האם אתם מתביישים בחוסר הנסיון שלכם?

[Reyn]

האם אתם מתביישים בחוסר הנסיון שלכם?

צפיתי עכשיו בווידוי של יניב מ'האח הגדול', והתפלאתי ממידת חוסר-הנוחות שלו ועוצמת הבושה והמבוכה שהוא מתאר. "זה שקר שסיפרתי לך, זה שקר שאני מספר לחברים הכי טובים שלי", "אני מאוד חושש למה יקרה ברגע שאני אגיד את זה", "אני מרגיש באיזשהו מובן אפילו מנודה".

נדמה לי שהשאלה הזו נשאלה בפורום בעיקר בעקיפין, האם חוסר נסיון הוא מקור לבושה וכו'. אבל אני שואל ברמה האישית: האם אתם, כל אחד או אחת מחברי הפורום חסרי הנסיון, מתביישים בחוסר הנסיון שלהם? אם כן, באיזו מידה? מי יודע על חוסר הנסיון שלכם - אף אחד, או רק חברים קרובים, או מעגל יחסית רחב של אנשים שמכירים אתכם? אם מישהו שלא יודע ישאל אתכם על הנושא, האם תספרו שאתם חסרי נסיון או שתמציאו סיפורים ושקרים? אם מישהו יגלה במקרה שאתם חסרי נסיון - לא בהכרח פרטנר רומנטי, אלא איזשהו מכר שלכם - האם תחושו בושה עזה?

 

[Panda01]

יש את זה בדיוק בספר הודעות לפניך

 

[Panda01]

מספר*

 

[Reyn]

קראתי את השרשור ההוא והתייחסתי לכך:

"השאלה הזו נשאלה בפורום בעיקר בעקיפין, האם חוסר נסיון הוא מקור לבושה וכו'. אבל אני שואל ברמה האישית"

בדיון שהזכרת רוב המגיבים התייחסו לסוגייה העקרונית, והצהירו בממלכתיות פוליטיקלי-קורקטית שחוסר נסיון אינו מקור לבושה. אחלה, אבל אני לא רוצה לשמוע הצהרות אידיאולוגיות, אלא תכל'ס: האם כל אחד מכם מתבייש או לא, מה מידת הבושה, למי אתם מספרים, מה תרגישו אם מישהו שלא סיפרתם לו יגלה, וכו'. זה לא בדיוק מה שנשאל בדיון הקודם.

 

[לולקה1]

כן כן

לא ראיתי האח הגדול, ולא נראה לי שהייתי מתבטאת ככה באופן כללי (אני קצת פחות דרמטית מזה), אבל בהחלט מתביישת.
הסיבה לזה מן הסתם נובעת מזה שאני רואה בזה חולשה בעצמי, ולכן קשה לי גם לחשוף אותה.
רק מספר מצומצם מאד של חברים יודע על חוסר הניסיון שלי.
אפילו המשפחה שלי נראה לי לא יודעת (אמא שלי שאלה פעם אם אני בהריון

)

לא יודעת אם אמציא סיפורים ושקרים. אבל אשתדל להתחמק מזה באלגנטיות. אני כן ארגיש מבוכה אם יגלו את חוסר הניסיון שלי.
מקווה שלא. (שלא אשקר. וגם שלא יגלו. אבל הכי, שלא אהיה חסרת ניסיון.

 

[Reyn]

זה הסבר מעניין, העובדה שאת רואה בכך חולשה

אני מניח שכולנו מרגישים כישלון מסויים בתחום הרומנטי (מלבד אלה שכלל לא מעוניינים בקשרים זוגיים, ולכן אני טוען שהפורום פחות רלוונטי לאנשים כאלה).
השאלה היא האם באמת מדובר בכישלון (ניסינו ונכשלנו בגלל שאנחנו חלשים בתחום מסויים), או שמדובר על היעדר-הצלחה (לא מצאנו זוגיות בגלל סיבות שונות שקשורות לאישיות שלנו, אבל הן לא בהכרח בגלל חולשות).

