האם אפשר לתמצת את תיאוריית האבולוציה לילדים
ספרה של קלייבורן הוא מאגר מידע חשוב וכדאי לקרוא בו ולהכירו, אבל חסרות בו ספקנות וצניעות החיוניות לכתיבה מדעיתדוד רפ
כשסיימתי לקרוא את "נפלאות האבולוציה", ספרה של אנה קלייבורן השומר בשמו העברי על הפליאה שבמקור הלועזי (Amazing Evolution), חזרתי לעיין באחד מספרי המדע הפופולרי החביבים עליי, "ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל" מאת ביל ברייסון. ברייסון הוא איש סקרן מאוד, וספרו, המיועד לקוראים מבוגרים, הוא מופת של ידענות. מופיעה בו גם המידה החיונית לספרי מדע — ספקנות.
ספרה של קלייבורן מיועד לילדים. המשימה השאפתנית שלקחה על עצמה היא לתמצת את תיאוריית האבולוציה. את מחיר השאפתנות הזו, האופיינית לספרי מדע לילדים ולנוער, משלמים ברוחב היריעה ולעיתים גם ברמת הדיוק. כשהנושא הוא אבולוציה, שמזמן נהפכה לדגל הנאורות המדעית — וכאשר הטיפול בו נעדר ספקנות — הדברים נעשים רגישים עוד יותר.
בעיתונים מופיעה כמעט מדי יום ידיעה הנוגעת לאבולוציה. לפעמים אלה גילויים המתקפים את הידע המקובל ולעיתים כאלה המאירים אותו באור חדש. לעומת החיים עצמם, ספרי אבולוציה לנוער נוטים להציג תיאוריה שקפאה על שמריה. מי שקורא בהם עשוי להרגיש שהוא קורא מיתוס מעין־דתי.
"באיי גלפגוס... מצא דרווין שבכל אחד מהאיים חי מין שונה במקצת של ציפורי פרוש", כותבת קלייבורן. "נראה שהפרושים התפתחו בדרכים שונות. אבל איך זה קרה?". התיאור של צ'רלס דרווין הצעיר המשוטט בין האיים, משתאה לנוכח מגוון הציפורים שהמקורים שלהן מותאמים לסוגי המזון השונים, מוכר למדי, אך לפי ברייסון הוא שגוי. דרווין לא הבין את משמעות תצפיותיו על הציפורים כשביקר באיים, ועל זיהוין והמיון שלהן אחראי האורניתולוג בן התקופה, ג'ון גולד.
רעיון הברירה הטבעית, שהתפרסם בשמם של דרווין ואלפרד ראסל וואלאס ביולי 1858 בכנס מדעי אזוטרי למדי בלונדון, שלא בנוכחותם, "לא עורר רושם רב", כפי שמציינת קלייבורן. הספר שפרסם דרווין כעבור שנה, "מוצא המינים", הפך לרב־מכר.
בספר דחוס כמו "נפלאות האבולוציה" אין מקום להתעכב על כך שהמונח אבולוציה כלל לא הופיע במהדורות הראשונות של הספר של דרווין ושלא הוא זה שהגה את המונח "הישרדות הכשירים ביותר", המזוהה איתו. זהו מידע עודף, שאפשר להשלים במקומות ובגילים אחרים. מה שכן חסר בספר הוא התמודדות כנה עם האופן שבו תפש המדען שעתיד לשנות את העולם את התיאוריה שהוא עצמו היה בין מפתחיה ועם המשברים שעבר בדרך.
קלייבורן אינה שונה בכך מסופרי מדע לנוער אחרים, המתייחסים אל מדענים ומדעניות כגיבורי־על, "פורצי דרך" כמובן, ובמשתמע גם אנשים העשויים ללא רבב, נטולי ספקות, גאונים וחדורי מטרה. אלא שדרווין דווקא התייסר קשות בשל תובנותיו, התייחס אל עצמו כ"כומר בשירות השטן" והכיר בכאב שנגרם לקרוביו הדתיים בגללו. הוא היה מודע, גם אם לעיתים אדיש, לחלקים החסרים בפאזל המדעי שהחל להרכיב, והודה כי יש דברים שבאותה עת "אינם ניתנים להסבר".
