האם אפשר לשפוך את הלב קצת?

[טלי1 האחת]

האם אפשר לשפוך את הלב קצת?

הי שמי טלי 12 שבועות לאחר לידה, וצריכה לחזור לעבודה בשבוע הבא. קשה לי מאוד להשאיר את הקטנה במשפחתון. כואב לי הלב ואני בוכה אין לי אפשרות להאריך את החופשה. אני מפחדת שהיא לא תקבל אוכל בזמן ותבכה הרבה המטפלת הכי טובה שתהיה בחיים לא תהיה כמו אמא.... יש לי המון חרדות, חששות, פחדים. האם גם לכם זה קורה?

 

[אלינה12]

נכון, זה קשה

גם אני בכיתי והייתי בחרדה כשהגיע זמן לחזור לעבודה, אבל עם הזמן התרגלתי למציאות החדשה. אין ברירה, צריך להמשיך לעבוד. תני לזמן לעשות את שלו. ולגבי מטפלת, פשוט תהיי עם יד על הדופק ותשימי לב האם הילדה רגוע, מחייכת, שבעה וברגע שתראי שטוב לה, גם לך יהיה טוב.

 

[galiaS]

אני חושבת שזה הדבר הכי קשה שעשיתי

בחיים. אני קוראת את מה שאת כותבת ונזכרת איך יום לפני החזרה לעבודה ישבתי עם נטע על כדור הפיזיו, קפצתי אתה ובכיתי. החרדות, החחשות והפחדים חולפים לאט לאט כשאת רואה כשטוב לה ולך במסגרת החדשה.

 

[cookie1]

אני לא האדם להתייעץ איתו כי זה באמת

נראה לי קשה כל כך שאני לא מסוגלת אפילו לחשוב על זה. למזלי יש לנו את האפשרות לבחור ולהשאר בבית (טוב נו, אין לי עבודה לחזור אליה

), וממש לא נתפס בעיני להשאיר תינוק כל כך קטן מחוץ למסגרת האמהות. כל שנשאר לי זה רק לאחל שזה יעבור הכי בקלות שאפשר, ושהכל יסתדר ותהיי שלמה עם המטפלת.

 

[sipor]

טלי.

קודם כל זה תמיד קשה לחזור לעבודה. ועוד להשאיר את הגוזל בידיו של אחר. אני יכולה להגיד לך שמתרגלים לזה די מהר ואפילו זה מאוד נחמד אחר כך. כמה טיפים שיעזרו לך לצלוח את הימים הקרובים שעזרו לי לפחות: 1. לתת לבעל למסור את הילדה בבוקר= לא את. זה מאוד קשה הפרידה הזאת בבוקר בהתחלה.. זה בכי מיותר. לפחות בימים הראשונים שיהיה זה הוא. 2. את תאספי אותה, תשתדלי בימים הראשונים לא להשאיר לכל היום כדי שלא תדאגי יותר מדי. 3. לסמוך על המטפלות. הרי את לא הראשונה שהם מטפלים בילד שלה, הם ילמדו את הילדה שלך וידאגו לה, וזה טוב גם לילדה לראות עוד דברים. 4. לנשום עמוק, להבין שהחיים של אמא גם חשובים ואת צריכה פרנסה כדי לקנות לה את כל מה שאת רוצה. וגם חשוב שתצאי קצת ותראי עולם. הסוד הגדול הוא לצלוח את הימים הראשונים שהם מאוד קשים, אחר כך יהיה הרבה יותר קל את תראי. בהצלחה וחזרה קלה לשיגרה..

 

[nurilu]

../images/Emo4.gifנמצאת בדיוק באותו מצב

סופסופ הצלחנו למצוא מטפלת שעשתה רושם טוב על שנינו וגם על הכלב. קיויתי שתבוא איזו תחושת הקלה אבל זה ממש לא קרה. אני צריכה (וגם רוצה) לחזור לעבודה תוך שבוע-שבועיים. אבל עם מועקה בלב שאני משאירה את הילדה עם אדם זר, שאני אפספס את השינויים שחלים בה מיום ליום. כנראה שזה מלכוד שאי אפשר לצאת ממנו.

 

[ה ו ב י ט]

מוכר מאוד...

עוד אין לי עבודה אבל אני מחפשת. במסגרת החיפושים התחלתי לראות משפחתונים והמחשבה על להשאיר שם את נעמה קשה לי מאוד. אני מתארת לעצמי שברגע שתכניסי אותה למסגרת היא לאט לאט תתרגל ובסופו של דבר שתיכן תהיו מרוצות.

 

[תומרלי]

הייתי במקום הזה

אני לפני החזרה לעבודה, לא האמנתי שאחזור. המחשבה על זה הייתה משגעת אותי והייתי מתעצבנת וצועקת שאני לעבודה לא חוזרת לעולם, אבל בכל זאת חזרתי (את יודעת, לא הייתה ברירה) והשד לא כל כך נורא. יש לבני מטפלת מדהימה, שחררתי קצת לחץ והתחלתי לתת בה יותר ויותר אמון והילד פשוט ממתלהב לראות אותה מדי בוקר מחדש, אז נרגעתי קצת. כמובן, זה לא גורע מזזה שאני עדין מודאגת וכל יום מצלצלת אליה ובודקת אם הוא מטופל כראוי. אני חושבת שהמדד הכי טוב יהיה לראות אם הקטנה תחזור הביתה רגועה ותלך למשפחתון בשמחה.

 

[אדר שלי]

אני מנסה כבר מאתמול לענות../images/Emo24.gif

ולצרף לך קישור להודעה שלי מלפני יותר מחצי שנה, כשעמדתי באותה סיטואציה, אבל יש בעיה עם החיפוש ואני לא מצליחה. לא היה לי קל לחזור לעבודה, אבל היום אני לא מתארת לעצמי מצב אחר. ברגע שתראי שהקטנה שלך מסתגלת למצב החדש, מצליחה להרגע בידיים אחרות (לא תאמיני כמה מהר הם נרגעים אצל מטפלת מנוסה) ותראי שהיא אהובה ומטופלת היטב, יהיה לך קל יותר. הרבה הצלחה!