באופן אישי, אני שואב כוח מידיעה ש*יכולתי* להימצא בקשרים זוגיים כלשהם, גם אם סיבות שונות הביאו אותי שלא לעשות זאת. אין ספק שיש לי קשיים בתחום הזוגי, אבל לא מדובר בסתם חולשות- זה מורכב יותר, זה קשור לאישיות שלי, ואת האישיות אני לא רוצה לשנות גם אם היא חריגה ובעייתית בהקשר שלנו.
אני מאמין שגם אצלך, ואצל רובנו, זה כך: אנחנו לא נכשלים במציאת זוגיות, זו לא סתם חולשה, אלא שעד כה לא מצאנו זוגיות בגלל אלמנטים שונים באישיות שלנו, שהם עצמם לא בהכרח שליליים.

 

[לולקה1]

כן כן

לא ראיתי האח הגדול, ולא נראה לי שהייתי מתבטאת ככה באופן כללי (אני קצת פחות דרמטית מזה), אבל בהחלט מתביישת.
הסיבה לזה מן הסתם נובעת מזה שאני רואה בזה חולשה בעצמי, ולכן קשה לי גם לחשוף אותה.
רק מספר מצומצם מאד של חברים יודע על חוסר הניסיון שלי.
אפילו המשפחה שלי נראה לי לא יודעת (אמא שלי שאלה פעם אם אני בהריון

)

לא יודעת אם אמציא סיפורים ושקרים. אבל אשתדל להתחמק מזה באלגנטיות. אני כן ארגיש מבוכה אם יגלו את חוסר הניסיון שלי.
מקווה שלא. (שלא אשקר. וגם שלא יגלו. אבל הכי, שלא אהיה חסרת ניסיון.

 

[לולקה1]

אופס

התלהבתי קצת, סורי
אודה אם תמחקו

 

[Saladin]

אותי הבושה שלו מפתיעה.

האמת, אני לא חושב שאני מתבייש בחוסר הניסיון שלי. אני דווקא רוצה לספר לאנשים עליו כי נראה לי שזה יכול לעזור לי, הבעיה היא שאנשים אחרים לא כל כך רוצים לשמוע

תחשוב על זה מבחינה פרקטית. יש רתיעה מלספר על זה לאנשים כי אז אתה נראה כמו מישהו שמתבכיין, שמתמקד בדברים "טפלים" במקום "להתקדם". לך תמצא מישהו שאתה יכול לדבר איתו על זה. עם אנשים שיש לי דיבור איתם אני דווקא מגיע די מהר לעניין הזה. אלא שהיכולת של אנשים אחרים שלא נמצאים במצב שלך לעזור ואפילו להתעניין היא מוגבלת, מה לעשות.
אגב נראה לי שממש אתמול או שלשום פתחו שרשור בדיוק בנושא הזה. יכולת לשרשר לשם

 

[Saladin]

אוקיי ראיתי שהתייחסת למה שכתבתי בשורה האחרונה

ויותר מפעם אחת

 

[Reyn]

יפה, אתה לוקח את זה לקיצוניות אחרת

תראה, גם אם מכרים רחוקים, או הציבור הרחב, היו מתעניינים בחוסר הנסיון שלך ונמצאים בעמדה לעזור לך, אני לא חושב שהם הגורם המתאים לפנות אליו.

חברים קרובים דווקא כן צריכים להתעניין, לספק אוזן קשבת ואולי אפילו להציע לעזור ולהכיר לך בנות - זה בגלל שאתה חשוב להם, ואכפת להם מה קורה איתך. אל תצפה שיתעניינו בסטטוס חוסר הנסיון בפני עצמו, אלא בך.

בכל מקרה, טוב שאין לך בושה בנושא.

 

[Saladin]

אני לא לוקח את זה לקיצוניות.

