימוקים שקשורים לעבודה לא היו מאד חזקים בכיוון של לחזור. לא היו שם נימוקים כמו "חסר לי המירוץ ולקום בבוקר ולהתאפר ולצאת וכו" הדרייב הזה לא היה בכלל. נכון שמצאתי משהו על רצון לדבר עם "גדולים" אבל את זה אפשר בקלות למצוא במקומות אחרים ובטח לא חייבים לעזוב את הפיצית שזה דבר שברור שנורא נורא קשה לך. אז בתור שופטת מהצד נראה לי שכבר החלטת. נכון? ובאשר לשאלה אם ההחלטה נכונה - תקראי שוב מה שכתבתי בבוקר -אין החלטה "נכונה" אבסולוטית! פשוט תהיי שלמה עם זה שהחלטת מה ש"יותר נכון" בשבילחך לזמן הזה, ודגש על העובדה שההחלטה זמנית - והפיכה בכל שלב שתחליטי. ואל תרגישי מוזנחת. לילה טוב צביה

 

[עמית@]

יש פתרון, אבל הוא מאוד אישי.

אם חשוב לך לחזור ולפגוש אנשים, את כיולה למצוא משהו גם במסגרת חלקית (פעמיים שלוש בשבוע, יש לך מקצוע שמאפשר את זה) ובשאר הזמן להשאר בבית. ומשם להחליט הלאה, בשלב מסויים הרי הילדה תלך לגן, ותזדקק לאינטרקציה עם ילדים אחרים, ואת (אולי) תצטערי שלא ביססת את עצמך מקצועית- אז שווה לא לאבד את זה לגמרי.

 

[מ ת י ל ד ה]

למה פסיכית ../images/Emo12.gif?!

אם זה טוב לך, ובטח גם שטוב לילדה, אז למה לא? אנשים מסביב נמצאים במירוץ: אחרי הכסף, הקריירה וכו' ולא מסוגלים להבין איך אשה יכולה לבחור להיות בבית ולגדל ילדים, אפילו באופן זמני! למה זה צריך להפריע? מה כבר מחכה (לנו) בחוץ? וכמו שאני אומרת: מועד ב' תמיד יהיה, אבל מעין לא תעשה לי מועד מיוחד. מה שאני מפסידה איתה הולך לבלי שוב! אז אם את יכולה - קחי את ההזדמנות בשתי הידיים, וכשתרגישי בשלה "לצאת החוצה", זה יהיה הדבר הכי נכון ואז כבר לא תתלבטי. מקווה שעזרתי

מירב

 

[ילדותי השניה]

מזדהה חלקית- אני לקחתי חופשה

של שנה ממקום העבודה, וגם אני מרגישה קצת ביקורת מהסביבה (מסתבר שלא מעט אמהות טריות דווקא להוטות לחזור לעבודה), וגם אני תוהה איך זה ייראה בקורות החיים שלי (אני עובדת במשרה חלקית בלבד, כך שאצטרך לחפש עבודה נוספת)- אני חוששת שמעסיק פוטנציאלי יחשוב לעצמו שאם לקחתי שנה חופשת לידה, וזו הילדה הראשונה- סביר שתוך זמן לא רב אכנס שוב להריון ואקח עוד שנה...

מצד שני, לי יש מקום לחזור אליו, ויש לי גם תיזה שעדיין לא התחלתי (את כל שאר הדרישות לתואר שני כבר סיימתי)- ופה מצבינו שונה... בכל מקרה, לדעתי, תהיי נאמנה לעצמך ולילדתך- אם את מרגישה (כמוני) שהיא צריכה אותך וששהיה ממושכת איתה תעשה טוב לשתיכן- לכי על זה. ואת בטוח לא פסיכית. כולנו באותו מלכוד של קריירה

ילדים.

 

[ילדונט]

לא נראה לי

הדילמה שלך היא בסופו של דבר הדילמה של כולנו - קריירה מול ילדים. כולנו נמצאות איפשהו על הציר הזה. חלקנו מעדיפות להישאר בבית אבל מוטרדות מההשפעה של זה עליהן כנשות קריירה, וחלקנו מעדיפות לחזור לעבודה, ומרגישות שבגלל זה הן לא אמהות מספיק טובות. זה המילכוד הגדול, לטעמי, של האשה בתקופתנו. אני במידה מסויימת מקנאה בגברים על זה שאין להם (לרובם) את הדילמה. להם ברור שהם חוזרים לעבודה. אם טוב לך בבית בינתיים, ויש מה לאכול, תישארי. אני מאמינה גדולה בלעשות מה שמתאים עכשיו, מי יודע לאאיזה דברים טובים זה יכול עוד להוביל?