גם אתה לא יודע מה נכון ומה לא.
זה נחמד שאתה כל כך משוכנע - אבל עד סוף הסרט אף אחד לא יודע. ומי שבטוח שהוא יודע הכול - לא לומד כלום. ובעצם, אם אתה אומר שאף חוויה אף פעם לא דומה לשום חוויה אחרת - אין טעם ללמוד שום דבר. ולשום דבר שאתה עובר בחיים אין כל משמעות, כי אתה לא לוקח מזה כלום. על פי מה אתה מחליט החלטות? אפילו החלטות קטנות, כמו מה לקנות בפיצוציה ומתי ללכת לישון. אפילו בלי לשים לב, כל החלטה שאתה מקבל מתבססת על נתונים שלקחת מחוויות קודמות שלך. נכון, הן אולי היו שונות מזו הנוכחית, והעובדה שהלכת לישון אתמול בשעה 23:00 נובעת אולי מסיבות שלא מתקיימות היום ולכן אין לך מה לקבל את ההחלטה מתי ללכת לישון על סמך זה, ועדיין. חוויות קודמות שעברת מעצבות אותך ומשפיעות על הדרך שבה אתה מסתכל על דברים, גם אם תכחיש את זה. אתה לא ניגש לכל חוויה חדשה כטבולה רסה. אתה בן-אדם שכבר עשה כמה דברים - טעויות או לא - ולמד מהם. אתה לא יכול להימנע מזה בדיוק כמו שאתה לא יכול להימנע מלהגיע לסוף הסרט. הכללות גורמות לסטיגמות ולקביעון - זה נכון, אני מסכימה. אבל באמת חייבים אותן כדי ללמוד, וברוב המקרים (לא בכולם) הן גם יהיו נכונות, בגלל זה הן הכללות: הן מכלילות לגבי הכלל את מה שנכון לגבי רוב המקרים שנתקלת בהם. לכן אתה צריך לעשות את השיקול שלך ולבחון כל מקרה לגופו - אבל כמובן שלצורך כך אתה נעזר גם בהכללות. וכשאתה בא להתמודד עם בעיה או סיטואציה מסוימת - אתה נעזר במה שאתה כבר יודע על סמך ניסיון העבר שלך, או אפילו של אחרים, גם אם זה לא יספק לך את הפתרון האולטימטיבי לבעיה הנוכחית. זו לפחות התחלה, וברוב המקרים באמת יש מה ללמוד מזה. לחשוב שאין לך מה ללמוד משום דבר - זה הקיבעון המחשבתי.