רשימת תופעות הלוואי הזו מסרבת לצאת לי מהראש...
עצבנות, ביעותים, חוסר מנוחה.
הרשו לי להוסיף: מתח לחץ חרדה
אם כל שאר התופעות שרשומות שם נגיד שלומדים לחיות ....
מאיפה אתחיל? קוראים לה מריטה העובדה שהיא נמצאת במרחק שני אוקינוסים ממני אפשרו לי לאזור אומץ ולקשקש איתה באתר היכריות בלי החשש, של מה יהיה, מה היא תאמר, איך היא תגיב? עוד עובדה קטנה כשהכרנו לראשונה באתר הייתי כבר ארבעה חודשים ללא תרופות, גרתי ממש על הים. חזרתי למרכז כעבור חודשיים בערך... לא מזמן.הקשר התהדק היא עשתה לי טוב על הלב, האירה מאורות שמה בחשיכה הזו. כבר ביום הראשון שחזרתי למרכז חזרתי למשאפים, והנה אני מוצא את עצמי חודש חודשיים אחרי, כבר מבטל אתה את כל התוכניות. למה? אני לא יודע להגיד... אני משותק, מפחד. פחד שחזק ממני - פחד שמנהל את חיי מאז שאני זוכר את עצמי. הודות לתקופה של שישה חודשים על הים, אני אולי לראשונה שם לב איך החזרה לשימוש בתרופות בונה מחדש את הכלא שלי. אני לא רוצה את זה, המחשבה להפסיק את התרופות עושה לי כל כך טוב, אבל אני יודע שזה אשליה, בחיי היום, שקניתי את התרופות אמרתי זהו זה פעם אחרונה, אבל על מי אני עובד? אני לא יכול להפסיק להשתמש בהם, אני אמות. אני רואה את עצמי חוזר להיות יישות שמתבוססת בלחץ, בבעתה, איזו תיאור מדויק למה שאני מרגיש... הידיעה שמדובר באשליה ואינני יכול באמת להפסיק את התרופות מפלחת את שורש נשמתי אני מתמלא עצב, בא לי למות!!! אבל אני פחדן.
השלמתי עם זה שאני פחדן, טוב אף פעם לא באמת משלימים עם זה, איך אפשר להשלים עם הידיעה הזו? קראו לה מיטל, היא הייתה הילדה הראשונה שהתאהבתי בה, ממש כמו שילדים מתאהבים, שלא כמו ילדים שמתאהבים לא יכולתי כלל לגשת אליה, לא יכולתי לפנות אליה לא יכולתי לדבר איתה... או לכל אחת אחרת שעשתה לי קצת טוב על הלב לאורך השנים. תחושת הפרפרים הללו בבטן... הפחד משתק אותי אני לא יכול לכבוש אותו, הוא חזק ממני. כל התרגשות קטנה, כל משהו שמזיז אותי מהמרכז הלחוץ בו אני קיים, אינני יכול לסבול אותו, הוא חזק ממני ואני או נאטם או בורח אני לא יכול להתגבר על הפחד המשתק הזה. זה קורה בכל דבר לאו דוקא בהתאהבות או מישהי שמוצאת חן...
מצאתי דירה, מחניקה, חלונות מלאים אבק, הדירה מסריחה ומטופנץ כבר אזרתי אומץ אמרתי שאני עוזב... אני עכשיו יושב בחדר שלי חנוק, כשלא תהיה לי ברירה אשתמש במשאף, כבר אמרתי שאני עוזב, פתאום כמה ימים וכמה שאיפות אחרי... המחשבה על המעבר מפחידה אותי משתקת אותי ואני לא מוכן לבצע אותי אני לא יכול למרות הסבל שאני עובר עומד לעבור פה, סירחון החמרת המחלה, אני משותק אני שבוי בפחדים ממעבר דירה, מלחפש מלמצוא מלהכיר.... אלוהים ישמור אני מתחנן אליך אני לא מוכן לחיות ככה יותר ...
תמיד חשבתי שככה זה, לא באמת הכרתי משהו אחר, ככה אני מן פחדן לחוץ שכזה, כל היום מתרוצץ, לאחר עבורי זה לא אופציה, אני כל כך לחוץ שגם אני מגיע לפני הזמן, מה שקורה בדרך כלל, אני עדיין ממהר. איך אפשר לנהל חיים בצורה כזו? לא באמת אפשר... והנה הכלא שוב חוזר אני בונה אותו כי אין לי ברירה, יש אבל הודות לחוק במדינת ישראל, אין לי באמת ברירה. אני חוזק לכלא שלי, הכאב הזה בלב שמפלח את הוויתי...
מעט החברים שהיו להוויה לחוצה כמוני תמיד אמרו לי שאני מטומטם שלא הלכתי להוציא רישיון... גם זה מעולם לא היה אופציה, לך תסביר שמהכלא שאני נמצא בו, זה לא אפשרי... הכישלון משתק אותי ברמה אין מילים רשימת תופעות הלוואי הזו מסבירה זאת הרבה יותר טוב ממני:
עצבנות, ביעותים, חוסר מנוחה.