../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif יחי ההבדל העבה...
(כי העובי כן קובע...)
אושו חידד מאד את ההבדלים הדקים שבין להיות מאוהב, לאהוב ולהיות באהבה. ולא תמיד קל לקלוט מייד את הדקויות. להיות מאוהב, פירושו לרוב לאבד את ראשך. זו תקופה של פרפרים בבטן, של מעשים לא הגיוניים ושל חוסר איזון בעליל. אמנם חוסר איזון מענג וכיפי, אבל עדיין חוסר איזון. התאהבות הינה תקופה ברת חלוף. הוא, שאינו יכול לחיות בלי האדרנלין של ההתאהבות, חוזר ומבקש לו ריגושים. חיפוש זה ממשיך לדחוף את האדם לחוסר איזון. מרבית האנשים מפרשים את מהות האהבה כפועל - לאהוב. משהו אקטיבי שעושים. שפועלים על... אתה חייב שיהיה לך מישהו לאהוב. אתה בעשייה. לכן גם אנשים רבים יתייחסו ברצינות תהומית (חסרת שחר), לשאלה "מדוע אתה אוהב אותה?" או "למה את אוהבת אותו?" כאילו... מה זה למה
"למה נכנס לה הגרעין באף...." (חכמינו הגששים במסכת הרדיו)
אין "למה אני אוהב". צריך סיבה או הצדקה? סיבה וצידוק הן דרך ההיגיון, אבל אהבה אינה הגיונית. היא דרך הלב. העולם המערבי התרגל כל כך לחיות דרך ההיגיון, עד שהוא משתלט על הכל. ואם אתה אוהב אותה כי יש לה קול יפה, ואחרי 10 שנים הקול שלה ישתנה? לא תאהב יותר? או אם הוא היום חתיך עולמי ומחר יהיו לו כרס וקרחת? ההוויה העליונה היא להיות באהבה. אתה סובב לך בעולם ונמצא באהבה, בלי שתזדקק למטרה מסוימת לאהבה. אתה באהבה גם בלי מישהו לידך. כשאתה נמצא במצב הזה, אתה מושך אליך את האהבה ואתה מקרין אותה כלפי כל. בודהה היה אומר שכשאתה נמצא באהבה ויושב תחת עץ, העץ נהנה מאהבתך. אחת מהמדיטציות הטנטריות בויגיאן בהירווה טנטרה מבוססת על כך. לוקחים סלע ומביטים בו באהבה, וחשים את האהבה. בואו למודיעין, יש לנו בסביבה סלעים מדהימים