האם אפשר לעבור מיום הזכרון לחגיגות העצמאות?

[zikaron9]

האם אפשר לעבור מיום הזכרון לחגיגות העצמאות?

דמיינו מצב בו אתם קמים משבעה על בנכם או אביכם, ומייד בתום האזכרה בבית הקברות מזמינים אתכם למסיבה. אין סיכוי שתלכו אליה, נכון? זהו קושי אותה חווה משפחה שכולה לקראת ערב יום העצמאות ובתוך האבל של יום הזיכרון. בין המאמץ הפיזי של התרוצצויות בין בסיסים ובתי קברות ובין הכאב הנפשי העצום אותה חווה המשפחה – כשהיום נגמר רוצה לרוב האבל להניח את הראש ולנוח. דקה אחרי שמסתיים יום האבל הנורא שלו, עוברים כולם (מלבדו) לחגיגות עצומות בכל המדינה. אכן, חשוב להדגיש שעצמאותנו כאן התאפשרה בזכות הקורבן העצום שהקריבו אלה שנפלו למעננו ולמען חיינו כאן כאומה עצמאית. חשוב ביותר לשמור על הזיקה הזו, והיא תישמר לחלוטין גם אם יוקדם יום הזיכרון ביום אחד בלבד, מכיוון שחוויות הטקסים וההתייחדות עם הנופלים יהיו עדיין טריות אצל כולנו. אנו שוללים מעשרות אלפי משפחות שכולות את האפשרות לחגוג את עצמאות המדינה יחד עם כל בית ישראל. דווקא האנשים ששילמו את המחיר היקר ביותר. אנחנו חייבים להקדים את יום הזיכרון ביום אחד. למען כבוד הנופלים, למען המשפחות השכולות, ולמען כולנו. כניסה לעצומה: http://www.atzuma.co.il/zikaron הקבוצה בפייסבוק: http://www.facebook.com/home.php?ref=home#/group.p... לפרטים: שמואל תמיר-שורקי במייל:[email protected] ובקובץ המצורף

 

[eaz1514]

בקר טוב ולא אכנס ספציפית ליום הזכרון/העצמאות

חיינו מתנהלים במעגלים של עצב ושמחה, מעגלים אלה לעיתים נפגשים. זה כן אפשרי להיות נוכח בארועים בעלי אופי שונה לחלוטין, זה לא אומר שבלב לא נרגיש עצב, אבל מה לעשות עבורנו נעצר אבל הוא ממשיך להסתובב. לפני כמה ימים כתבתי שבת אחי מתחתנת בדיוק ביום האכזכרה של רונן, אומנם עד הערב יחלוף התאריך העברי אבל זה בדיוק המצב שהעלית. מצד שני יום הזכרון הוא ציון ולא מעבר לזה, הכאב לא שונה מכל יום "רגיל "בשנה. אני עצובה מזה שבועיים והאזכרה בעוד חודש, זה לא אומר שאני לא עובדת, מבלה, מארחת וכו' ולא משנה מה מצב רוחי או החשק שלי לחגוג או לו. הגעגוע, הכאב, חוסר האונים על שלא יכולתי להציל את בני הצעיר ילוו אותי עד יום מותי כאב צורב, חד, לא ניתן להתעלם ממנו, מלווה אותי תמיד בכל מקום בכל מצב. אילנה, אמא של רונן

 

[דליה ח]

לוח השנה במקרה הזה, לא משנה את העניין...

אם מישהו חושב שלהזיז ביום אחד לכאן או לכאן, זה מה שישנה לנו את מצב הרוח, אז יש לו טעות. מי שמסוגל להנות ולבלות כהורה ,אח או בן, שכול, לא צריך שיזיזו לו את היום, ומי שלא מסוגל אז אין טעם לגעת בלוח השנה. והרי אנחנו יודעים שהמשפחות השכולות לא עשויות ממקשה אחת. באופן אישי, יום העצמאות לא מדבר אלי . אני אולי משביתה שמחה, אבל אין לי שמחה ביום הזה, אני גם לא מרגישה עצמאות . ואני לא ארחיב כדי לא לקומם עלי ולפגוע בנאמני הארץ.

 

[שרון123]

גם אני מרגישה כמו דליה ואילנה

אני חוששת שיום הזיכרון נועד יותר בשביל שאר הציבור, ופחות בשביל המשפחות השכולות. להן יש את ימי הזיכרון הפרטיים שלהם, ובעצם כל יום הוא יום זיכרון כואב. עם זאת, לי מאד מאד מפריע, לראות במהלך יום הזיכרון, אנשים קונים בשר בסופר לעל האש של הערב, ומאחלים אחד לשני בשמחה, ברכת חג שמח

אבל אני לא חושבת שהקדמת יום הזיכרון ביום אחד, היא מה שישנה לאותם אנשים אטומים.

 

[zikaron9]

רבים מרגישים כמוכם אך רבים מרגישים אחרת.

אין זאת תשובה חדשה באוזניי, אך גם תשובות מהצד השני אני שומע לא מעט. יש רבים שהיו רוצים לחגוג את יום העצמאות ודווקא הסמיכות הבלתי הגיונית מונעת זאת מהם. כמו שציינו במכתב המצורף - הקושי הטכני, הפיזי וכמובן הנפשי במעבר בין הימים מקשה ואף מונע את ההשתתפות של אלה המעוניינים ו"היו יכולים" בחגיגות העצמאות יחד עם כל עם ישראל. אנו חייבים להקדים ביום אחד למען אלה שכן מעוניינים לחגוג אך לא יכולים - אלה שהקריבו את המחיר היקר מכל בשביל המדינה (פרט לנופלים עצמם). לפרטים נוספים אתם מוזמנים לפנות אליי במייל אישי או בפייסבוק (קישור בהודעה הראשונה). שבוע טוב.