החוויה היא עיבוד מורכב של מה שמגיע לעין
בעין, באחורי הגלגל, יש רשתית (retina) ובה הרבה מאוד קולטנים שרגישים לאור.
יש ארבעה סוגים. אחד שלא רגיש לצבע (קולטנים בצורת חרוט), ושלושה שרגישים לצבעים באופנים שונים (קולטנים קוניים).
התמונה נקלטת על ידם, אבל עד כאן זה סתם אוסף אותות. מה שאתה רואה, זה פרשנות של התמונה, שהמוח מפרש.
לדוגמה יש אזור מת ברשתית שבו אין קולטנים היכן שהעצבים מהרשתית הולכים למוח, אבל זה לא שאתה שם לב שיש תחום מת (יחסית קטן אך סופי) בתחום הראייה שלך. המוח משלים את החסר במעין החלקה של התמונה. אם תיקח נייר משבצות, ותסמן באמצעו נקודה עבה שחורה, וכ-7 ס"מ שמאלה נקודה שחורה עבה נוספת ותעצום עין ימין ותתמקד בנקודה האמצעית, ותתחיל לקרב את הנייר, אתה תראה את הנקודה השמאלית בהתחלה, ואז פתאום היא תעלם, וכאשר תמשיך לקרב את הדף היא תחזור. כאשר הנקודה נעלמה, היא היתה בדיוק כך שהדמות שלה היתה באזור המת של הרשתית. מדוע אנו לא מודעים לאזור המת, ומדוע כאשר היא נעלמת, נראה לנו עדיין שאנו רואים את דף המשבצות שם? כי המוח השלים את החסר.
יש עוד אפקטים כמו למשל תמונות דו-משמעיות, שבהם המוח "רואה" רק פרשנות אחת של התמונה, אבל בכל פעם שתסתכל יכול לראות שתראה פרשנות אחרת. למשל בתמונת
הכלה והחותנת, שבה או שאתה רואה בחורה צעירה, או אשה מבוגרת אבל אתה לא יכול לראות בו זמנית את שתי הפרשנויות לתמונה.
דוגמה שבה יותר קל לי לעשות סוויץ מפרשנות אחת לשנייה, אך לפני שידעתי על שתי הפרשנויות ראיתי רק אחת היא
כאן.
תמונה אחרת היא ה-
spinning dancer. האם אתה רואה את הרקדנית מסתובבת עם כיוון השעון או נגד כיוון השעון. בכל רגע אתה יכול לראות רק אחת מהפרשנויות. אחרי אימון אתה יכול לעבור מפרשנות אחת לשנייה יחסית מהר, אבל לא לראות בו זמנית את שתי הפרשנויות.