אני לא מדבר על זה עם מכרים רחוקים ובטח שלא עם הציבור הרחב. שוב, למרות שאני לא מתבייש בזה ולא מתוך פחד להיחשף. בעבר היתה לי בושה גדולה בזה וזה עובר ככל שמחכימים. הנקודה שלי היתה שלדעתי חלק מהבושה נובע מכך שהחברה לא מעודדת חסרי ניסיון לדבר על חוסר הניסיון שלהם, ומה שנשאר בבטן מתגלגל כבושה.
ברור שאני לא מצפה שיתעניינו בחוסר הניסיון כשלעצמו אלא מדבר על אוזן קשבת. לגבי הסביבה הקרובה גם אני מרגיש כמוך אבל משפחה לא בוחרים. החברים הקרובים שלי לגמרי לא יעילים מהבחינה הזו.

 

[Reyn]

ותשובתי האישית:

המעגל שקרוב אלי, משפחה קרובה וחברים טובים, יודעים שאני חסר נסיון גם מבלי שסיפרתי להם - הם פשוט לא ראו אותי אף פעם בקשר. עם המשפחה אני לא מרגיש נוח לדבר על נושאים אינטימיים. פעמיים-שלוש קרה שקרובי משפחה שונים תהו למה אף פעם אין לי חברה והאם אני מתעניין בנשים - בכל פעם הבהרתי שאני הטרוסקסואל והשאר לא עניינם. עם חברים קרובים אני מדבר כיום על נושאי זוגיות באופן חופשי, וחוסר הנסיון שלי הוא אחד מנושאי השיחה.

לגבי מכרים רחוקים יותר, קיימת אצלי מבוכה מסויימת סביב חוסר הנסיון, אבל בעיקר כי מדובר בנושא אינטימי ואישי. גם אם היו לי חיי מין פעילים לא הייתי רוצה לדון על כך עם כל העולם.
בסיטואציות מסויימות, אם מכר רחוק ישאל שאלות שמתקרבות לנושא, אעדיף להתחמק - לא מתוך בושה גדולה, אלא כיוון שאין לי חשק להתעמק בדיון אישי עם אדם שאינו קרוב אלי. אם מכר שאני פוגש באופן קבוע היה שואל אותי על הנושא באופן ישיר (זה טרם קרה), אני מניח שהייתי מספר לו בלי בעיה.

זו בעצם הנקודה העיקרית: אין לי בעיה עקרונית שידעו על חוסר הנסיון שלי. אני לא מעוניין לדון על כך עם זרים, אבל לא מתבייש בכך בתור דבר שלילי, וממש לא דואג מה יקרה אם אנשים יגלו. לכן התחושות שמתאר זה מ'האח הגדול' מפתיעות אותי - מעבר למבוכה הראשונית, מה כבר יכול לקרות אם אנשים יגלו? הם יזרקו עלינו קליפות של בוטנים? מה כ"כ מביש בזה?

ועוד שאלה ששכחתי לשאול בדיון הקודם: עד כמה חוסר הנסיון גורם לכם לחוסר-נוחות כשאתם מסתובבים בחברת אנשים אחרים? הוזכרה בדיון אחר סיטואציה שרואים מישהו שמוצא חן בעיננו (למשל, גבר שרואה בחורות בבגד ים בחוף), ולפתע נזכרים בחוסר הנסיון שלנו ומרגישים אי-נוחות. גם אני מרגיש כך לפעמים, אבל זה מעין הרהור שולי, "אני מביט כעת בעולם שזר לי, וחבל". אני לא מרגיש בושה חזקה או משהו כזה.

 

[פרפרי אהבה]

לא רואה האח הגדול, אישית לא התביישתי בזה

ולא הבנתי גם מה הביגדיל שעושים סביב זה שהייתי בתולה...
זה לא שרצתי בכל העיר לספר שאני בתולה, אבל גם לא הסתרתי את זה וזה לא היה אישיו מבחינתי. כשמצאתי את האדם שהיה נכון לי לעשות זאת- זה קרה, זהו-לא ביגדיל, אין מה להתבייש...

