האם בכדי להיות נדיב יש צורך לתת

[yaakii]

האם בכדי להיות נדיב יש צורך לתת

בשמחה? או שמספיק שאדם נותן הרבה (אפילו שעושה זאת בצער גדול) והוא ייחשב נדיב? אדם שמחליט לשנות את מידה כלשהי (כעס-קרירות, עזות-הכלמות, גאווה-שפלות רוח, חירוף נפש-פחדנות (בכוונה ציינתי את הניגודים המוחלטים)...) צריך לשנות את לעשות מעשים האופייניים לאותה מידה או שמה שמשנה זה המחשבה, הגישה, הרצון? האם אדם ייחשב אמיץ גם אם לא הייתה לו אפשרות להוכיח שהוא כזה?

 

[yaakii]

*לשנות את=מילים מיותרות.

 

[אניהואאני]

אני לא שופט בני אדם , אני שופט את מעשיהם

אם הוא לא אוהב לתרום ובכל זאת תורם , איזה יופי . אבל מה זה לא אוהב לתרום? אם הוא עשה את זה כדי להשקיט את מצפונו או מסיבה זו או אחרת שקשורה אך ורק לעצם התרימה - זה בסדר . אדם שתורם כדי לקדם את עסקיו והאינטרסים שלו , אני לא רואה בזה נדיבות . כלומר , הכוונה חשובה- לא מה התורם חושב או מרגיש בקשר לפעולה זו.

 

[yaakii]

אם נצייר מצב שבו

אדם שבכוונתו וברצונו לתרום (לא למטרות קידום עסקים וכד`), אך אין לו דבר לתרום-הוא ייחשב נדיב, על-אף שבפועל מעולם לא נתן דבר?

 

[אניהואאני]

אחדד את מה שכבר אמרתי

אני שופט אדם על פי מעשיו, או את המעשים עצמם , שזה אותו הדבר רק שפעם אחת משה עשה את זה ופעם יהודה. את המעשים אני שופט לפי הכוונות. אם אין מעשה , כוונה תשאר כוונה אך ללא מעשה היא נשארת בגדר משהו שאינו בר שפיטה. בעני הוא אינו יכול להיקרא נדיב שכן בכדי שיהיה נדיב עליו לתרום .

 

[yaakii]

אוקיי, ובקשר לנאמר בהודעתך הקודמת:

תוכל לחדד מדוע נתינה מתוך אינטרס גשמי (=קידום עסקים) פסולה, בעוד נתינה מתוך אינטרס נפשי(=מצפון) היא כשרה, והנותן ייחשב נדיב?

 

[אניהואאני]

../images/Emo6.gif זהו ענין שפיטת הכוונה

תרומה היא ללא מתרת רווח או קידום אישי של הפרט התורם . כשאני שופט את הסיבה שלשמה האדם תורם , אם זה כדי להשקיט את מצפונו , אין הוא מעונין בטובתו האישית , שכן המצפון שלו שווה ערך לרצון לעזור לאחר בלי קשר לעצמו. יכול לבוא אדם אחר ולהגיד שדעתו שונה . דעתי היא שזהו אדם נדיב, שאין מטרות אישיות-פרטיות מאחורי המעשים.