האם אתן חושבות שהאמהות הפכה

[רותי&ע]

האם אתן חושבות שהאמהות הפכה

אתכן לרגשניות יותר?

כי שמתי לב שמההריון הפכתי להיות יותר רגשנית ויותר דברים מעלים לי דמעות בעיניים (בייחוד אלו הקשורים לתינוקות וכמה שהם יותר טריים הם יותר מרגשים..)

 

[אמא של ...]

כמה שזה נכון!!!

או, כמה שאת צודקת. אישי (=בעלי) אומר שתמיד אפשר "להאשים" את ההורמונים, ואז הרבה יותר קל "לקבל" את הרגשנות, הרגישות, הפגיעות וכו´. אני, בהריונות וגם אחרי, בוכה מכל שטות שנאמרת לידי... ולמדתי לחיות עם זה. (יש ברירה?)

 

[לימור של עמית]

פרופורציות היא המילה הנכונה

רגשנית הייתי עוד קודם..אבל האמהות גרמה לי לראות דברים בפרופורציה..הפסקתי להתעצבן על דברים שקודם היו מוציאים אותי מדעתי, התחלתי לשים לב לכל הפרטים הקטנים-ולייחס גם להם חשיבות, ואפילו חשיבות גדולה עוד יותר..

 

[עדי של יובל]

כן... כן... כן!!

אני מזילה דמעות מכל דבר, זה מגיע למצבים מאוד מביכים! היום אמא שלי ובמהלך שיחה דיברנו על יובל ופתאום התחלתי לזלוג

מזל שזו היתה אמא שלי

 

[אילנה של יובל ומיכל]

אני תמיד הייתי עם גשם בעיניים../images/Emo8.gif

אז זו לא חוכמה. אבל בגדול זה נכון. במיוחד כשזה נוגע לילדים.

 

[נילי של ס&כ]

שינויים במנטאליות

הרבה פחות ספונטאניות. הרבה פחות חיי חברה. הרבה יותר פחדים: איך אני אחיה אם יקרה להם משהו? איך הם יחיו אם יקרה לי או לבעלי משהו? איך אני מגנה עליהם מפני העולם הזה וכל האיומים החדשים והישנים בו? ועוד ועוד.... כן, אני מודה, אני אמא פולניה, אפילו שמאז סבא שלי לא היה איש ממשפחתי בפולין...

 

[חגיתושתוש]

אותי לא

בהריון אומנם היו קצת מצבי רוח, אבל אח"כ, הכל כרגיל. כמובן שבכל מה שקשור לקטנה, זה כבר סיפור אחר לגמרי, ואמא מגלה לפעמים שהיא באמת לביאה...

 

[רותי&ע]

ומצאתי קטע יפה על אמהות ../images/Emo39.gif

 

[אילנה של יובל ומיכל]

באמת יפה. ומרגש.

 

[אמא למאי ותומר]

לא רק רגשניות יותר

ללא ספק האימהות גרמה לי להיות רגשנית יותר, מודעות יתר לסכנות, כל טיול ברכב הפך אצלי לחרדה מתמשכת, כל חצייה בכביש לאופרציה

 

[שירלי אמא של פז ושי]

אני כנראה מהזן הרגשני ביותר-טבעי../images/Emo13.gif

מסרט בערבית אני בוכה גם לפני הלידה אבל,כן אני חושבת שזה פותח בנו פן רגשי רחב יותר.והחשיבה הרבה פעמים נעשית עם הלב יותר מאשר עם ההגיון לפחות כך זה אצלי

 

[אמא של שחר]

לחלוטין! ובטירוף!

בהריון לא כל כך הרגשתי את זה. ולפני ששחר נולדה, הרבה דברים עברו לידי. אך מאז שהפכתי לאמא, רק המחשבות על כל הדברים שאולי עלולים לקרות יכולות לגרום לי לעצור את נשימתי בבהלה ואפילו לבכות. ואם אני שומעת סיפור על משהו רע שקרה לילד קטן, אני מזילה דמעה ומסתובבת בעצב כל היום. לא שלפני זה לא היה אכפת לי, אבל איכשהו הייתי מעבירה את זה. היום אני כבר לא מסוגלת ולוקחת את זה מאוד קשה.

 

[חנה בית הלחמי]

אכן כך הוא בהריון....

לשמחתי זה עובר לי אחר כך. בהריון יכלתי לפרוץ בבכי מר כשציינו בפני שהחזאית מסרה שיהיה חמסין. שלא לדבר על התקפי בכי ומריבות בבית על שטויות כמו "אני רוצה את החלק הזה של העיתון" או משהו שהיה יותר תכוף אצלינו - כשאנחנו אוספים אחד את השני ברכב, אם להתקשר כשכבר למטה או כשעדיין בדרך. וואו - כמה בכי רץ על זה

במזל ניצלנו מהסוגייה הנ´ל בלי טיפול זוגי ארוך טווח כי למזלינו נגמר ההריון מתישהו, רגע לפני הפיצוץ