אני גם בדיעבד, כשאני כביכול מנוסה וכו'- מספרת על זה שהתנסיתי בגיל מאוחר ואין לי בעיה, אין מה להסתיר את זה בעיני.

 

[Elle992]

כמו שעניתי בשאלה הקודמת שנשאלה

זה מסובך, מצד אחד ההורים כנראה יודעים, מצד שני...אני לא מרגישה צורך ללכת ברחוב ולצעוק "אני בתולה"

אז מי שישאל כנראה שאומר "לא יצא לי להתנסות מינית מעולם" ומי שלא ישאל-לא ישאל,

מתביישת? כן קצת, זה לא בושה כמו תחושה של להיות תקוע מאחור...ילדים בגיל 13 מקיימים יחסי מין, אז למה אני לא? זה כזה בא לי בצורה כזו, למה ילדים כן ואני בגילי לא. אז זה לא בושה כמו תחושה לא נעימה ותחושה שאני בנאדם כנראה מוזר מכל הכיוונים,

אם מישהו סתם יגלה בצורה אקראית ארגיש אי-נעימות כלשהי, מה לעשות..אני לא אוהבת שנכנסים לא בפרטיות שלי ואני טיפוס די דיסקרטי בקטעים האלה ולא אוהבת לשתף. אבל...כמו שציינתי זה לא בושה כמו תחושה מוזרה שאני לא כמו כולם וכנראה לא אהיה לעולם כזו

 

[Lee Rock]

לא בושה

אבל אני לא רואה סיבה להפיץ את התכונה הזו בפומבי. יש לי חברים וידידות שיודעים ויש שלא. אלו שיודעים לא מייחסים לכך חשיבות כי אני לא מייחס לכך חשיבות. השאר, לא נדחפים לחיי האישיים ואין לי סיבה למתג את עצמי לפי התכונה הזו, אז אני לא מספר להם.

אם ישאלו, אני אספר כנראה, רק לאלו שאני מכיר מספיק שהם לא יעשו מזה עניין.

 

[Reyn]

 

[חצי הכוס השפוכה]

 

[שניצל תירס קפוא]

מתבייש מהחברה ומתבייש מעצמי

אני מרגיש לא נורמלי.
גם בגלל החינוך שקיבלנו מגיל 0 מהחברה שאנחנו חיים בה.
וגם מבחינה אבולוציונית - הרי מבחינה טבעית אני רוצה את זה: רוצה נסיון מיני וגם זוגי.
בפסיכולוגיה מדברים על וויכוח "תורשה / סביבה" - מה ממה שאנחנו עושים ויודעים הוא מולד ומה לא קיבלנו בלידה אלא רכשנו מהסביבה בה גדלנו, ובנושא הזה כאמור לדעתי יש שילוב של שניהם.
אבל נראה שעם הזמן הסביבה מקבלת תפקיד חשוב יותר. הרי אם כלב יכול לבוא לכלבה ברחוב והכל "זורם" בקלות, למה לא אני? כי יש מחסומים חברתיים מסוימים, מחסומים אישיותיים שבידלו אותי עם הזמן מאחרים, מחסומים כאלו שסביר להניח שאם הייתי חי לפני 4000 שנה לא היו מפריעים לי.

[אה וזאת הודעה ראשונה אחרי חודשיים. מקווה לכתוב יותר בתקופה הקרובה. חבל לי שפספסתי את המפגש שעשיתם]

 

[כרית נוגט]

חח אהבתי את ההשוואה לכלבים..

בני אדם נוטים באמת לסבך הכל במערכות יחסים ולאו דווקא כאלו בעלי אלמנט זוגי או מיני.

ברוך השב

לכולנו יש רגעי היעלמות...