האם אף פעם לא נתנתק מהפורום הזה???

[תמי ס]

האם אף פעם לא נתנתק מהפורום הזה???

למה עדיין, למרות שעברו מעל 6 וחצי חודשים, ואני כבר בהריון חדש! למה עדיין דבר ראשון בבוקר, אני פותחת את האתר הזה? למה אני נמשכת ונמשכת רק לכאן? למה לפעמים יש לי הרגשה שזה הדבר הכי יציב בחיים ה"לא יציבים" שלי? למה חברות הנפש שלי הן אלה שעברו את מה שאני עברתי? למה רק להן אני מסוגלת לגלות באמת את מה שעם ליבי? למה עדיין אני חושבת שחברותיי הקרובות, שלא חוו אבדן לא מסוגלות להבין אותי?

 

[karen01]

בוקר טוב תאומה יקרה שלי

פשוט כי כל מה שכתבת נכון.... גם אני כאן כל בוקר (ולא רק כי משעמם לי בעבודה). התהומות האלה נראים מוגזמים לאחרים ולנו הם נראים טבעיים. החרדות שלנו נראות חסרי פרופורציה לאחרים - בעיקר שיש הריון חדש ו"שכחת את מה שהיה" ואילו כאן זה הכי נורמלי שאפשר. אז למה להילחם בזה? תהיי כאן כמה שתצטרכי, תשאבי כוחות ותתני כוחות לאחרות. זה כנראה מה שאת צריכה כרגע. אוהבת מאוד מאוד, קרן.

 

[פילה סגולה]

אנחנו כאן בשביל להשאר

הי תמוש. אין מה לעשות, זה הבית שלנו...גם אם יעברו מים רבים (והם יעברו) עדיין אני ארגיש עצמי שייכת מאוד לכאן ופחות לכל פורום אחר. אני חושבת שיש כאן אחווה והבנה שלא נמצא בשום מקום אחר. אולי יש לנו תקווה סמויה שלא להשתייך לכאן יותר, אף אחד לא הגיע לכאן ממש מבחירה אמיתית, אבל יש משהו הזוי במקום הזה שכה לא רוצים להשתייך אליו וכה מרגישים שייכים. כאן אני יכולה לפרוס כל מחשבה שיש בי, קשה ככל שתהיה, מחשבה ש"בציבור הרחב" תעלה הרהורים על אישפוז קרוב ואילו כאן ידעו לספר לי שאני לא הראשונה שמרגישה כך. אני מאחלת לחברותיך "הרגילות" שאף פעם לא יוכלו ממש להבין אותך. יקירתי, תאלצי להסתפק בנו... חיבוק גדול, הפילה הסגולה, שדבר ראשון בבוקר בודקת מה שלום הפורום שלנו.

 

[תמיד איתנו]

לתמי, יעל , קרן ופילה סגולה ...

ההודעות שלכן חיממו לי את הלב... כן, יחדיו כל אחד מאיתנו כחלק מפסיפס שלם הצלחנו ליצור כאן פורום משפחתי, חם ואוהב...

אני מקווה כי כל אחד ואחת מאיתנו מוצאים את הכוחות לחזק ולהתחזק, ומאחל לכל חברות וחברי הפורום שנמשיך למצוא כאן מקום נעים ותומך. בנוסף,אני חש עד כמה הפורום העלה את המודעות בקרב הגולשות והגולשים אשר אינם פעילים בפורום, אולם עקב קריאת ההודעות בפורום מסיקים עד כמה חשובה התמיכה והאהדה, החום והאמפטיה עם אלו שחוו לצערם אבדן הריון. תמיד שלכם, תמיד איתנו

 

[יעל של אודי]

תודה שאת לא מתנתקת

תמי מתוקה אני לא יודעת מה היינו עושות אם כל פעם שמישהי נכנסה להריון היא היתה נעלמת לנו. ההצלחות וההיסוסים והפחדים והשמחות שלכן זה מה שנותן לנו כח להמשיך להלחם יום יום. ההריונות החדשים של הפורום שלנו עשו לי המון טוב וגרמו לי לחזור להאמין(במה? לא יודעת) ולקוות לעתיד טוב יותר. כפי שאמרת בעצמך "זה הדבר הכי יציב בחיים ה"לא יציבים" שלי". נכון, זה באמת עמוד התווך של הימים (ושל לא מעט לילות...) עצובים וקשים שאני חווה יחד עם אודי. אז בבקשה ממך, תישארי איתנו ותני לנו לשמוח בשמחתך ולקבל ממך כוחות לראות את מה שעוד מחכה גם לנו. תשמרי עליכם ושיהיה לכולנו רק טוב כי מגיע לנו יעל

 

[קטיה 007]

אף פעם

אף פעם לא להתנתק כי כמו שרשמה יעל זה מה שמחזיק אותנו בהתחלה גם אני נכנסתי כל יום אם לא פעמיים ביום ובאיזה שהוא שלב חשבתי שאולי זה מה שעוצר ממני להתאושש והחלטתי לא להכנס יותר ואח"כ עברנו דירה ולא היה אפשר יותר להתחבר וזה חסר לי ומאוד פעם בשבוע בלימודים באוניברסיטה יש לי אפשרות להכנס ולראות מה איתכן כשקראתי שאתן בהריון כל כך התרגשתי זה נתן לי תקווה שאולי בקרוב זה יקרה גם אצלי אני לא מספרת בפורום על מה שעובר עליי בתקופה האחרונה מפני שאני יודעת שיקח שבוע עד שאני יראה את התגובות שלכן ולכן אני מגיבה אבל עצם הקשר ה"חד סטרי" ביני לבינכן עוזר לי המון בהתאוששות האישית שלי. מקווה שבקרוב כבר הוכל להתחבר יותר ואף לשתף אותכן במה שעובר עליי חשוב לי שתדעו מה עובר גם עליי וגם הקשר הזה איתכן מקווה שזה נתן קצת תשובה ללמה להשאר כאן? קטיה