לקוראים, בכל הגילים, מגיע שעקרונות האבולוציה לא יוצגו כדוגמות או כאקסיומות. נחוצות פתיחות מחשבתית והכרה בחלקים שעדיין חסרים בתיאוריה שהיתה ונותרה, לפחות לעת עתה, הטובה ביותר להסבר "מסע החיים", כשם כותרת המשנה של הספר.
ספרה האלבומי של קלייבורן הוא מאגר מידע חשוב על המסד הרעיוני והמדעי שעליו נבנתה תיאוריית האבולוציה. ככזה, כדאי לקרוא בו ולהכירו. האיורים של וסלי רובינס, המוסיפים למוטיבציה לקרוא את הטקסטים, עוקבים גם הם אחר אווירת ההיקסמות של הספר כולו מפלאי התיאוריה. מזמן לא ראיתי כל כך הרבה בני אדם, מכל התקופות, כמו גם בעלי חיים, שעל פניהם ארשת תימהון כה ברורה. זה משותף לציפור החוחית, לדרווין המבקר באיי גלפגוס, וככל שיכולתי להתרשם אפילו לשלד האדם בכפולת העמודים המציגה את הקשרים המשפחתיים שבין כל היצורים החיים על פני כדור הארץ. כולם המומים.
גם האיור המתאר את "לוסי", אולי התגלית המפורסמת ביותר של הומינינית, שחיה לפני כ-3.2 מיליון שנה וחלקי המאובן שלה נחשפו באתיופיה ב–1974, מראה שלד — ולידו שחזור אפשרי של דמות — בתנוחה משתאה. אגב לוסי, ראוי היה להתייחס ביתר הרחבה אל הפולמוס שעורר גילויה. בניגוד למשתמע, נותרו לגביה שאלות פתוחות, החל באחוז המדויק של עצמותיה שנחשפו, דרך התהייה אם אכן ניתן לקבוע בוודאות שהיתה אישה ועד לגובהה (הסברה המקובלת היא שהגיעה לגובה של מטר ועשרה).
לוסי היא דוגמה למקום שמקבלים האדם ואבות אבותיו בספרה של קלייבורן. הפרימטים — "שם שפירושו מובילים או ראשונים" — מופיעים בפרק הזוכה לסימן קריאה מיותר, "הנה בא האדם!", שיכול היה להיתרם ממידה רבה יותר של צניעות.
השאלה שמעלה המחברת, "האם נכון לומר שבני האדם הם המתקדמים ביותר מבין כל היצורים החיים", היא מן הסתם שאלה רטורית, שהתשובה לה חיובית. הקוראים היו נשכרים מהתבוננות מורכבת יותר, למשל בדיון על סגולותיו של המוח האנושי. קלייבורן עומדת על מאפייניו הייחודיים: גודלו הרב ביחס לגוף שאליו הוא מחובר ותפקידו באבולוציה של האדם. האם "מוחנו המופלא... שקידם בני אדם פיקחים ונבונים" לאורך ההיסטוריה אינו מוביל אותנו לאבדון בעודנו קוראים בספרה של קלייבורן? מה הטעם ביתרון האבולוציוני המרהיב הזה, אם יביא להכחדת המין שנושא אותו ואולי של מרבית צורות החיים על פני כוכב הלכת? מהפרק על אודות ההכחדה קשה לשאוב עידוד. מצוין שם כי ההכחדה היא חלק מהאבולוציה וכי מין שורד בממוצע בין חמישה לעשרה מיליון שנה.
ראה https://www.tapuz.co.il/threads/חדש
-נפלאות-האבולוציה-מסע-החיים-אנה-קלייבורן-בעריכת-ורד-שפירא-תרגום-עמנואל-לוטם-הוצאת-שוקן-2024.15673590/