הם מקרים ידועים שאתה יכול לבדוק; כאמור, מכירה עוד מצבים כאלה
ואפילו ילדים, לשני הכיוונים. יש לי קרוב משפחה שגדל כאן עד גיל 8, לא ידע ממש אנגלית, אבל כבר אחרי שנתיים ב-LA הוא חזר לחופשת מולדת עם מבטא אנגלוסקסי ועד היום יש לו מבטא אמריקני מסוים כשהוא מדבר בעברית, אף שבביתו תמיד דיברו עברית כל השנים.
 
בתו הבכורה, לעומת זאת, נולדה וגדלה כמה שנים בארה"ב (נדמה לי שהוריה לא דיברו איתה עברית, אבל סבה וסבתה הישראלים כן, והם גרו קרוב והיו נוכחים בחייה באופן רציף) ואז הם הגיעו לישראל והיא הלכה שנה לגן, ואז הם חזרו לארה"ב לשנתיים בערך וחזרו כשהיא הייתה בת 6, כלומר היא התחילה כאן כיתה א'. למרות זאת היא מתקשה בעברית עד היום. נדמה לי שיש לה מבטא קל, והיא חושבת באנגלית. בבת המצווה שלה היא נשאה נאום בשתי השפות, שוטף באנגלית בעברית מתורגם וקצת יותר מהוסס, וממש ראו אותה עוצרת וחושבת על התרגום לפני כל משפט בעברית... אני חושדת שאצלה יש השפעה פסיכולוגית, שהיא פיתחה מגיל צעיר איזושהי עוינות לעברית או אולי לישראל.
 
מאז שאני עוסקת גם בהוראת עברית (לשון) נתקלתי לא מעט גם בתלמידים עולים שהגיעו לישראל בילדות מוקדמת (בגן או בכיתה א') ועדיין גם בתיכון עדיין קשה להם, אף שכל חייהם הם לומדים במסגרת דוברת עברית ובמדינה עברית (ואמנם חיים בבית שמדברים בו שפה זרה, אבל לרוב רק מדברים, אפילו לא בהכרח קוראים או כותבים).
 
בקיצור, אף שהתאוריות (שגם אני למדתי עליהן) אומרות שצריך להיות כך וכך, המציאות הוכיחה לי שהיא הרבה יותר מורכבת ו"אפורה"... ואני מניחה שכמו במקרים רבים, יש ממוצע, ויש הרבה חריגות לכאן ולכאן. לדעתי יש גם לא מעט השפעות לאופי ולמוטיבציה, ליחס לשפה ולתרבות חדשה, לרצון להיטמע או דווקא להתבדל וכו'.